לפני 17 שנים. 9 בספטמבר 2006 בשעה 3:28
קיוויתי לספר לך
את כמיהתי וגעגועיי
אבל את לא פה,
ובחוץ מאיר כבר המחר.
בלב שמורים לך
חיבוקים ונשיקות
שלי, שלך, שלנו,
וכמיהה למחר שלם יותר,
ואם לא מחר -
מחרתיים או בעוד יומיים,
הזמן לא בוער -
הוא הולך ודועך,
כמו הלילה בבוקר,
כמו היום בלילה,
רק הגעגוע אלייך לא דועך.
הוא ואהבתי לך.
שלי, שלך, שלנו.
