דן,
אדם נכנס לים הרגוע לשחיית בוקר מרעננת. שקוע במחשבותיו, נהנה מהמאמץ המופק מגופו.
כעבור זמן מה, הרוח גוברת, הגלים מתחזקים, וסערה נוראית פורצת. הוא מטלטל מגל לגל, האוויר נקרע מריאותיו, עיניו שורפות ממלח הים ומלח הדמעות, והוא קורא לעזרה, גרונו ניחר, אך איש אינו שומע.
לבד.
אם יאבק בגלים הגבוהים, כוחותיו יאזלו והוא ייכנע לגלים ויטבע.
אך אם יפרוש את ידיו לצדדים ללא תנועה, ימצא את עצמו צף על הגלים.
גם על גבי הגל האימתני ביותר יצוף.
אפילו ימצא את עצמו צובר כוחות,
מביט לשמיים ומחייך לעצמו על שהצליח לגבור על איתני הטבע ללא מאמץ.
סערת הגלים העולים ויורדים תביא אותו לקרבת החוף, וכוחותיו המחודשים יעמדו לו למאמץ הקטן להביאו לחוף מבטחים.
כך אנחנו שורדים את נחשולי החיים.
מקווה שתתפוס לך גל טוב, שיביא אותך לחוף מבטחים פסטורלי (או לג'ונג'ל בדסמ"י פראי)....
לפני 19 שנים. 23 במרץ 2005 בשעה 11:23
