עשיתי סדר בארונות לפנות חלק מהג'אנק שהצטבר בשנים האחרונות, ונתקלתי בקלסר ששמרתי מלפני שני עשורים...
רבאק 20 שנה!
שמרתי בו טקסטים שריגשו אותי,
שירים ששירבטתי על צטאלעך (פתקיות כאלה, שמי שומר אותן עשרים שנה??).
איזה כיף היה לעלעל בקלסר לקרוא בשירבוטים, להזכר.... ממש נוסטלגיה ....
בין היתר נתקלתי בקטע שהעתקתי בזמנו, בכתב מעוגל וילדותי. לא זוכרת מאיפה העתקתי את הקטע - מאיזה שהוא ספר, קטע שכתב ישראל חברוני . קראתי בו והתרגשתי כמו בפעם הראשונה. התרגשתי והעליתי. תהנו.
אני רוצה אותך בכל, בחיוכך, בעצבונך ובשמחתך.
רוצה אני כי תביט אלי ולחלוחית בעיניך השקופות,
אני רוצה כי תתעצב מעט אל ליבך, ואחר - פשוט תחייך.
אני רוצה שחיוכך יקרן, ועימו יפרחו הצמחים שעמדו סגורים עת נעצבת.
אני רוצה לראותך מתכופף אט אט אל כותרת הפרח שלרגליך,
ומלטף בעדנה לעליו הירוקים הפשוטים.
ואחר תלטף את האבנים והאדמה העורגים למגע ידך.
ושהאדמה תספוג דמעה קטנה מדמעותיך ותצמיח דשא ממטר נשמתך.
אני רוצה לראותך מקפץ מסלע אל סלע, וחיוך של אושר נסוך על פניך הענוגות,
כורך זרועותיך סביב גזעו של עץ עתיק יומין וחג סביבו עד יבכה מאושר.
אני רוצה לראותך מבדר שערותיך והן מתנפנפות ברוח, גלים גלים, כשדה שיבולים זהובות.
אני רוצה לראותך יושב על פסגת הגבעה ועיניך נשואות אל האופק, אל זריחת החמה.
אני רוצה שתקרב אלי אט אט על בהונות רגליך ותלטף את שערותיי המסומרות עד שיימוגו.
אני רוצה בהבל פיך והולם ליבך ורננת נשמתך,
ברעד קל של אצבעך הקטנה,
ועיניך עצומות אל חזי הרוגש,
אני רוצה בך את זריחת החמה, את הפרחים והסלעים, הגאיות וההרים,
אני רוצה בך את העולם בזרועותיי.
אני רוצה כי תדליק את הנר ברדת חשכת פתע על עולמי,
ותשב לאורו כשפניך נוגים, נסוכי חיוך של עצב,
ואש הנר ירצד על אפך, יאיר את צווארך מתוך כתפיך.
אני משתוקקת לראות את חזך נע ברגשת ילד מאושר,
ועורך הבהיר מאיר את שמי הליל האפל.
אני משתוקקת להקשיב לקולך, עת שיר אהבה יולד מפיך,
ושפתיך הרכות תשלחנה צפורי שיר לשוט ביקום,
עד כי עיניי שיבשו תיטופנה דמעות.
אני רוצה כך פשוט לאהוב
פשוט לאהוב,
לאהוב..... פשוט.
לפני 17 שנים. 10 באוקטובר 2006 בשעה 19:56
