אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

z , c ושאר ויטמינים

משפך של אור וחושך, של טוב ורע, של מתוק ומר, והמון המון אהבה.
לא מסונן, כמעט לא מעובד, ומאוד מאוד אמיתי.
לפני 17 שנים. 19 באוקטובר 2006 בשעה 23:03

רוצה לצעוק
אך הקול לא בוקע מגרוני,
רוצה לבכות
אך הדמעה לא משתחררת מעיני,
רוצה לנשק
אך שפתיי אינן נעות,
רוצה לחבק
אך גופך מגופי רחוק.

ולמרות זאת חייכת אותי,
מרחוק, בדממה,
העלית אותו מתוכי,
מהבטן עמוק,
דרך הגרון החנוק,
אל עיניי,
אל שפתייי,
ועטפת אותי בו כחיבוק.
מחייכת.

בודק - החיוך הוא המפתח
להסרת כל יגון וכל כאב
וכל מעצור
לפני 17 שנים
Queencie​(שולטת) - אכן, ולא פחות מזה -
חיוך מחמם ... מבפנוכו, גם כשמגיע מרחוק....
לפני 17 שנים
kamor​(נשלט) -
תגידי,
איפה אפשר להגדיל אותו בשקל תשעים ?
:)
לפני 17 שנים
Queencie​(שולטת) - גם בחינמות.... ואפילו הצלחת בכך :))

זה היתרון שלו על הרבה דברים אחרים ....
לפני 17 שנים
מפוכחת​(נשלטת) - וממני שולחת חיוך אחד לאיש המצליח לגרום לך לחייך מתוך הדמעות.
לפני 17 שנים
Queencie​(שולטת) - תודה יקירתי, גם בשמו/ה.
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - אוף מתוקונת,
מתי המרחק הפיזי ביניכם יתקצר כבר? רוצה לקרוא אותך אחרי החיבוק. לא שהכתיבה שלך לא מדהימה גם עכשיו, אבל רוצה לקרוא אותך מאושרת ומסופקת :)

חיבוק גדול ממני בינתיים }{
לפני 17 שנים
Queencie​(שולטת) - תודה אור, מדהימה שכמוך!
האושר שלי אינו על ציר הזמן או על ציר המרחק.... הוא פה בתוכי כל הזמן.... וכך גם הסיפוק.
ומשאלת ליבי לחיבוק המסויים הזה - תתמלא. לכשיתאפשר.
בינתיים, ועד אז, החיוכים שימשיכו לעטוף. החיוכים והאהבה .... :))
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י