יש ערבים שהם פשוט הנאה צרופה, מתחילתם ועד סופם. אתמול היה ערב שכזה.
הגענו נ' ואני לנו-לימיטס מעט מאוחר מהמתוכנן ומיקמנו את תיק ציוד הזדון בארונית.
ראיתי את ר. נאבק עם הפאה שלו והצעתי לו את עזרתי. "את קווינסי?" שאל אותי גברבר שלגופו עטה חוטיני בלבד, ועל פניו צעיף שחורים שגזר בו גילו רק את עיניו. "כן" אמרתי, והוא הציג את עצמו כ"ד'" שטרח וקרא את כתביי בפורום. חייכתי אליו, ובליבי החלטתי שהוא מוצא חן בעיניי מספיק כדי לבלות איתו את זמני הערב.
עברנו, הסאבית שלי ואני, לאולם המרכזי, שתינו משהו לספתח, פטפטנו עם החברים הותיקים ששמחנו לפגוש שוב ואז קלטתי את ד' כשהחוטיני בידיו, מתחמק לאזור האחורי, עקבתי אחריו במבטי וכשקלטתי שהוא עומד ללבוש את תחתוניו ניגשתי אליו ושאלתי למה הוא מתחבא פה. הוא ענה מגומגם מעט שהוא לא בטוח במקומו ובמה שהוא עושה ושהוא מבולבל. אחזתי באברו החשוף והובלתי אותו בו כברצועה לאזור המרכזי. משהגענו לחלקו השני של האולם שאלתי אותו אם הוא מתחיל להרגיש יותר במקומו ופחות מבולבל. הוא הנהן בחיוך. הנמכתי את ראשו אל עבר נעליי והוריתי לו להודות כראוי.
לאחר שליקק את נעליי ואת שוקיי בתודה, הובלתי אותו ברצועה שאלתרתי על גופו (אברו הקטנטן), אל חדר הסשנים, שם הושבתי אותו על ספת העיסויים כשגבו אל הקיר, ושלחתי את הסאבית שלי, נ', להביא לי את התיק הזדוני ושתייה. תוך שאני צובטת את פטמותיו ומתעללת קלות גם באבריו הלא מוצנעים, שאלתי אותו לגבולותיו. בין לבין הוא גם הזכיר את אהבתו ל-CBT ואת ניסיונו הדל באנאלי... 'יאמי', חלפה בראשי המחשבה, 'הנה אחד שאפשר ליהנות איתו!'. בינתיים הגיעו אביזריי, שלפתי את האטבים והתחלתי לעצב את הקטנצ'יק מחדש בקישוטים מקוריים. משהנחתי בשורה 13 אטבים לאורך הצעצועון (הבולבולון וביציותיו) הבטתי בהנאה ביצירת המופת שלי. זקור למשעי (על כל תריסר סנטימטריו)! מצדיע לי! חייכתי אליו...
ניגנתי על האטבים בידיי לצלילי המוזיקה שברקע, נהנית מקול תיפופם, צירפתי לחגיגת הנגינה את התותחת לניגון על האטבים ועל ירכיו המפושקות, נהנית מעוויתות ההנאה והכאב המתחלפות על פניו.
הבחנתי שהוא עוקב אחרי פניי ומבטי ללא הפסקה, חייכתי, מודעת לכך שחלק ניכר מהנאתו הוא הבעת ההנאה שמרוחה על פניי בכל אותה עת.
החלטתי לבדוק את תגובותיו לאטבים בפטמותיו שהיו עתה רגישות למגע אצבעותיי לאחר התעללותי בהן בצביטות ומשיכות. סידרתי את כל 13 האטבים בשורה אופקית מפטמה אחת לשנייה וגם שם בדקתי את טיב הצליל המופק מנקישות אצבעותיי ומגרונו המתענה.
גונבה לאוזניי השמועה שמכירת העבדים עומדת להתחיל. מכיוון שד' התכוון להציע את עצמו למכירה, סיכמתי איתו שלאחר שיסיים את הסשן "המכור" יחזור לשרתני בחינמות, אבל כשעלה לבמה, לא לפני ששימש לי כסא להניח על גבו את ישבני עד לתחילת המכירה, החלטתי שברצוני להשתמש בו בלעדית הערב, והצעתי מחיר מופקע של 15 ₪ תמורת ישבנו החלקלק והלבנבן.
ד' היה שלי לשעה הקרובה ולשארית הערב שהיה כעת בעיצומו.
<המשך יבוא>
לפני 17 שנים. 28 באוקטובר 2006 בשעה 18:19
