נראה לי שחמותי היא דומית מוסווית – אפילו שהיא לא נראית ככה.... איזה סשן ליל סדר אירגנה לי (בעצם לכל המשפחה) ! כמו מלכה אמיתית.
4 כוסות, 4 קושיות 4 בנים שעליהן מדברת התורה... יש פה איזו משמעות כלבלבית נסתרת ?
מה שלא יהיה, אין ספק שלאוירה הבדס"מית זה תרם.
איך בירכנו על היין החמוץ (בעע, שמישהו יזכיר לי בשנה הבאה לקנות כמתנה לחג את היין לסדר).
איך אולצנו לקרוא את כל ההגדה עד לחד גדיא האחרון שזומר בסילסול עייף ומואס ואחריו להדרן את שירת ה"בשנה הבאה בירושלים". מה איבדנו בירושלים? (אישית אני מעדיפה לשיר "לשנה הבאה בבורה בורה", בתקווה שלא יהיה צונאמי הרסני נוסף).
איך נחנקנו על הרבע עוף הדלוח שהכינה חמותי. עוף מכובס ממרק עם קניידלעך מתפוררים, וכמה מלח לעזאזל – היא מאוהבת או משהו ???
ומה פשעתי שהושיבה אותי דווקא מול גיסתי הקסנטיפה, שחייכה כל הערב את חיוכה החמוץ (או שמא גם זה היה בגלל היין?) ואיך נאלצתי להודות לה בחיוך מתוק על המתנה הזוועתית שקנתה לי לחג (כי "באמת שאין לי מושג מה את אוהבת") וזה אחרי שהסתובבת בקניון שעות בשביל לבחור לה את המתנה שבאמת היית שמחה לקבל בעצמך.
והישיבה הממושכת בכיסא הפלסטיק של "כתר" שבכלל לא מרגיש כמו כסא מלכות, אבל לפי תחושת הנימול בישבני וכאבי הגב המהדהדים, יכול לשמש כסד עינויים מודרני.
שלא לדבר על ההמולה המהדהדת של כל האחיינים המשתובבים וצווחים בחיפוש נואש אחרי המטמון האבוד – כולה חתיכת מצה שבורה – מה קרה ???
איזו שליטה מנטלית הפגינה החמות המלכותית הזו שלי כשניצחה על פינוי הכלים ושטיפתם ולא עזרו רמיזותיי על סיכון ציפורני המלכות שלי... ולמה לכל הרוחות המדיח תמיד מתקלקל לה לפני הארוחות המשפחתיות ???
החלק הטוב ביותר בכל הערב הזה הוא סיומו.
ומה עם האפטר קייר? – אין – תתמודדי !
לפני 19 שנים. 23 באפריל 2005 בשעה 22:04
