תרגום יומנה של ס' - סיסי בחגורת צניעות.
לאחר 3 שבועות של מניעת גמירה ולבישת החגורה כמעט ברציפות, הגיע היום הגדול, השיבה הביתה - אל המנוחה, הנחלה, המחשב - ואליי!! ואיתה הציפיה לשחרור המיוחל:
Cumming home!
היומיים הבאים הוקדשו רובם ככולם לעניינים הרגילים של כריסטמס. אכילה, מפגשים משפחתיים, וכו' (מה שסייע לי במקצת להסיח את דעתי מגורלי נטול האורגזמות), אמשיך בכתיבה של יומני (יומנה של גבירתי) כשאשוב הביתה.
כמובן שהמשכתי בשגרה של הימים האחרונים – גילוח, לבישת הגרביונים וחגורת הצניעות, הסתרת המפתחות (הפעם במזוודה).
אוחחח, זו היתה נסיעה מדהימה לגבהיי חרמנות נוספים!
כל קילומטר נוסף שקירב אותי אל המחשב גרם לי לרעוד ולרטוט יותר ויותר בתוך החגורה שלי – כל אחד יבין שלא יכולתי לחכות כבר לסיום הנסיעה וזו נראה כמתמשכת יותר ויותר.... הדרך המתפתלת של התשוקה הבלתי ממומשת.
אבל לבסוף עשיתי זאת. הגעתי הביתה. אל המנוחה ואל הנחלה..... ואל שיא החרמנות!!
סוף סוף יכולתי לשים מעט איפור, לבשתי חצאית יפה, וחולצה שקופה למחצה, נעלית נעלי עקב וניגשתי למחשב, כמעט רוטטת מתשוקה לצ'וטט שוב עם גבירתי לאחר שבוע ארוך.
והנה היא שם !
הלב שלי כמעט קפץ ממקומו (אברי הכלוא היה מאושר לעשות זאת גם כן – לו היה אפשרי עבורו) וחרמנותי הוכפלה בלפחות פי 10! (אני חוששת שההקלדה שלי היתה מאוד גרועה בשלב הזה... 😄 )
ובכן אני מודה: התחנחנתי רבות!
אבל למרות שפיללתי לרגע הזה המוווווווווווווווון זמן, כמעט ולא יכולתי להאמין למראה עיניי, כשקראתי שהותר לי לפתוח את הנעילה!
שלא תבינו לא נכון – הבנתי כבר ש"היא" אישה חמת לב ביותר, יחד עם זאת שהיא קשוחה ומלאת כח רצון בלתי נלאה (שאני נהנית ממנו באותה מידה שאני "שונאת" אותו)!
בכל מקרה השתהיתי מעט אבל מהר מאוד "הצדעתי בדום מתוח"!
אז התחיל הטיזינג הכי מדהים שחוויתי בימי חיי!
היה עלי לשים את עגילי הקליפסים על הפיטמות שלי שממילא היו רגישות וקשות, והביא שני סטים של אזיקי ידיים!
"היא" ציוותה עליי לשים אזיק אחד על בסיס הדגדגן והביציות שלי, ואת השני לתלות מעבר לקצה הדגדגן!
לאחר שנעלתי את הזוג השני מאחורי גבי, היה עלי להישאר כך 15 דקות מבלי לאפשר לאזיק הקדמי שעל דגדגני ליפול!
הייתי מבועתת באותה מידה שהייתי חרמנית!
אבל שום דבר לא יכול היה לעזור לי. בגלל העובדה שהדגדגן שלי היה עדיין גרוב בגרביון, האזיק גלש לאורכו מהר מאוד!
הקלדתי לה כעבור מספר דקות ספורות, רועדת מפחד שפישלתי ונכשלתי במבחן "לה"!
אלא שכמו שכתבתי קודם – היא נוקשה אך הוגנת, והרשתה לי לנסות שוב לאחר שהורדתי את הגרביון (והעמדת הדגדגן שוב בדום),
הפעם הזו ידעתי, אני עומדת להצליח!
אבל זה היה לא יאומן!
היא רק ספרה את הדקות החולפות ואני כמעט רועדת מפחד להיכשל שוב – נקלעתי לקשיים. האזיקים למרות שהן בהזמנה אישית – הפכו לכבדים מרגע לרגע!
ואז קרה מה שגרם לי כמעט לפרוץ בבכי: האזיק גלש ונפל שוב !!!!
זו היתה תחושת כניעה מושלמת כשהקלדתי בכנות אודות כישלוני הנוסף!
הייתי מפוחדת עד מוות שאיבדתי את ההזדמנות שלי להתפרקות שרק זכיתי בה, בגלל ביצועי הכושל (שלא הייתי מאמינה שיקרה רק דקות קודם לכן)!
"היא" אמרה לי לקשור גרביון סביב בסיס הדגדגן והביציות ולהביא את הפלאג. ידעתי בדיוק לאן זה הולך.
שוב הייתי בדום מתוח, ומחורמנת במידה שלא הכרתי לפני כן כשהיא אמרה לי להביא כרית!
הותר לי לפמפם את הכרית. הלב שלי האיץ שוב!
אבל .... רק למשך דקה !!!!!!!
אני בטוחה שהשכנים היו מתפוצצים מצחוק לו יכלו לראות אותי כשאני שוכבת על השולחן שלי לפני המחשב, מפמפמת את הכרית כמו איזה סוס הרבעה!
אבל יכולתי לראות אותה על המסך, סופרת את השניות ומסיחה את דעתי כך ששוב יצאתי מריכוז.
מטורף!
הגעתי קרוב ככל שאפשר מזה 3 שבועות ולא הצלחתי לגמור!
הייתי יכולה לסטור לעצמי על כך!
אבל... תודה ענקית לגבירתי .... היא נתנה לי נסיון נוסף!!
הפעם 2 דקות אך עדיין תוך כדי ספירה לאחור שלה.
הדגדגן המסכן שלי בהק מ"דמעות" כשהיא הורתה לי להפסיק לאחר שעברו שתי הדקות!
לא יכולתי להאמין שהזמן כבר חלף, לא יכולתי להאמין שלא גמרתי עדיין – אבל כמובן (עצובה וחרמנית) צייתתי.
כל אותו זמן הייתי בחשש כבד, שבכל רגע החופש שלי עלול להסתיים, מותיר אותי עוד יותר מיוחמת מכפי שהייתי יכולה לשאת.
כשלבסוף הותר לי לשפשף את הדגדגן שלי בידי הנתונה בגרביון ניילון, כמעט רעדתי מהתרגשות.
היתה לי משימה קשה לאסוף את המעיין המתגבר בצלוחית קטנה, שממנה היה עלי ללקק את השפיך לאחר מכן, דבר שעשיתי בשמחה רבה!
וכך לאחר סשן טיזינג של למעלה מ-4 שעות סוף סוף גמרתי!
"גמרתי" נראית כמו מילה לא מתאימה לתאר את הריגוש שעבר בכל עצביי וורידיי ושריריי!!!
זה היה מדהים, בלתי יאומן, אלוהי!
וזה היה שווה את כל המניעה שהיה עליי לעבור לפני כן!
היה עליי להבטיח לאונן שוב בבוקר (כבר היה 3 לפנות בוקר כשנפרדנו) לפני שאני הולכת לעבודה, ולהקפיא את מיציי בתבנית קוביות קרח – דבר שנעניתי לו בשמחה מרובה!
ובכן, זה היה ערב מהמם ונפלא של תשוקה וסיפוק, וקשה למצוא את המילים המתאימות, אבל ראשית כל זה: "תודה לך, גבירתי!"
לפני 17 שנים. 6 בינואר 2007 בשעה 14:40