לפני 17 שנים. 31 בינואר 2007 בשעה 6:20
מידי פעם מצליחה להסיח את דעתי
להתמקד לדקות מועטות
במשהו אחר, מחוייך או מסקרן
לברוח מעצמי למקומות אחרים
להתנתק מהקושי וכאב הגעגועים.
אבל אז זה מכה בי שוב
כמו גל בסופה שמכה על החוף.
כך מכה הכאב וגועש בי,
כאילו אומר- שם מקומי,
ובשעטה שוטף את ליבי.
ברגעים אלה אני מתפללת
שהיה לי כפתור וויסות עוצמה,
לעמעם את רמת הכאב
להרגיע את רעד הכתפיים
לסכור את שיטפונות הדמע.
שמישהו ינמיך כבר את הווליום!!!
