ס',סיסי בחגורת צניעות חרמנית כהלכה, מתחננת לרשותי לשחרור המיוחל שלה.
טוב אני לא מתכוונת לעשות את חייה לקלים....
תרגום של פרק נוסף מיומנה של ס'.
והפעם - אורגזמה ללא גמירה??
לפחות זה היה פורקן....
האומנם?
היא הרשתה לי לישון כשאני "נושמת", לפחות ככה היא קראה לזה! חופשית מצינוק הצניעות! ברור שהידיים שלי היו חייבות להיות אזוקות מאחורי הגב, כדי למנוע ממני לשחק בעצמי. אבל הייתי שמחה לפחות להשתחרר מהשפשופים, מהצביטות ומהכאבים. היה עלי ללבוש גרביונים עם כיס ניילון ורוד בשביל הדגדגן שלי. אבל אחרי כמעט שבועיים של התנזרות ושל גירוי... אני חושבת שאפשר להבין שהלכתי למיטה עם "תורן-וורוד"....
למרות שהידיים שלי נכפתו מיד אחרי שהתכרבלתי בין הסדינים, עדיין נותרו כמה תחושות נפלאות...
ברור!
למרות שנמנעתי מלישון על הבטן (מה שהיה גורם לחוסר שינה בכלל), כל קפל בשמיכה נידמה שהייתה לו מטרה אחת: ללטף את הדגדגן הנפוח שלי, בעטיפתו הרכה והחלקה!
אחרי דקות בודדות של אנחות כבדות, התפתח חשש כבד שאני עלולה לאבד את מעט השליטה העצמית שעוד נותרה לי כל שניה! הייתי חייבת לקום שוב, להביא את המפתחות לאזיקים מהמקרר, לפתוח אותם, ולהתעסק עם קונדום הגרביון שעלי.
כמו שגיליתי זה מכבר, אפשר למשוך את העורלה מעבר לעטרה ואז למשוך את הגרביון מעל זה כל כך צמוד שלא תתאפשר תנועה של עור בכלל. אז לפחות החלק הרגיש ביותר של הדגדגן שלי יהיה מכוסה. אחרי כפיתה מחדש של האזיקים, סוף סוף יכולתי לישון. ואיזה שינה זו הייתה. בפעם הראשונה מזה שבועות לא התעוררתי מצביטות של העור בין צינור הצניעות לטבעת הבסיס.
ישנתי כמו תינוקת - או אם להתוודות, כמו תינוקת חרמנית!
מצחיק שלא הייתי מורגלת לישון יותר עם זיקפה וגם להתעורר עם אחת (אני אפילו לא בטוחה אם הקשיון בכלל השתנה במהלך הלילה)...
בקיצור, הצטרכתי המון קרח כדי להיכנס בחזרה אל צינור הצניעות בבוקר.. אבל לא רציתי לקלקל את מצב הרוח הטוב של גבירתי.
ואיזה מצב רוח טוב זה היה, כשסוף סוף דיברנו שוב!
לא היה לה אכפת אפילו מהתחינות והתחנונים, אבל אמרה לי להתחיל לשתות מים - המון מים. לפחות הצלחתי לשכנע אותה ביתרונות של בירה קרה (כפי שכבר התחלתי לשתות). מהר מאוד התחוור לי שהיא רוצה שהשלפוחית שלי תתמלא. היו לי הרהורים לגבי זה, אבל לא הייתה לי ממש ברירה. שתיתי את הבירה הראשונה ומהר מאוד גם את השניה - ולא היה צריך לחכות הרבה לתוצאות. כמו שנאמר לי, ביקשתי יפה אם אני יכולה ללכת להשתין.
התשובה הכמעט הגיונית והצפויה היתה: "לא".
כדי לקצר (ובסוף זה גבל בכאבים), הגיע מצב שבו כמעט השתנתי על עצמי ובקשותיי התחלפו בתחנונים כשהיא שאלה אותי: "מה את מעדיפה? לגמור (to come) או להשתין (to go)?"
זו בדיוק היתה השאלה שממנה פחדתי מכל. האם תשאיר אותי יושבת כל עוד לא אוכל להחליט את "הצורך ההכרחי" - ללכת להשתין?
אבל גייסתי את כל האומץ שנשאר לי ועניתי לפי מה שחשתי ולא רק בליבי: "אני רוצה לגמור, בבקשה גבירתי!"
תשובתה עדיין מצלצלת באוזני: "את יכולה לפתוח את האזיקים - יש לך 5 דקות!"
לא האמנתי, ונואשת כשהייתי, לא יכולתי שלא להפסיק לרעוד.
אוו זה היה נפלאאאאאא להיות חופשית וקשה שוב!
מעדתי בחיפושיי אחר קונדום, שכן כפי שלמדתי, אני צריכה "לאסוף" את הזרע. שיפשפתי את הקצה הנפוח, שנצץ בעטיפתו הניילונית, לאט לאט.
אל אלוהים, גן עדן!!!
כמעט איבדתי את תחושת הזמן - וזה לא היה באמת כל כך הרבה זמן, כשפתחתי את עיני שוב שמתי לב שנותרו לי רק עוד שתי דקות לסיום. התחלתי לשפשף במרץ. באופן לא מפתיע, אחרי מספר שניות הרגשתי את השיא נבנה! טוב, "שיא" הוא תאור מוזר לתאר את רעידת האדמה הזאת!
בקיצור, צעקתי ויללתי כמו חיה פצועה (צריך לחשוב על מחסום לפה בפעם הבאה כדי לשמור על שכנות טובה) וגמרתי כל כךךךךך טובבבבבבב!
לפחות חשבתי כך! כמעט! כששבתי להכרה, הסתכלתי יותר מקרוב. הקונדום היה ריק! היו כמה כתמים של תחילת זירמה, אבל כפי שגבירתי מותירה אותי דולפת בקביעות זה בוודאי לא נחשב לזרע, רק אולי כ-precum!
נעשיתי מודאגת. מכיוון שהשארתי את טבעת הבסיס של חגורת הצניעות שפועלת כטבעת הידוק כשהאבר מתקשה, חששתי שלפיתת הטבעת עצרה את זרימת הזרע החוצה. ניסיתי להירגע ככל שיכולתי, ומילולית ניסיתי "לסחוט" את הדגדגן כדי לייצר נאמר חצי טיפת זרע. אז הורדתי את הקונדום הכמעט ריק בלב פועם. הייתי חייבת לשאול!
גבירתי היתה יותר מאשר משועשעת! למרות שהיא לא האמינה שהייתי מסוגלת לגמור בכלל (לפעמים היא לא מעריכה מספיק את תשוקתי וחרמנותי), כמובן שהיה לה הסבר ללהטוט חוסר הזרע שלי.
אתם יכולים לתאר אותי יושבת שם בפה פעור, שומעת שהשלפוחית המלאה לחצה על הערמונית ולכן לא איפשרה לי לשחרר את הזרע!
ובכן ידעתי שהיא יכולה להיות שטנית, אבל זה היה הגירוי הראוותני ביותר שהיא גרמה לי! היא הרשתה לי לגמור כשהיא ידעה שאני לא אוכל לשחרר את המטען!!!
בנתיים, עוד "מטען" התחיל לגרום לי התכווצויות, אז צוותי להשתין לתוך כוס גדולה ולערבב את הקוקטיל עם מעט הזרע שאספתי. ואז בא מה שפחדתי ממנו מכל - היא הורתה לי לשתות!
בכל מקרה, הייתי כל כך אסירת תודה שהיא הרשתה לי, בואו נאמר, "להרגיש" כאילו גמרתי? שהתחלתי לגמוע את השתן שלי!
קשה לומר שזה היה טעים, אבל היא הרשתה לי להוריד את זה עם מעט בירה, לכן שתיתי את זה בלגימות גדולות ככל שיכולתי, מה שלקח די הרבה זמן!
היא גם חשבה על העדר הזירמה שלי, ולכן הורתה לי להביא את הויברטור הוורוד ולחלוב את הערמונית שלי במשך חצי שעה.
מאחר שלפחות הרגשתי כאילו גמרתי מקודם, לא הייתי כל כך נלהבת לזה, אבל רצון גבירתי הוא פקודתי. התכופפתי לעבר המיטה והכנסתי את הויברטור לתוכי. זה לקח רק רגעים ספורים והתחלתי לגנוח שוב!
הרגשתי נהדר ואחרי דקות מעטות הגעתי לראשון מבין ה"כמעט-אורגזמה". ומה שחסר קודם בגמירה שלי, כעת לא זרם אלא שטף החוצה עכשיו אל מחוץ לחגורת הצניעות שלי!
אחרי חצי שעה הייתי חייבת לשכב לרגע בברכיים רועדות לפני שפניתי לגבירתי שוב והודיתי שאני שוב חרמנית!
למחרת בבוקר, יכולתי לזכור בברור את מה שאפשר לתאר רק כאורגזמה מהממת, אלא ששאר גופי שכח זאת זה מכבר, הרגשתי שוב חרמנית כאילו מעולם לא הורשתי לגמור.
רק המחשבה על תוכניתה השטנית של גבירתי מחרמנת אותי עוד ועוד...
לפני 17 שנים. 8 בפברואר 2007 בשעה 23:58
