אתמול חזרתי מחתונה של חברה לעבודה, מחוייכת ועל אדי אלכוהול מרוכזים (אחרי 3 צ''יסרים של ייגר + מרטיני ביאנקו המפורסם שלי + וודקה אשכוליות + 2 או 3 כוסות של שייק פרות שמסתבר שגם הם הכילו אלכוהול)....
ידעתי שס' ממתינה לי במסנג'ר לומר לי לילה טוב לאחר שגם היא בילתה עם חברים בפאב.
ואכן ה"HELLO" שלי נענה כמעט מיידית, ושתינו התלוננו כמעט יחד על עייפות שתויה...
השיחה קלחה למרות זאת, ותחילתה היתה מחוייכת ומשועשעת.
בשלב מסויים כשסיפרתי לס' על פירסומי האחרון בבלוג ועל התגובות שאני מקבלת בקשר אליה ועל מראה ועוד כהנה וכהנה מחמאות, היא העירה שקוראי בטח חושבים שהיא גומרת כל פעם שאנו מדברות, והרי הפעמיים האחרונות שהתרתי לה לגמור היו לאחר 22 יום בכל פעם.
צחקקתי ואמרתי לה שאולי היא באמת גומרת לעיתים קרובות מידי...
ס' לא חשבה שזה מצחיק. כנראה ידעה שאני מסוגלת לדרוש זאת ממנה.
"כגבר" אמרה, "הייתי רגילה לאונן לפחות פעם או פעמיים ביום, כל יום. זה מאמץ אדיר ומתסכל עבורי להמנע למשך כל כך הרבה זמן." הוסיפה.
"את כמעט נשמעת מתלוננת" הערתי, "ולא באופן נעים במיוחד".
ס' ביקשה הסבר.
ניסיתי להסביר לה שאני מעריכה מאוד את המסירות שהיא מפגינה במתן השליטה בגמירותיה לי, ולא רק בתדירותן אלא גם באופן והעינוי שלרוב מתלווה אליהן. ועם זאת הערכתי שהיא שמחה על כך, שיש בה התרגשות רבה יותר והנאה עוצמתית יותר מכל גמירה כאשר זה נעשה במסגרת כזו, ויתה מכך, שחלק גדול מהנאתה מכך נשאב מהידיעה שבכך היא גורמת לי הנאה.
ציינתי שהתלונה שלה (שהיא הכחישה שנאמרה כתלונה) לא תואמת בעיניי את ההרגשה הזו.
"לא מרגישה אשמה" היה כל שאמרה, והוסיפה בכך עוד שמן למדורת הכעס שהתלבתה בי.
"או קיי, לילה טוב ס'" סיימתי את השיחה בינינו, "נדבר מחר. שתינו עייפות ולא בדיוק פיכחות כרגע לדיונים או ויכוחים".
"לילה טוב הגבירה קווינסי" אמרה ביובש.
סגרתי את חלון השיחה, מואכזבת מתגובתה.
עוד לפני שנרדמתי (בשלוש לפנות בוקר) גמלה בליבי ההחלטה להענישה וללמדה לקח.
היום היא תאונן ותגמור כל כך הרבה, פעם אחר פעם, שוב ושוב ושוב ושוב.
להזכירה איך לפני שהכרנו, היא היתה בתחושה שגמירה היא הנאה כמעט כמו גרוד באוזן (ציטוט שלה).....
נראה אם היא תתלונן שוב על פרקי הזמן הארוכים בין חוויית אורגזמה אחת לשניה....
לפני 17 שנים. 21 במרץ 2007 בשעה 18:54
