9 בערב, רבע שעה לפני השעה היעודה וס' עולה למסנג'ר.
אני מסיימת את עיסוקיי האחרים, מחשבת את צעדיי הבאים. מתכוונת להנות מכל רגע.... אבל מחליטה להמתין מעט, לבנות מעט מתח גם אצל ס'....
9:40 אני פותחת בשיחה.
מסתבר שמעבר לתחושה הכבדה שנשארה לס' משיחתנו בליל אמש, גם בעבודה מסתמן משבר משמעותי שמכביד עליה.
איפשרתי לה לשחרר מעט מהעומס, ואז הוריתי לה להביא את מפתחות חגורת הצניעות, קרם סיכוך, ואת מגש קוביות הקרח שבזמנו החלה למלא בהוראתי בנוזליה.
הספקנו עוד להתלוצץ על כך שבגלל הזמן שעבר מאז הכינה את קוביית הקרח-שפיך האחרונה יש סיכוי שמישהו מאורחי ביתה נהנה מהן בשעה שחיפש קרח ......
הוריתי לה להסיר את החגורה ואת הגרביון שלבשה תוך כליאת איברה בכלובון המתכתי
ולענג את עצמה למשך 5 דקות ברציפות מבלי לגמור. השתקתי את חששותיה שלא תוכל לעצור את הגמירה בהוראתי לה - "תיזהרי!!" .....
5 דקות לאחר מכן בררתי את מצבה של ס',
"על הסף" היתה התשובה תוך שיחרור גניחה מאוייתת במריחת אותיות על המסך....
גם שגיאות הכתיב העידו היטב על מצבה הרגיש.
צחקתי.
מתחתי עוד כמה דקות בטיזינג למצבה העדין, ואז הוריתי לה לפרוק את מטענה למגש הקרח בתום שתי דקות שאמנה לה.
פעם ראשונה.
הוריתי לה לאסוף באצבעה את השפריץ שהתפזר רחוק מידי, להעבירו למגשית, וללקק את אצבעה על שפתיה.
"הערב אני רוצה אותך כמו הארנב הוורוד של אנרג'ייזר..... KEEP GOING" הוריתי לה, "שמרי אותו קשה בשבילי"....
"מאוחר מידי", אמרה "התרככתי.... ואני לא חושבת שהארנבון ההוא היה יכול ללכת כל כך הרבה ובכזה קצב עם זיקפה" הוסיפה בהלצה.
צחקתי.
הוריתי לה להחזיר את עצמה למצב דום מתוח, בהגבלת זמן של 5 דקות.
3 הספיקו.
"נראה כמה זמן דרוש לך כדי לגמור כעת זנזנות מיוחמת" אמרתי לה, "רק עשי זאת בתוך 5 דקות או פחות!" הוריתי.
גם כאן 3 דקות הספיקו.
פעם שניה.
הפעם עוד תוך כדי שאספה את נוזליה (המועטים הפעם) באותו אופן כמו בפעם הראשונה הוריתי לה להמשיך.
"גבירתי, הפעם זה יקח הרבה יותר זמן" אמרה.
"הלילה עוד צעיר" עניתי, "וכך גם אנחנו"
צחקנו.
"כן גבירתי" ענתה והמשיכה בפעולת הבוכנה על איברה.
הפעם לקח לה 6 דקות תמימות להחזיר את עצמה לזקיפות קומה.
"נראה שאת באמת לא בכושר, למרות החרמנות העודפת שלך" ציינתי והוספתי "אולי את צריכה מסעות אימונים רבים יותר באמת, ולעיתים קרובות יותר" ....
ס' ידעה שאני לא מצפה לתגובה שלה - אפילו לא זו המתחכמת...
הוראתי לה היתה להמשיך עד לגמירה למגשית ושוב, בתוך 5 דקות.
"אני לא יודעת אם אצליח, הפעם אני עשויה להזדקק לזמן רב יותר", אמרה בהיסוס.
"אין לך זמן רב יותר" אמרתי. "תסתפקי במה שאני מאפשרת לך"
"כן גבירתי" אמרה מבינה את המשמעות שהענקתי למשפט אחרון זה, "תמיד גבירתי" הוסיפה בהדגשה.
חייכתי.
4 דקות הספיקו לה למרות הסחות הדעת שלי כשמניתי את הזמן שעובר.
פעם שלישית.
הפעם לא היה מה לאסוף למגשית, והיא הסתפקה בהוספת שפתון לשפתיה היבשות.
"המשיכי ארנבית אנרגטית" הוריתי לה.
"גבירתי אני לא יכולה להמשיך מיד, את ודאי יודעת זאת", הלינה.
"לא אני לא יודעת זאת זנזונת מיוחמת" התממתי, "המשיכי לשפשף ולענג את עצמך"
"בבקשה גבירתי, לא.... הנאה בודאי שאין מזה.... זה יותר סבל מהנאה" ציינה, מאפשרת לי לשלב לשיחה את נאום הניצחון הנוזף שלי.
:))
סיכמנו בכך שהנאתה מהתסכול שבהמתנה לאישורי לגמירתה רב יותר כשהוא מגיע כשאני מוצאת לנכון להעניק לה אותו, גם אם הוא מגיע לאחר זמן המתנה רב, בהשוואה לגמירות תכופות, ושההשלמה שעשתה הערב מספיקה לה עד לפעם הבאה שתקבל לכך אישור.
מכאן יכולנו להמשיך ולשוחח שיחת חולין תוך עישון ה"סיגריה של אחרי" .....
לפני 17 שנים. 22 במרץ 2007 בשעה 21:45
