בימים האחרונים המחשבות נודדות לפינות רחוקות...
למעשה התחושה היא יותר של מחשבות שנודדות מהפינות המרוחקות....
אולי זה מין ניסיון במסגרת הניקיונות של פסח (לא שאני מנקה)
לנער אבק מהפינות האפלוליות הללו, אבק של מחשבות שכבר זמן רב לא ראו אור יום.
אולי זה רק בגלל שקברתי שם מחשבות ורגשות חיים,
וכעת הם מנסים לפלס את דרכם חזרה לאוויר עולם.
תחילה ניסיתי להלחם בהן, לטאטא אותן חזרה אל מחבואן, ממילא אף אחד לא רואה.
אבל הן בעיקשותן, מטלטלות שוב ושוב את אמות הסיפים,
אז הנחתי להן להזדחל בעוצמה ובכיוון שלהן.
לפתע מצאתי עצמי אפופה בהן.
התחברתי אליהן במלוא משמעותן.
נשמתי אותן בשאיפה ופיזרתי אותן בנשיפה.
אפשרתי להן לפעפע בדמי ולהתמקם במקומן המוכר מתחת לעורי.
כעת כשאני עוצמת את עיניי אני יכולה לראות אותן,
בדממה שמסביב, אני יכולה לשמוע אותן
בחושך שעוטף מבחוץ ומבפנים אני נוגעת בהן
בקור של הליל אני מתעטפת בהן.
עכשיו אוכל לישון. עכשיו אוכל לחלום.
לפני 17 שנים. 26 במרץ 2007 בשעה 11:45
