יומיים עברו מאז נסיונה הכושל של ס' להחזיק בישבנה את המפלצת (כך קראה לפלאג הגדול). יומיים בהם גברה חרמנותה מעל למה שהיא חשבה שהיא יכולה לשאת. השיחות שניהלנו אל שעות הלילה הקטנות לא הועילו, וביחד הביאו את הסיסי המתוקה למחסור בשינה חוסר מנוחה ואפילו עצבנות מסויימת.
ידעתי שהנסיון השני, שייעדתי לה באותו יום חייב לעלות יפה, או שיהיה עלי לאפשר לה לפרוק את המתח העצום שבה גם ללא הצלחתה לעמוד במשימתה. קיוויתי שזה לא יקרה.
כדי להקל על משימתה הקשה, הוריתי לס' לחשוב על דרך להתארגן בקשירה עצמית שתשמש כריתמה לפלאג לאחר החדרתו. התנאי ל"הקלה" הזו בתנאי המשימה היה שידיה תהיינה קשורות מאחורי גבה.
למען האמת, כשהוריתי לה על כך הייתי בטוחה שאתקל בויכוח שיטען שזה לא יהיה אפשרי.
למרבה הפתעתי התשובה הפעם הייתה 'התשובה הנכונה' מבחינתה: "כן גבירתי".
"לאחר שתקשרי את רתמת החבלים, הישארי במצב הזה למשך 5 דקות לפני שתתירי את הקשירה", הדגשתי.
למרות שלא ציינתי זאת במפורש, ידעה ס' ברצוני לקבל את תמונותיה מהתרחיש.
למחרת המתינה לי בציפייה רבה כשעליתי און ליין.
"שלום גבירתי, שולחת נשיקות לרגלייך" פתחה בשיחה.
בזה אחר זה שלחה לי ס' את תמונותיה שהציגו באופן בלתי משתמע לשתי פנים עד כמה משתוקקת היא לפורקן.
תחילה ערכה ס' "חימום" מקומי בעזת הפלאג הבינוני שלאחרונה הפך חביב עליה במיוחד:
לאחר מספר שעות שבהם ניקתה וסיימה את כל הסידורים שהיתה עליה לעשות (מפולגת כמובן),
החליפה בגדים ל"משהו נח יותר" - חזייה ארוכה (כזו שמגיעה עד המותן) שתגן על עורה מהחיכוך עם החבלים, ומעליה חולצת רשת לבנה שקופה למחצה.
היא הכינה את הרתמה מחבלים, כורכת אותם תחילה באופן רופף, כאשר אל לולאה שעשתה בגב חיברה את אזיקי הידיים.
ליתר ביטחון, כדי שלא תזעיק את שכניה או את המשטרה באם גניחותיה יהפכו לקולניות יותר מידי חסמה ס' את פיה בגאג כדורי.
כעת היה הכל מוכן וס' החדירה אט אט את המפלצת לישבנה.
גם דרך הגאג היא יכלה לשמוע את גניחות הכאב שהשמיעה.
משהגיע למקומו, הידקה ס' את חבלי הרתמה, כדי למנוע את החלקתו של הפלאג החוצה, אזקה את ידיה מאחורי גבה והמתינה (תוך צילום עצמי) לחמש הדקות הארוכות שיחלפו, מתפללת לעמוד במשימה הכואבת.
בתום חמש הדקות שהוקצבו לה זחלה ס' אל מפתח האזיקים, שיחררה את ידיה, והמתינה בציפיה דרוכה לשמוע את שלוש המילים שלי האהובות עליה כל כך:
"הביאי את המפתח!!!"
מאחר שהייתי כל כך גאה בה על נחישותה ועל הצלחתה לבצע את משימתי הקשה במיוחד הפעם, החלטתי שעליה לחגוג את הצלחתה הענקית בגמירה כפולה, ובהרמת כוסית.
הוריתי לס' לאסוף לכוס את כל נוזליה במהלך הערב, כולל את המיץ-סיסי של הגמירה הראשונה.
להכין ממנו קוק-טייל בריאות של שמפניה טבעית וחלבון מרוכז.
את הגמירה השניה היא צרפה לכוס המשקה, וכדי להשביחו הוסיפה קוביית מיץ-סיסי קפואה שנשמרה במקפיא מאחת הפעמים הקודמות בהן הורשתה לגמור.
את שארית הקוביה הקפואה הוריתי לה למצוץ בתום המשקה.
"לחיים!" אמרתי לה.
"לחייך, גבירתי!" ענתה ושתתה עד תום.
לפני 17 שנים. 13 באפריל 2007 בשעה 8:48
