לפני 17 שנים. 4 ביולי 2007 בשעה 15:03
חיה בזכות אותה שיגרה מונוטונית
שמכתיבה את הפעילות,
שמציגה את החיוך,
ששומרת על שפיות,
ומרכיבה את שריון ההגנה חיצונית.
כמהה, למרות הזמן שאט אט חולף,
אל המראות העולים למולי,
לזכרונות הערים בתוכי,
לתחושות הגועשות בליבי,
אשר מסרבים להימוג מאז החורף.
דוחקת את אותו געגוע
אל הבלתי מושג,
אל הרחוק ממגע ידי
אל הלא אפשרי,
האסור, שממני מנוע.
