25 ימים מאז התרתי לס' להגיע לפורקן לאחרונה. 25 ימים בהם הביעה את נזקקותה וחרמנותה, התלוננה על רטיבות מתמדת ועל חוסר ריכוז טורדני כמעט יום יום.
הגיע הזמן....
ידעתי שהמשימה הפעם תהיה קשה ואפילו אכזרית, מה גם שלא יכולתי להיות בטוחה שתצליח.
אבל הייתי חייבת לנסות. כבר ניסיתי בעבר, וגם הבעתי את משאלתי באוזניה של ס'....
"הביאי ניילון נצמד, הרבה קרח, את משאפי הגומי ואת המפתח לחגורה" הוריתי לה, וכשהתייצבה שוב מוכנה ומזומנה לריגוש הממשמש, התחלתי לעטפה בניילון מהקרסוליים, במעלה הירכיים, הבטן והחזה, כל יד בנפרד, כשהמרפקים כפופים. הוריתי לה לחתוך חורים מסביב לפיטמות ומסביב לחגורת הצניעות, להצמיד לפיטמות את משאפי הגומי שואבי הפיטמה המהוללים, ולהניח 2 קוביות קרח בין צינור החגורה ובין האשכים.
הגניחה הראשונה לא אחרה להגיע....
"כעת שחררי את החגורה, נסי שלא "להיתקע" בטבעת העוטפת....." ציינתי, אך הציפור ששוחררה סוף סוף אל הדרור, לא המתינה עד שדלת הכלוב תיפתח לרווחה, ונתקעה בפתחו הצר, כשהטבעת חונקת את "גרונה".
ס' ניסתה בהוראתי לצמצם נזקים בשימוש בקרח, ניסתה לשכנע את הציפור לחזור למימדיה ולהמתין לשחרור המלא, אך ללא הועיל.
מאחר וראיתי שהמומנטום למשימה אבד, ומכיוון שהקרח נמס כולו בניסיון הנואש, החלטתי לשלוח את ס' הערב למיטתה ללא השחרור הנחשק, ולתסכולה הרב. המתנו תוך כדי שיחה עד שאברה החנוק יחזור לגודלו הנכון ואז הוריתי לה לכלוא אותו חזרה בכלובון.
לא הועילו הקיטורים, הטענות והמענות.
הסברתי לס' שהנאתי בקשר שלנו, אינה נובעת אך ורק ממניעת האורגזמות שלה, ומהעינוי הכרוך בכך עבורה, אלא בעיקר מהמשימות שהיא ממלאת עבורי במסגרת נסיונות הגמירה המודרכים. אז עוצמת השליטה שלי והוירטואוזיות שמלווה אותה באות לידי ביטוי, ומכאן הנאתי. לכן, גם אם היא נהנית (ואין לי ספק שהיא הייתה נהנית) משפשוף נעים, ומהשפרצה מרעננת, לי אין מעצם זה סיפוק או הנאה. ולכן, למרות שתכננתי לאפשר לה גמירה חמה בעטיפתה, מאחר והמשימה כשלה (גם אם מסיבות טכניות שאינן תלויות בה), לא תוכל ליהנות הלילה מגמירה "פשוטה".
לעומת זאת, הבטחתי לה שמחר נחזור על הניסיון, הפעם החגורה תוסר תחילה לפני הגירוי החזק שנגרם מהעיטוף בניילון.....
ואכן כך היה.
תחילה הסירה ס' את חגורת הצניעות. גם הפעם היא נזקקה לכמויות קרח גדולות, אלא שהפעם הצליחה להיחלץ לפני זינוק הציפור אל הדרור.
"עדיין לא הגיע זמנה של הציפור לעוף לחופשי" ציינתי והוריתי לה לקשור את עקביה בחבל, לעלות עם החבל אל המפשעה ולכרוך אותו סביב ה'חבילה'.
כעת הגיע שלב העיטוף, מהקרסוליים, לשוקיים, לירכיים, האגן, הבטן והחזה ולבסוף הזרועות.
שוב נחתכו חורים באזור הפיטמות והמפשעה, הפעם הוצמדו אטבים לפיטמות ולאשכים וקוביות קרח הושחלו אל בין האשכים.
"לטפי את הציפור שלא תצטנן יתר על המידה" הוריתי לה.
וס' ליטפה בהנאה רבה, משחררת גניחות ואנחות של הנאה בידיעה שהשיא המיוחל קרב.
אפשרתי לה להתענג על המגע הנחשק זמן מה, עד שהכריזה על האורגזמה הקרבה.
"כעת עלייך לשפשף רק 20 פעם ולהפסיק" ציוויתי.
ס' הייתה בטוחה שה יביא אותה אל מעבר לסף, ווידאה שאני מרשה לה לגמור.
"אם תגמרי תוך כדי מילוי הוראותיי לא אכעס" הבהרתי.
ס' הודתה בהתרגשות, והשתתקה, מתרכזת בספירת השפשופים המותרים.
הגניחה שמילאה את המסך הבהירה שזה לא הספיק.
"הספירה מסיחה את דעתי גבירתי", התלוננה.
"תתמודדי, סיסי יקירתי. לי נראה שפשוט את מעריכה את מידת חרמנותך מעל לראוי" הקנטתי.
"אבל את מתוקה כל כך, ארשה לך לשפשף 30 פעם. אבל מיד לאחר ה-30 – עצרי!"
נעניתי בהתלהבות, אך התרחיש חזר על עצמו, וגניחת התסכול מילאה את המסך.
"אוי יקירתי" המשכתי להקניט אותה, "אפילו 30 שפשופים לא מביאים אותך אל השיא המיוחל? אולי עלייך להמתין עוד כמה ימים עד שהחרמנות שלך תגיע לרמה גבוהה באמת"
"הו לא גבירתי, בבקשה, אני חייבת לגמור היום, אנא הרשי לי לגמור, אני ממוטטת, אני מטפטפת כמו כלבה מוכת כלבת, בבקשה!!" התחננה ס' כאילו בכך תלויים חייה.
צחקקתי שוב, והוריתי לה לשפשף 40 שפשופים ולהפסיק.
"הו תודה גבירתי, אני מבטיחה שלא לאכזב הפעם, 40 ודאי יספיקו" אמרה ושקעה לשפשופים.
"הווו שיטטטטט!!!!!!" מילא את המסך כעבור כחצי דקה. ואחר כך שתיקה.
"מה קרה?" שאלתי, מקווה שאכן מה ששיערתי שקרה הוא שהתרחש....
"זה נובע כמו מעיין מתגבר ואני לא נוגעת, הכל זורם החוצה אבל לא גמרתי, האם יתכן שזו אורגזמה 'הרוסה'?" שאלה ס' בחשש.
"כנראה" עניתי, "את מרגישה מרוקנת? מסופקת? חרמנית?" חקרתי.
"אני מרגישה ריקה, כן. חזרתי לגודל ההתחלתי, אבל הכמויות שנבעו משם היו עצומות. ואני ממש ממש ממש לא מסופקת!!!" התבכיינה בדמעות. "הו לאאאאאא!!!!"
"הו כן!!" אמרתי.
"אבל למה? אני יודעת שרצית לגרום לי לאורגזמה הרוסה, ואני יודעת שלא האמנתי שאני יכולה לעשות זאת לעצמי, אבל למה הייתי צריכה להמתין 25 ימים בשביל לחוות את התסכול הנוראי הזה??? למה אי אפשר היה לעשות זאת כעבור יומיים?"
"יקירתי" הסברתי, "היית חייבת להיות בשיא החרמנות ובשיא הנזקקות כדי שתוכלי להעריך את המשמעות האמיתית של האורגזמה ההרוסה. אין לה משמעות אם היא מגיעה במצב של חרמנות נמוכה. היית עשויה אז לייחס את חוסר התחושה לרמה נמוכה של צורך. רק מצב זה, שבו היית בטוחה שתגמרי אם רק ארשה לך לנשוף על ה'מקור של הציפור', מצב שבו הגעת עד לנקודת האל-חזור, ונותרת בו ללא סיפוק, הוא האורגזמה ההרוסה האמיתית. ועשית זאת עבורי, הפסקת את השפשוף לפי הוראתי, צייתת למרות הצורך באורגזמה, שמת את התמסרותך לי לפני הצרכים שלך! ועל כך יקירתי, אני גאה בך!"
"תודה, גבירה מתוקה! את תמיד יודעת איך להציג את הדברים באופן כל כך הגיוני. תמיד יש לך את הסבלנות להחזיר אותי לתלם. אני מתנצלת שקיללתי קודם. הייתי כל כך מתוסכלת.... ועדיין אני מתוסכלת.... והתחושה כל כך מוזרה, באמת!!" אמרה לי, מסמיקה.
"אני מודעת לתיסכול שלך יקירתי. ולכן, ומכיוון שלא היתה כאן כוונה להענישך, הציפור חופשיה עד מחר בבוקר, ובבוקר מותר לך גם לאפשר לה לצייץ בגניחות רמות...." אישרתי לה אורגזמה אמיתית.
ס' הודתה לי ושלחה נשיקות מתמסרות לכל מקום שהרשיתי לה.
לפני 17 שנים. 7 באוגוסט 2007 בשעה 19:52
