"יש לי משימה עבורך!" הכרזתי בחגיגיות.
בערך שבועיים עברו מאז הורשתה ס' לפרוק את חרמנותה, אך השימוש היומיומי והממושך בפלאגים החדשים שרכשה גרמו לפורקן להראות כחלום רחוק שעות ספורות לאחר ששיחררה את מטענה.
2 פלאגים שחורים בוהקים וגדולי מימדים, האחד – הגדול יותר - בעל יכולת רטט מרשימה. לדבריה של ס', ברגע שראש הפלאג נוגע בפתח ישבנה המורחב, מתחיל הטיפטוף החמים בין רגליה.
תיארתי בפני ס' את משימתה ליום המחרת, יום חופש מהעבודה שיוקדש לביצוע המשימה שניתנה לה. משימה שאולי תביא עליה שיחרור כפוי, אם כי הסיכוי שתיוותר מתוסכלת קיים.
ס' נאנקה בציפיה.
"איך אוכל לישון כעת כשאני מחכה כל כך ליום המחרת למלא את מבוקשך גבירתי? כל דקה נראית כמו נצח!" שאלה בכמיהה.
"תתמודדי יקירתי" עניתי, "עבורי".
ס' חששה שאם ביצוע המשימה לא יביא אותה לגמירה הלא נשלטת המיוחלת, היא תיוותר מתוסכלת עוד יותר משהייתה. מה שגם כך היה בלתי אפשרי בעיניה.
התיסכול והכמיהה היו כל כך חזקים בימים האחרונים שהפלאג הבינוני בילה בישבנה שעות ארוכות, גם כשהיתה יוצאת החוצה לקניות וסידורים. ס' יכלה להישבע שכמעט בכל צעד עליה להחזיק את עצמה מלפלוט אנחה קולנית.
ביום המחרת אספה ס' את החפצים שנדרשה להכין לצורך ביצוע המשימה:
חבלים, חומר סיכה, גליל ניילון נצמד, אזיקי ידיים, כדורי יניקה לפיטמות*, מספריים, והפלאג הגדול הרוטט.
כדורי היניקה לפיטמות הוא אילתור חביב של ס':
היא קנתה שתי יחידות של שואב נזלת לתינוקות,שלפה ממנו את הפלסטיק הקשיח והשאירה רק את כדור הגומי הגמיש שבלחיצה עליו היא מוציאה ממנו את האויר, מצמידה לפיטמות, משחררת את הכדור מאצבעותיה ו.... מרגישה שהפיטמות שלה יוצאות מהצד השני של הכדור....
משהו כזה:
ראשית היה עליה להתמודד עם הפלאג הגדול. כדי שתצליח להחזיקו בתוכה לאורך כל המשימה, כפי שנדרשה הכינה ס' רתמת חבלים שתהדק את הפלאג הענקי למקומו. היה צורך בכמות נדיבה של חומר סיכה, ותוך אנחות ואנקות שלא היו מביישות אף כלבה בייחומה, החדירה את המפלץ והפעילה את הרטט.
הרטט עזר מאוד בכך שלא רק שהגביר את נזקקותה, אלא גם את רצונה להחדיר את הענק השחור לתוכה.
כעת הידקה ס' את החבלים כך שהחזיקו את הפלאג העצום עמוק עמוק במקומו.
תחושת המלאות הביאה את ס' לטפטוף אינטנסיבי מיידית ולשחרור גניחה קולנית.
ס' עצרה את הרטט... היא היתה חייבת. במצבה לא היה באפשרותה להמשיך ולהשלים את המשימה כשהרטט פועל בתוכה. כל מה שיכלה לעשות במצב הזה היה להתגלגל על הרצפה להאנח ולגנוח.
כעת הגיע זמן העיטוף. ס' התחילה בקרסוליה, ועלתה עם גליל הניילון הנצמד לברכיה. בשלב הזה סידרה ס' את המספריים ואת אזיקי הידיים על מיטה לצידה, מאחר שידעה שברגע שתעלה אל מעבר לברכיים תימנע ממנה אפשרות כיפוף הברכיים ויכולת התנועה שלה תוגבל מאוד. ס' המשיכה לעלות ועטפה את ירכיה ורגליה העטופות בגרביון שקוף בשכבה אחר שכבה של ניילון מבריק.
ס' "הפילה" את עצמה אל המיטה, והמשיכה לעטוף את גופה וחזה בניילון הנצמד והמתהדק. לאחר שהיתה מנויילנת מקצות האצבעות ועד לכתפיה, חתכה ס' במספריים חורים קטנים בניילון על מנת לחשוף את פטמותיה. היא הצמידה אליהן את כדורי השאיבה מהגומי, מפעילה עליהן את לחץ היניקה המקסימלי.
עוצמת הלחץ בכדורי היניקה גרמו לה להרגיש את פיטמותיה גדלות בתוך הכדורים.... ס' שיחררה גניחה קולנית.
כעת היתה כמעט מוכנה, ועוד איך היתה מוכנה....
היא הניחה את האזיק על יד ימין, קליק... הפעילה את הרטט בבקרת הפלאג, בעוצמה נמוכה, נעלה את האזיק השני על ידה השמאלית מאחורי גבה, קליק.... הגבירה את עוצמת הרטט למקסימום, ושיחררה את קופסת הבקרה של הפלאג מידה.
מעולם לא הרגישה את הרטט בעוצמה כל כך גבוהה! האנחות שנפלטו מפיה היו בלתי נשלטות לחלוטין וס' בהחלט התחרטה שלא נדרשה לשים גאג, ולכן מתוך התחשבות בשכנים קברה את פניה בכרית וגנחה לתוכה.
זה היה הרגע לגלות שכמה שהיה חם בחוץ, בפנים, מתחת לעטיפות, היה חם פי כמה!!!
הרטט היה בעוצמה גבוהה והגודל של הפלאג הכאיב, אבל כמו שהיא נוהגת לומר – זה היה כאב כל כך טוב!!!
כך שכבה ס' עטופה בעטיפה דקה אך עם זאת מאוד חזקה ומהודקת, הלהט בתוכה הולך וגובר בכל רגע, רוטטת מתשוקה וכאב, פיטמותיה מוגדלות ומגורות, ידיה אזוקות, והיא כל כך חסרת אונים.....
ללא כל יכולת לעשות משהו נגד מה שעלול לקרות...
נראה שהמחשבה על כך היא זו שהביאה אותה לשיא!
והיא אכן הגיעה לשיא.... זועקת ונושכת את הכרית, מתפתלת על מיטתה – עד כמה שכבלי הניילון אפשרו זאת, מתפוצצת בתוך צינור הצניעות המתכתי שלה!
נראה היה שעברה שעה תמימה לפני שחזרה אל חושיה.
היא הייתה ספוגת זרע וזיעה. היא הרגישה את הדם פועם בפיטמותיה, ואת הרטט החזק שהרטיט את הפלאג בישבנה, אך לא היה לה איכפת....
היה עליה להחזיר את נשימתה לקצב סדיר, את מחשבותיה, את הכרתה....
והתחושה היתה פשוט נפלאה!
ס' מילאה את משימתה (ואת תחתוניה) בצורה מושלמת.....
ובאיזה עונג....
לפני 17 שנים. 17 ביוני 2007 בשעה 14:01
