בספרו שמונה פרקים משתף הרמבם הגות אריסטוטלית בנושא הקיצוניות. הוא כותב שהקיצוניות לכל כיוון בכל מידה היא רעה, והאדם צריך לשאוף ללכת תמיד בשביל הזהב.
הדברים נכונים גם לחיינו בעולם הבדסמ - מי שהנטייה קיימת בו לא יכול, ואסור שידחיק אותה.. אך גם אסור לו להגרר ולהסחף עד למקום שכל הווייתו וחייו חגים סביב הבדסמ.
הרמבם כותב שאם אתה נמצא בקיצוניות, ורוצה להגיע לשביל הזהב - עליך ללכת קודם כל לקיצוניות השניה. שוב, רעיון ישים בהחלט גם לעולם הבדסמ - מי שנסחף ומוצא שכולו עסוק בבדסמ, צריך להתנתק לגמרי לפרק זמן.
ושביל הזהב - שביל הזהב הוא כנראה אישי לכל אדם. אבל כשאנחנו מגדירים אותו, חשוב מאוד שנשים לב לפחות לשני פקטורים - נפח ומיקוד. נגדיר לעצמנו כמה נפח אנחנו מוכנים לתת לו לתפוס, ונגדיר לעצמנו מה מערכת המיקודים בחיינו - מה חשוב יותר ומה פחות.
ברוח זאת, קבלו עליכם דרך לשנה הבאה.
סנובים גודם!
