לאהוב, לכבד, לציית

עברנו כבר את כל השלבים ההגיוניים.
הכרנו , עפנו יחד, נהננו. מהרגע הראשון.
נקבעו חוקים, ניתנו עונשים, היו גם פרידות קצרות וחזרה לקשר
פיתחנו קשר שליטה עוצמתי ומעצים
התגברנו על מכשולים
היה טקס קילור מרגש שלעולם לא אשכח
עברתי לגור אצלך, שפחה 24/7
שיחקנו בכל סטיה שרצינו, לבד, בפומבי, או עם אחרים (ואחרות)
התאהבתי בצורה הכי עמוקה ומשמעותית שהרגשתי עד היום, היום כבר לא מפחדת לומר את זה.
סגדתי לאדוני, אלוהי, בוקר ולילה
נשברתי מקנאה וטירוף
עזבתי בדרמטיות
הקשר נותק, הקשר חזר
הפכתי לנזקקת באהבתך ובתשומת הלב
היית ועדיין כמו אבא בשבילי, יותר משאי פעם היה לי
ניסיתי לברוח, חיפשתי זוגיות.
גם לך היו אחרות, רציניות יותר או פחות
התגברתי על הקנאה, לא על חוסר בתשומת לב
הפכנו לחברים. מפרגנים, תומכים, אפלטוניים
הרגשתי מה זה טהור, מה זה נקי, בלי סקס , בלי סשנים, בלי הגדרות או כובעים, הרגש עדיין היה שם.
אחרי כל הזמן הזה עדיין מרגישה שלך. לאחרונה יותר...יותר זמן ביחד, יותר טוב בביחד, מרגישה נינוחה מולך כמו שלא הרגשתי פעם. פעם הייתי מתוחה מעצם קיומך, מהרצון לרצות אותך. היום אני מביאה את עצמי והרצונות שלי והצרכים שלי ונהנת מאיך שהם פוגשים את שלך. איך שאתה משחק בשלי.
נהנת מכאב יותר מבעבר. פעם הכל היה חלק מריצוי. או כאב כחלק מעונש. היום הכאב הוא תשוקה.
צדקת אדוני, התבגרתי ואני לא אותה ילדה. ילדה גדולה יותר. אולי אפילו בוגרת יותר. והקשר שלנו מתבגר איתנו. כיף שתמיד יש עוד דברים חדשים שלא עשינו ופתאום נקרות הזדמנויות לעשות. אני לא מפחדת להפגע. אני לא מוכנה להרשות לעצמי לאבד את כל מה שיש לנו. עברה שנה מאז שעזבתי , וצדקת, זה חלק מהתהליך, ואני אוהבת את מה שיש עכשיו. יש לי את הפינה שלי לחלום עלייך, ואת המציאות איתך שבה אני כל מה שתרצה שאהיה. ילדה, כלבה, זונה, שפחה... הכל מהכל .אני לא מפחדת להפגע כי למדתי לשמוח על הטוב ולא לבכות מהלא נעים. ואני שמחה על מה שיש לנו, לא על מה שאין. אמן וימשיך.