הוא עם מישהי אחרת הערב
ואני כל-כך מקנאה
כל כך שזה כואב. שורף בבטן.
שורף בעיניים.
מחר אני איתו
זה אמור לעודד אותי אבל זה לא
זה עושה לי חשק להיות עם אחר/ת
רק כדי לאזן, להחזיר את השפיות
את אשליית השליטה העצמית
להאמין לרגע שאני לא מכורה
אובססיבית כבר שנתיים
שנתיים שאני מאוהבת בגבר שלעולם לא יחזיר לי את אותה האהבה
שאוהב אותי. באמת ובתמים
אך
כמו ילדה, כמו כלבה, כמו כנועה.
אהבה שמגיעה למישהי שנותנת את עצמה עד הסוף
בעולם אכזרי בו הדדיות לא קיימת.
אני רוצה אותו. שיהיה רק שלי. וזה לעולם לעולם לא יקרה.
זה היה, לזמן מה, אבל מה שהיה כבר לא יחזור
כמו שלא נחזור לגור ביחד
ולא נחזור לקשר שליטה של 24/7
ולא אהיה מקולרת לו עוד
ולא אהיה בזרועותיו כל לילה
ולא אהיה האחת שלו, כי מעולם לא הייתי
אהובתו
רק אהובה במידה מסויימת
והוא
אין דבר בעולם שחשוב לי יותר
שיניתי את כל החיים שלי למענו
ובלילות כאלה
שהקנאה והזעם משתלטים
אני רוצה להרוס את כל מה שבנינו
לחזור לזנות
לחזור לשולט הרע
לחיי השפלה
ל dont give a fuck
להרוס ברגע אחד את כל מה שהוא עזר לי לבנות בשנתיים
כי ברגע שהקנאה משתלטת
הבפנים שלי כבר הרוס
ואז, למה שלא אהרוס גם מבחוץ
והוא יודע שאני ככה
ויודע שעדיף לי ככה מאשר בלעדיו לגמרי
אז אני מסתובבת
חצי מאוהבת חצי שבורה
יום בעננים יום באשפתות
תלוי רק בו
והוא בוחר להיות חופשי
כי זה מי שהוא
ואני בוחרת להמשיך ככה
כי אני לא רואה את החיים שלי בלעדיו
וכל בחירה הרסנית יכולה להוציא אותו מחיי.
שורף לי מרוב הקנאה
