לפני 13 שנים. 18 במאי 2011 בשעה 20:32
אני נמהלת עם הדיו
נמזגת לנקודה שחורה
עגולה ושלמה
אני מחבקת את הדממה
אני מתנה אהבים עם החשיכה בלבד
אני נאבדת לרגע
הרגע היחיד בו אני מוצאת שלווה
שקט מבורך
החכמים קראו לזה החשיכה הנצחיתאבל זה הפחיד את ההמון
אז קראו לזה האור הגדול
אבל החכמים לעגו לשם אגדת הילדים
החיים נכנסו למסלול קבוע
הולך וחוזר
ורק השיחרור באמצע נשכח
