סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגיגים סיפורים ושאר ירקות

מיומנו של שולט
לפני שנתיים. 26 בספטמבר 2021 בשעה 16:52

הכרנו  דרך אפליקציית הכרויות גנרית כלשהי

החיוך שלך סיקרן אותי, תמונה שלך בבגד ים לוגמת בירה ומחייכת

חיוך יפה שיניים לבנות ושפתון אדום משוח

העיניים שלך היו ניגוד מושלם לחיוך.. משהו עצוב ריק וחלול

 

היה מאץ' התכתבות קצרה החלפת טלפונים ושיחה ארוכה לתוך הלילה.

המפגש נקבע לסופש. "מה נעשה?" שאלת.

"אפשר לראות שקיעה בהרים" עניתי

 

הגיעה..... התאכזבתי קצת. 

נראתה כאילו יצאה עכשיו ממכונת כביסה, בגדים גדולים מקומטים, שיער פרוע.

ראינו שקיעה, המשכנו לאכול משהו וחזרנו אלי לג'וינט.

רבע שעה אחרי זה כבר היינו במיטה

שאבנו אחד את השנייה בטירוף חייתי, אצבעות ידיים מגששות, חוקרות מגלות.

באיזה שלב אמרתי לה: "אני אוהב את זה קצת קשוח אז אם אני מגזים תגידי לי..."

 

חייכה

את אותו החיוך המושלם. זה שהעיניים העצובות שלה מנוגדות לו כל כך.

 

"למה את מחייכת?" שאלתי אותה מחייך קצת בעצמי

"אני גם אוהבת את זה קצת קשוח. קצת ספאנקים, קצת חניקות..."

 

באותו הרגע מישהו כאילו  חישמל את האוויר. 

האנרגיה שלי הפכה חייתית עוצמתית  וחדה יותר. 

 

הרגשתי איך אצבע אחת הופכת שתיים ואחר כך שלוש, נכנסות לה במרץ לכוס שהיה רטוב להפליא. הרגשתי איך הזין שלי שגם ככה היה מגורה, עומד כמו שלא עמד הרבה זמן. מוכן, מתוח, נרגש. רציתי לחדור אותה כל כך. היא רצתה מאוד להחדר. הכוונתי אותה לעמוד על ארבע, להבליט את הטוסיק שלה החוצה. ליטפתי אותו, ליטפתי אותם. ליטפתי את הישבנים שלה במעגלים, מצמיד ומרחיק אותם אחד מהשני. מדי פעם יד אחת התרוממה ונחתה בעוצמה הולכת וגוברת. למשך כמה דקות שמעתי אותה מתנשפת בכבדות. זה חירמן אותי יותר. יד שמאל שלי חפנה לה את השדיים. שדיים גדולים, כבדים, עם נוכחות. כאלה שממלאים את כף היד כולה. חזרתי להכניס אצבעות ולהתענג על הרטיבות הנעימה. הפסקתי פתאום, בלי לומר מילה. קירבתי אותה לקצה המיטה, עומדת על ארבע,  ועמדתי שם שהזין המתוח שלי נמצא כמה סנטימטרים מהפה שלה. היא הסתכלה עליו ועלי לסירוגין. 

טעמה את הקצה, כאילו בוחנת אותו. ליקקה עם לשון, וטעמה. הכניסה אותו שוב והתחילה לנוע קדימה ואחורה. ככה, בקטנה. תנועות קלות. שמתי את שתי הידיים שלי על העורף שלה והתחלתי להפעיל כוח. בקטנה, לאט. ואז יותר חזק, שיכנס יותר עמוק, ויותר עמוק. הרגשתי את קצה הזין שלי מתחכך בגרון שלה. שמעתי את הקולות.

קולות גרוניות, השתנקויות קלות. הרפיתי קצת ושמעתי אותה לוקחת שאיפה עמוקה...

 

"את בסדר?" שאלתי.

"כן", ענתה. "פשוט נראה לי שאף פעם לא הכניסו לי אותו ככה עמוק". חיכיתי קצת לראות את הבעת הפנים שלה. הייתה שם פליאה, פשוט פליאה על מה שקרה עכשיו.

"חנקו אותך פעם ככה?" שאלתי. "לא" היא ענתה והוסיפה: "לא, אף פעם לא ככה, זה חדש לי, אבל נהניתי מאוד".

שלחתי אצבעות לכוס שלה שהיה רטוב מאוד ופתוח.   ליטפתי לה את הדגדגן במעגלים שנהיו מהירים יותר יותר. שמעתי אותה מתנשפת חזרה. מקשתת את גבה לאחור.

היא עדיין הייתה על ארבע שהידיים שלה על קצה המיטה. 

"אני רוצה עוד" אמרה ככה בפשטות.

חייכתי, שמחתי. 

הפעם הידיים שלי כיסו לה את האוזניים. כף יד על כל אוזן. מנחות אותה, מכתיבות את הקצב, העומק והעוצמה. הראש שלה הפך לסוג של צעצוע מין. כזה שבא לענג אותי, שאני שולט בו. כזה שעוטף את הזין שלי. נדלקתי יותר, רציתי לרגיש שוב את החיכוך הזה, לשמוע את הקולות הגרוניים החייתיים האלה. הרגשתי איך הרוק שלה נוזל לי על הביצים. שביל של נוזל שברח. ייצבתי את הראש שלה עם הידיים שלי, והתחלתי להזיז את האגן. יותר חזק, יותר מהר ויותר עמוק. עם כל חדירה שלי הרגשתי איך האנרגיה בינינו מתעצמת, איך היא מתרגשת, נסחפת. עשיתי מידי פעם הפסקה לתת לה לנשום, להסדיר דופק. 

לעכל... להפנים את מלוא עוצמה החוויה הראשונית של להיות מזויינת בפה. 

בכל הפסקה כזאת ליטפתי\הרבצתי לישבנים שלה. הצבע הוורדרד החמיא לעור הבהיר שלה. 

לפתע סובבתי אותה. הרגשתי מעין מומנטום או צורך לזיין לה את הכוס. הכנסתי קודם שתי אצבעות והרגשתי את הכוס שלה מתכווץ עליהם. הראש שלה פנה אלי. העיניים שלה היו עצומות ומבט של עונג היה על הפנים שלה. היא נשכה את השפה התחתונה ופלטה אנחה של הנאה.

הכנסתי את הזין שלי לכוס שלה בתנועה אחת, כאילו שהזין שלי ממהר לתפוס את מקומו בתוכה. היא נאנחה שוב ופלטה אויר. בראש שלי כבר רצו תסריטים שרציתי לעשות אבל הרגשתי שזה יהיה יותר מידי. סף הריגוש שלה היה גבוה, היא הייתה על הקצה. הגברתי קצב. שמתי את הידיים שלי על הצוואר שלה והפעלתי לחץ קל בצדדים, אחזתי בצוואר שלה והזזתי את כל הגוף שלה דרכו, קדימה ואחורה. 

פתאום היא השתתקה והחלה לנשום בכבדות, יד אחת שלי נשארה על הצוואר שלה לוחצת. היד השנייה צבטה לה את הפטמה. זה ריגש אותי יותר והפעלתי עוד כוח בצביטה. היה נדמה לי שזה מוריד לה אז חזרתי להכות בה בישבן תוך שאני מגביר את הקצב. היא שוב השתתקה למשך מספר שניות ולפתע שמעתי צעקה גרונית עמוקה, כמו נהמה יוצאת ממנה. הרגשתי אותה מתכווצת לי על הזיין בפולסים הולכים ומחזקים. 

ואז היא קרסה, נשכבה על המיטה בלי יכולה לזוז. 

ליטפתי לה את הגב הצוואר והטוסיק. נישקתי לה את העורף וחיבקתי אותה צמוד אלי.

"מה היה פה עכשיו?" שאלה, מתנשפת.

"היה כיף גדול, לא?" השבתי בחצי חיוך והתנשפות משל עצמי.

"ומה איתך?" "היה לך כיף?" 

"כן" השבתי.

"אבל אני רוצה שגם אתה תגמור אמרה לי" 

"אני אגמור, אני לא דואג" עניתי. 

קמתי להביא לנו מים. שתינו, מרטיבים את הגרונות היבשים שלנו. 

"אני רוצה שתגמור לי בפה" אמרה והתחילה למצוץ לי. 

הפעם לא הייתי צריך להנחות או לשלוט בראש שלה. היא למדה. הכניסה אותו עמוק ומהר. השמיעה את הקולות העמוקים הללו שוב.

גמרתי לה בפה, עמוק בגרון.

השתעלה ונחנקה. 

"את בסדר?" שאלתי. 

"כן" השיבה. "זה הפתיע אותי, גמרו לי כבר בפה אבל אף פעם לא עמוק בתוך הגרון". "זה חונק קצת וגורם להשתעל אבל אני בסדר". אמרה ולגמה מהמים. 

שהיא עמדה ליד הדלת של האוטו שלה, הייתה לי הרגשה מוזרה.

"הייתי רוצה שניפגש שוב, ונתנסה עוד". אמרתי. 

היא הנהנה ופתאום ראיתי את העצב חוזר לעיניים שלה. ואז קלטתי שהיה זמן שהעיניים שלה לא נראו לי עצובות.

הן נראו מופתעות, נראו חושקות או חוששות אבל לא עצובות.

נשקתי אותה, ועמוק בתוכי אני חושב, שלא ניפגש שוב...

 

לא בדיוק סשן שליטה קלאסי אבל אחרי תקופה ונילית מסויימת זה גם משהו....

לפני שנתיים. 18 בספטמבר 2021 בשעה 15:09

הקיץ נגמר וערבים קרירים של סתיו כבר כאן, לפחות בירושלים

 

לאחרונה הבנתי שכל הנושא של BDSM אצלי בא בגלים. יש תקופות שיותר מושך ומעניין ויש תקופות שפחות. טרדות החיים שולטים.

בכלל גם כל השנה וחצי קורונה קצת הורידו את החשק.

 

בימים האחרונים אני מרגיש את זה מדגדג לי שוב באצבעות. הרצון לשלוט...

לבצע סשן ארוך ומושקע, כזה שכל הציפייה אליו תגרום לו להיות עוצמתי. מפוצץ מאנרגיות וחושני להחריד

 

אז שני דברים מסקרנים אותי כרגע. האם זה רק אני שהרצון והחשק ל BDSM בא לו בגלים או תקופות?

והשני מתי ואם זה יתממש.

לגבי השאלה הראשונה אשמח לשמוע איך זה אצלכם, ולגבי השאלה השנייה, נשאר רק להמתין ולראות 

 
לפני 3 שנים. 4 בפברואר 2021 בשעה 16:34

אחרי השמש הנעימה של אתמול

היום אפור רטוב קר ומדכא

 

אני לא אוהב חורף בארץ

זה נראה שהמדינה שלנו לא בנויה לממטרים כבדים 

תמיד גם קר ורטוב בכל מקום

 

חורף בחו"ל זה עולם אחר 

הטמפרטורה נמוכה יותר 

 גשמים כבדים או אפילו שלג 

אבל משהו באויר שונה, אין עצבות או דכדוך

אפילו ששעות האור קצרות יותר, עדיין אוירה שונה

 

האם גם המקומיים מרגישים ככ? או שאולי פקטור החופשה גורם לחורף להיות נסבל יותר?

לפני 3 שנים. 8 בדצמבר 2020 בשעה 16:43

הגדולה שלי הזמינה היום חברת כיתה. אחת כזאת שאני לא כלכך אוהב. אחרי שאתמול אמרתי לה שאני ממש לא אוהב את זה שהן חברות..

 

ובכל זאת, התקשרה, אמרה שהיא הולכת לחברה אחרי בית הספר, ואז שאלה אם הן יכולות לבוא מאוחר יותר אלי.

שהגיעו אלי, שאלתי את הגדולה למה בכל זאת את רוצה להיות חברה שלה?

תשובתה: " אבא אני רק מאלפת אותה, אנחנו לא באמת חברות" 

ילדה בת שמונה וחצי, כן!!!!

 

לפני 3 שנים. 8 בדצמבר 2020 בשעה 14:35

לפעמים אני רוצה מהר, עכשיו, הכל.

 

זה מגניב ומרגש, אבל מנסיון מה שנדלק מהר נכבה מהר.

למדתי שלאט זה טוב. זה גם מה שאני אומר לסטודנטים צעירים במעבדה. "תגובה איטית היא תגובה מוצלחת". 

גם בבישול אותו הכלל. תבשיל איטי , יוצא טעים יותר מאוכל מהיר. עשיר, מלא טעמים נחבאים בכל ביס ומשתחררים באורגזמה מלאה על הלשון.

אבל, בשביל זה צריך סבלנות ואמונה.

סבלנות זה ברור, ואמונה? צריך להאמין שזה שווה את ההמתנה...

 

 

 

לפני 3 שנים. 3 בדצמבר 2020 בשעה 20:35

תכלס, תמיד מעדיף את הלבן על השחור 

 

 

לפני 3 שנים. 2 בדצמבר 2020 בשעה 11:17

ביומיים האחרונים ממש אבל ממש בא לי.

לא בקטע מיני, בקטע משפיל. ואני לא מתחבר להשפלות בדרך כלל

 

להיכנס למשרד של הבוס שלי, לקשור אותו לכסא, לחסום לו את הפה.

 

להוציא את הזין שלי, ולהצליף איתו על הבוס שלי

 

על המצח

על הלחיים

 

סטירות קטנות ומשפילות

 

ולצחוק עליו, כמה שהוא אפס קטן ועלוב

 

זה רק אני או שיש עוד שמתחברים לזה?

לפני 3 שנים. 20 בנובמבר 2020 בשעה 13:27

אוהב אותך על ארבע

כנועה, רוטטת

מכוסת עיניים כמובן

נועלת נעלי עקב שחורות

 

אוהב אותך על ארבע

מתמסרת, מקושתת

אסופת שיער, מתולתלת

גרביוני רשת זנותיות

 

אוהב אותך על ארבע

נוטפת, מקולרת 

משוחת אודם ארגמן

חוטיני קטן קטן

 

מחכה, מצפה, בוערת

 

מחוללת, מורחבת, נאנקת

 

ולבסוף, נעזבת......

לפני 3 שנים. 17 בנובמבר 2020 בשעה 17:12

אז היום שאלתי מישהי מה זה בדסמ בשבילך? 

לא למה התחלת, לא מה את מחפשת...

 

היא ענתה, תשובה מפורטת, והחזירה לי באותו המטבע. 

זה גרם לי לחשוב מה זה בשבילי.

אז בשבילי, ואני מייצג רק את עצמי, זה הקרם שעל העוגה. זה שלושה דובדבנים בשורה בסלוט מאשין. זה חיוך גדול וצמרמורת של עונג. 

זה לא הדרך היחידה שלי להשתחרר, להנות, לחשוק ולאהוב. זה ה next level שבינו לבינה. 

זו הדרך האולטימטיבית שלה להראות לי שהיא סומכת עלי , בוטחת בי ומתמסרת אלי ולרצונות שלי. 

ואז הוספתי, שלא כל אחת ראויה לשליטה שלי. 

כי השליטה שלי נושאת בחובה אחריות גדולה, אחריות לבריאות לגוף ולנפש שלה. מחויבות להיות שם בשבילה, לא רק להכאיב אלא גם ללטף לחבק ולהרגיע. וזה יכול לקרות רק שיש חיבור והתמסרות גדולה. 

האמון שהיא נותנת בי זה משהו שאני צריך להרויח כי כמו שקראתי באיזה פורום פה באתר

 

" המלך הוא מלך כל עוד השפחה רואה אותו ככזה"

 

אשמח לשמוע תגובות

לפני 3 שנים. 16 בנובמבר 2020 בשעה 18:14

היום התחיל אופטימי וטוב.

באמצע התברר לי שהבנות שלי (שש ושמונה וחצי) צריכות להיכנס לבידוד וצריכות לעבור היום בדיקת קורונה.

 

לאחר שעה, טלפון מהגדולה:

 

"אבא אני מפחדת, אתה יכול לבוא איתנו לבדיקה?"

 

מזל שאני והגרושה ביחסים טובים. להיות עם שלושתן שעה באוטו סגור יכול להיות התחלה של סיפור אימה..

ממתינים ממתינים, התור מתקדם בעצלתיים.

האיש בחליפת החייזר מתקרב ורמת הלחץ באוטו עולה. 

ואז אבא שם יד על הכתף של הגדולה ואומר " בובי, זה יהיה קצת לא נעים אבל קצר, תעצמי עיניים ותספרי בלב עד עשר. אבא פה איתך, את לא לבד." 

והיא מקשיבה ועושה בדיוק מה שאמרתי. 

עוברים לקטנה, יותר קשה.  פה צריך שתי ידיים מרגיעות ושתשב על אבא. אבל הנוהל חוזר על עצמו. לעצום עיניים ולספור עד עשר.

 

נגמר

 

האיש בחליפת החייזר ממלמל - "איזה ילדות גיבורות". 

הגדולה עונה שאם אבא ליד אז שום דבר לא מפחיד. 

 

 

ואני, אני מאושר כמו שלא הייתי הרבה זמן. 

 

בסך הכל יום טוב עבר עלי