פרצלציה

תהיו אופטימים ומסורים זה לזה ותזכרו שתאלס אמר שהכל מים.

מים (אילוסטרציה)

"ערק".

"שלום גם לך".

"ערק".

"יום שלישי היום בחיאת".

"זה רק צריך להדגיש בפניך כמה מהר הייתה צריכה להופיע פה כוס. עם ערק".

"ויהי ערק. יום קשה?"

"פפפ".

"חיפושי הדירה גורמים לך לרצות לברוח בחזרה למכורתך שהיא, מהסתכלות שטחית, ראשל"צ?"

"לכי תזדייני. ופפפ!"

"קשה כבר להחליט מה יותר מכוער, הפחונים המתקלפים או האפסים על צ'ק הביטחון?"

"בדיוק ההפך. ראיתי דירה יפהפיה. עם שותף".

"והשותף מכוער כמו פחון מתקלף?"

"בדיוק להפך".

"אז למה לא אמרת ערק כפול".

"את לא מבינה".

"לא לא, אני דווקא מבינה".

"הוא הורס את הבריאות".

"צר לי עליך".

"הוא פותח לי את הדלת במגבת..."

"יו איזה דוש".

"אבל באשמתי!"

"כן. כן".

"באמת באשמתי. באתי מוקדם. והוא פתח וישר התחיל להתנצל, הוא הרגע יצא מהמקלחת, הנה הוא הולך לשים מכנסיים ושאני אקח לשתות בינתיים".

"ואת מיד הלכת והכנת לעצמך כוס מים קרים, רצוי כדי לשפוך במכנסיים שלך עצמך".

"בדיוק מה שעשיתי".

"הופתעתי. לטובה".

"רק שקודם בלי כוונה אולי אמרתי".

"אולי אמרת".

"אולי. אולי אמרתי".

"מה אולי אמרת, שאלוהים ירחם עליך?"

"ש… תרגיש בנוח. הי! תפסיקי לצחוק".

"רק תזכרי שני דברים: כל מה שקורה לך מגיע לך".

"מה הדבר השני?"

"אין דבר שני. כל מה שקורה לך מגיע לך".

"בקיצור אנחנו עומדים שם במטבח והוא מספר לי על הדירה, על הבעלת בית, על הוועד בית… ורק קצת קשה לי להתרכז כי המגבת שלו, ככה, לאט לאט לאט..."

"אוי תשתקי".

"ככה נושרת לה… והוא כזה שואל אותי מה אני עושה בחיים, ואני משתדלת מאוד לא לענות 'הפין שלך' ואני כמעט בטוחה שאני מצליחה, ואנחנו כבר כמעט… רואים… ביצבוצים..."

"איך הדירה באמת?"

"יש סלון, אין שירוקלחת. אחלה! בקיצור עוד שנייה וכבר המגבת נושרת לרצפה, והוא אומר 'יאללה בואי אני אראה לך את החדר' ומרים את המגבת. וכורך אותה כל כך! פאקינג חזק".

"איזה נבלה".

"איך אני רוצה להיות המגבת הזאת".

"מתי את עוברת?"

"מה? לא! את צריכה לשכנע אותי שזה רעיון דפוק וטיפשי!"

"אוי. אהובה. בואי, אני אמזוג לך עוד ערק".

"למה? תודה! אבל למה?"

"כי כבר החלטת. ברגע שהפה המטומטם שלך אמר 'תרגיש בנוח'".

"מה את מנסה להגיד לך?"

"שכל מה שקורה לך מגיע לך".

אנחנו חונים ליד הבית. בחיקי, צפונים בתוך קופסת קרמריה-תות-חושני, תריסר קרפלעך שאימא שלי שלחה איתנו. ממושב הנוסע אפשר לראות במראה האחורית, רבע שעה בעתידנו וקרוב מכפי שהוא נראה, הספסל ליד הבית שלנו. היא מנסה לחנות אבל שוברת את ההגה מוקדם מדי, תמיד מוקדם מדי, ומנסה לתקן, ויוצאת שוב, ושוב בחזרה שוברת מוקדם מדי, ומרימה את בלם היד ונאנחת ואומרת לי, "למה אתה לא שוכב איתי יותר?"

"ובכן", אני אומר לה, "יש את העניין הזה שנעלת לי את הזין".

היא שוקעת במושב שלה ובוהה בהגה. "זה לא תירוץ".

"מה את רוצה שאני אעשה? להתחנן יותר?"

"עכשיו כשאתה אומר את זה", היא אומרת, ועושה את שתי הנשימות המהירות האלו עם האף ואני יודע מה בא עכשיו, "אתה לא מתחנן יותר". והיא מתחילה לבכות.

אני בוהה קצת מחוץ לחלון וסופר נשימות. היא שולחת יד מגששת לעבר הברך שלי (למה תמיד עם הציפורניים?) ואני מניח יד על הכתף שלה. אני לוקח נשימה עמוקה ואומר, "מה את אומרת שאני אגמור את החנייה הזאת ואני אקח אותך הביתה ואזיין אותך כאילו את בת 12 ואני דוד נחמד שבדיוק ברח מבית סוהר?"

היא צוחקת. היא עושה את הדבר הזה של הפיוס שאנחנו עושים: "מטומטם".

"מטומטמת".

"כלוב קטן על הזין וישר אתה אימפוטנט". אני נושם לרווחה. כמעט ונפגע. "את חונה כמו אימא שלך", אני אומר ויוצא מהאוטו. אני חונה ואנחנו הולכים חבוקים לעבר הספסל. כלומר לעבר הבית. האדם הוא יצור עלוב וכל התכניות שלו נועדות לכישלון.

ליד הספסל היא שואלת אותי, "איך תזיין אותי?"

בלי לחשוב אני אומר, "איך ש'תרוצה".

אנחנו עוצרים.

הספסל, לרגלינו, מנצנץ בחדווה.

* * *

אנחנו יושבים על הספסל. אנחנו מחזיקים ידיים. ביננו נחה קופסת הקרמריה/קרעפלך.  

היא מדליקה סיגריה, לוקחת שאיפה, עוד שאיפה, מעבירה לי. אני לוקח שאיפה, עוד שאיפה, מעביר לה.

"אז זה באמת נגמר", היא אומרת.

אני שואף ומעביר, מסמן עם האצבע שמושיטה את הסיגריה שהיה לי מספיק. "אני אתחיל לפנות בבוקר".

"מה פתאום. איפה תגור".

"במלונה בפלורנטין".

"תהיה רציני".

"אני לא פנסי כמוך. אני יכול לחיות נהדר בדיר".

"חזרזיר".

"חזירזית".

"הזין שלך גדול מדי ותמיד כאב לי כששכבנו".

"את מפליצה מתוך שינה".

"התחת שלי מנפיק רק מי ורדים".

"לא דיברתי על התחת".

"יש חוזה לעוד חצי שנה".

"כן, אבל זאת דירה שלך גיברת. אני עברתי לגור איתך. אני הדייר משנה".

"תישאר, דייר משנה".

"את… רוצה שנהיה שותפים?"

"כן". העיניים שלה נוצצות ולא ברור אם זה מבכי.

"שנייה אחרי שנפרדנו?"

"אתה מדבר המון". כן, זה לא מבכי.

"את מבינה איזה רעיון דפוק וטיפשי זה?" אני שואל, אבל באותה מידה מוצא את עצמי קם והולך איתה הביתה. היא קצת מושכת אותי בצווארון, מפויסת עכשיו.

אנחנו מגיעים לחדר השינה, אבל היא עוצרת אותי באצבע על החזה: "שותפים".

שנינו מלכסנים מבט לעבר הספה בחדר-בלאגן.

אני מהנהן. "שותפים".

"לילה טוב. תודה שנשארת".

"לילה טוב. תגידי", אני אומר, "רק שותפים, כן?"

"אהא".

"אז..."

"מה?"

"ה..."

"המה".

"המפתח".

"המפתח לזין שלך?"

"המפתח, כמו שאמרת יפה, לזין. שלי".

"זה מה שאמרתי".

"מה אמרת?"

"יש חוזה לעוד חצי שנה", היא אומרת וסוגרת את הדלת.

יום אחד מישהו יבקש ממני שאני אעזור לו להפסיק לעשן. ואני לא אנצל את ההזדמנות הזאת כדי להתעלל בו או כדי להוציא עליו את האגרסיות שצברתי מאז שאני בעצמי הפסקתי לעשן, כי יום אחד אני אהיה בנאדם טוב.

אני אגיד לו שיעשן כמה שהוא רוצה. זה לא עוזר להגיד ליהודים לא לעשות משהו, ולראייה שלטים כמו "אסור לחנות פה". או, לצורך העניין, "אסור לעשן". אז אני לא אכפה. אבל שירשום. שישים עט בכיס וכשהוא מדליק סיגריה, שיעשה קו על הזרוע. ארבעה קווים, החמישי באלכסון, כמו בכלא.

הוא יגיע בערב עם ריח של עשן ועשרים קווים על היד, ארבע חטיבות פסים, ואני אלטף אותם בהערכה ואגיד "שמע אתה, אתה -- אתה בחור קשוח אתה", והוא ישאל מה, ואנחנו נתפשט ונתלטף ואני אגיד "ככה עשרים, בלי לפחד מהמחיר -- אתה גבר אמיתי, אתה יש לך ביצים מפלדה אתה", והוא יתחיל לפחד ואני אהיה מאושרת עד קצות האצבעות. אנחנו נהיה על המיטה ואני אשכב מתחתיו ואלפף את הרגליים שלי סביב שלו ואשמור עליהם פשוקות ואני אגיד לו שאכן, מותר לו לעשן, אבל רק כדי לשנות קצת את מערכת היחסים בינו ובין הפיתוי, בוא נקבע מחיר לכל סיגריה, בוא נגיד חמישה ליטופים עדינים בביצים. ובאמת, אחרי כל מכה קהה ועמומה בביצים, כשהוא יאנק ואני אתפוס אותו חזק ואריח את הפחד ישר מתוך הפה שלו, אני אגיד, "מה אתה רוצה? בסך הכל ליטוף!"

אנחנו נשכב שם מתנשפים אחרי חמש מכות. אני אצמיד את השפתיים לאוזן שלו ואומר, "כל זה? זאת הייתה רק סיגריה אחת".

אני אשאל, "כמה סיגריות עישנת היום?"

אני אגיד לו, "אתה גבר אתה. ביצים מפלדה".

ואנחנו נמשיך לסיגריה הבאה.

כמה ימים אחר כך נזדיין על הספה, הוא יושב ואני עליו, ואני אדפוק את עצמי על הזין שלו וארגיש בסוף כל אבחה את הביצים הנפוחות והחבולות שלו מנשקות את הפות שלו, והוא יאנח קצת בכאב, ואנחנו נגמור, והוא יושיט יד לקופסא אבל יתחרט. היד שלו תראה כמו קיר של תא בית כלא. אני אלטף אותו באצבע ואשאל, "בטוח שאתה לא רוצה?" והוא יגיד, "נה. יקר לי".

יום אחד.

חיוביים, אופטימים וסקסים שכותבים יפה. רצוי כלוביסטים, אבל הי

בדיעבד -- אחרי (במצטבר) אלפי מכות ועשרות סימנים כחולים ושעות של בכי עם הזין שלי בתחת שלה וליטרים של זרע במורד הגרון -- כשאני נזכר בבברלי הילס, מה שבאמת עושה לי להתגעגע זה הרגעים שאני חוזר הביתה והיא על ארבע בפינה, מיוזמתה, ואני מחייך ושואל מה קרה, והיא אומרת לנעליים שלי, בקול מאוד קטן, "עשיתי משהו שאסור".

לו הייתי יכול, הייתי חוזר בזמן ושורף את הספסל ההוא.

תנו לכל ילד בגן כלובי לצייר אידיליה בדסמית, והוא מיד ינפיק לכם ציור גואש של גבר תמיר ולרגליו שתי כוסיות. בלוחות ההיכרויות הקלישאה השגורה עוסקת בצלע שלישית (איכשהו תמיד כשמדובר בצלע - צצה אישה). וזה, כמובן - סבבה.

אולם קב ונקי לכל בר-דעת שמה שהרבה יותר סבבה - זו אישה תמירה ולרגליה שני ביצנאים (כוסיות בזכר? לא? מישהו? מישהו? תנו לבחורה צ'אנס!) גברים הם חיות הרבה יותר פיזיות, הרבה יותר מענייניות פיזית, בעיני גם הרבה יותר נאות לפחות מהבחינה הלא מינית, ומעל לכל, הטאבו החברתי על אינטימיות בין גברים הרבה יותר נוקשה, מה שמוביל למצבים מאוד טעימים.

ובכל זאת רק שני אשכים לשלישיה. (רגע. מה דעתכם על אשכנים? כמו אשכנזים, בלי ז'? טוב, לא צריכה את הטובות שלכם). הפעם היחידה שבה מגע... "מונחה"... בין גברים סיס-נורמטיבים משתחל למיינסטרים הסיס-בדסמי הוא בשלהי האקט המכונה קאקולד, וגם זה בין לשונו השלוחה של הקאק לזרעו השפוך של הבול, שבשלב הזה כבר לבש מכנסיים ומצא את המפתחות של האוטו. המגע המיני הוא בין הבול לגיברת; הבדסמ בין הגיברת לקאק.

וממילא, גם אם גיברת עם ראש יותר מעניין תגיד פתאום "והיום, קאק שלי, נלמד למצוץ זין", האינטראקציה בין הגברים מלאה סלידה: הגבר שאתה נאלץ ללקק עכשיו מהישבן של אישתך הוא לא אדם עם שם וחלומות ואמא אלא הדבר המגעיל הזה שמענישים אותך בו. והבטא-מייל עם חתיכת הפלסטיק המגוחכת על הזין, שמוכן לתת לך להשתולל על הרקטום של אם ילדיו ולאחר מכן יייבב "תודה" אם תנגב את הזין על העניבה שלו, הוא לא איש עם תאוות וחשקים אלא מין הרחבה של אישתו, שהיא לבד מגלמת את הפנטזיה שאתה מגשים: לזיין אישה נשואה. ובעלה עוד צריך להסתכל! והיא אומרת לו "תלמד איך מזיינים יפתח!"

הי, גם אותי הפסקה האחרונה חירמנה. לא אומרת שלא. אבל אני רוצה יותר! יותר!

אני דווקא רוצה לראות הרבה מגע גבר על גבר. ולא מגע שונא עם הרמת מבט מהוססת לעבר כבודה, שתכוון -- אני רוצה לראות אינטימיות ותאווה, אינטימיות גברית סטרייטית עסיסית כזאת, וגם תחרותיות גברית בריאה, אבל נואשת. וגם אם בסוף תבוא מין היררכיה בין שני הביצאים (ביצים פלוס ביצ'ים? גם לא?! מה אתם רוצים מחיי!!!) זה יבוא על בסיס הרבה ליטופים ספונטנים והרבה טעם הדדי של זין בפה.

הם יתחילו ביישנים, כמובן, כי אני אבחר אותם הכי סטרייטים שיש. אני אפגיש אותם במקום ציבורי למחצה ואספר להם שכבר מזה זמן אני יוצאת עם שניהם והגיע הזמן שיכירו. זה ינפח את החזות ויהפוך כל תבוסה לקצת יותר כואבת. אני אבחר את הביישן יותר ואכריח אותו להראות לשני מה יש לו במכנסיים, ואם אני אכוון את העסק נכון יהיו לי שני פרצופים מאדימים על הדשא בגן העלייה בגבעתיים - אחד נבוך, שני מקנא. כששניהם יבינו ששניהם רעבים לאביונה כמו כלה ביום חתונה לשווארמה כתר המזרח אני אקח אותם הביתה ובדרך אספר להם שהחלטתי לתת לאחד מהם לגמור ואני משוכנעת ששניהם יהיו טובים ויעזרו לי לבחור למי הכי מגיע.

אני אשב על הכורסא ואמזוג כוס וויסקי (לא צריכה שימזגו לי, תודה. שומרת את זה לסאב שיהיה לי בגיל 80), בעוד הם, על מנת לשמור על כשירות מבצעית, יתחלקו במיץ פטל מכוס קטקטים עם קש בילט אין, ובשעה שעתיים הקרובות הבמה תהיה כולה שלהם - לחקור גוף גברי שונה משלהם, לגלות אם הדברים שנעימים להם גם נעימים למי ששוכב לצידם, רועד וחצי זקוף בכלובו. אני לא אפקד כבמאי אלא אציע הצעות מועילות: חם לו, אולי תוריד לו את החולצה? את התחתונים אולי עם השיניים? בטוח שאתה מעדיף מהצד? אולי ממש מאחורה, עם האף שלך בתחת שלו? שותפות הגורל תביא אמפתיה שלא נוכחת על פי רוב בסשנים בדסמים, ואיתם גם מגע שלא נולד מן הרצון לשרת אותי*, אלא... סקרנות, בהתחלה לפחות: איך זה לחפון ישבן גברי, ללטף אותו, לשלוח אצבע ואולי לחקור איתה את הפתח... בתום השעתיים האלו, אם יש טיפת בשר שלא ספגה רוק וטיפטופי זרע, אני אבוא להשלים במיצי שלי.

* (קלישאה ונילית ידועה היא שבכל שלישיה, כל אחד מהנוכחים רוצה להיות במרכז תשומת הלב. אם תשאלו אותי, כשהמראות יפים והמעשים לטעמי, אני שמחה לשבת בצד).

בעיקר אני חושבת על איך אני מעמידה אותם על שש, שת לשת, וקושרת יחד את בסיסי הכלובים, בין האשכים לזין. עכשיו הם מתבקשים לנסות לגרום אחד לשני לגמור בתוך כלוביהם. הגומר גמירה משפילה ובלתי מספקת כזאת מפסיד ורעהו זוכה לגמור כמו גבר בתוך כוס חם.

יש פה משחק עדין, אתם מבינים: תנועה רכה תסיע את הכלוב על פני הזין החצי זקוף; תנועה אלימה תשפשף את העור ותמנע גמירה; ובאמצע ביניהן יש מנעד אינסופי של שילובי כאב-עונג שרק מי שבילו שעתיים בהתחרמנות הדדית, ומחוברים למחצית מהאיברים המעונ(ג)ים, יכולים להנפיק. אם הסטרייטים שלי עומדים שניהם באיפוקם, זה הזמן להוסיף למשוואה דילדו דו-ראשי. ולעודד תנועה מלאה ונמרצת. ולהשתמש בקול מאמנת הכושר שלי: "עוד! מה התעייפתם! תנו לי עוד!" וגם בשוט קטן, משהו מספיק עדין כדי להכות איתו, הרבה פעמים, שני זוגות אשכים צמודים. ואם זה לא עוזר, זה הזמן לנגב אותם יפה-יפה, להלביש, ולשלוח אותם לקנות בריכה מתנפחת ועשר חבילות ג'לי. לבצע משימות וניליות יחד הוא גורם חשוב בגיבוש בין שני הסטרייטים שלי, ואסור לדלג עליו. גם היאבקות בסגנון גרקו-רומי, במיוחד אם בחרתי בשני סטרייטים חסונים, היא גורם מקרב. במיוחד אם לפני ההיאבקות, כשכל קערות הסלט שלי ממתינות מלאות ג'לי והבריכה כבר מנופחת, בחרתי להשחיל ויברטור קטן מתחת לכל כלוב ולהדביק כל פתח בתועפות של איזולירבנד.

בגרסה שלי להיאבקות גרמו--גרנקו--אני כבר חרמנית מכדי להקליד, וגם זאת ביד אחת. בקיצור, בגרסה שלי אין ריתוקים ואין הפלות. מנצח מי שמכריז, בעוד הוא שרוע על גבי חברו, ג'לי אבטיח ירקרק (גם לנשלטים מגיע שיהיה טעים) מתגבש בפיו ובזקנו והוא נשען בכל כובד משקל ידיו על כתפיו המרותקות של בר פלוגתו, דגדגנו הנעול, החבול משעות של היכרות סטרייטית, חצי שקוע בין פלחי ישבן חברו -- שנדמה לו שהוא ניצח, כלומר, שהשני גמר. השני יגנח באפס כוח מתוך הג'לי שהוא דווקא לא גמר, ואני אבהיר לטוען לכתר שהכרזת ניצחון המתבדה כמוה כמט טכני, וכן אלחש למפסיד המיועד שאי-הכרזה על הפסד גוררת צעדים משמעתיים קשים מצד התאחדות הכדורגל וההתאבקות בעירום בג'לי, כלומר אני.

או אז נקלף יחדיו את האיזולירבנד (שלושתנו. בבדס"מ שלי אין קורבנות פאסיבים, רק מתנדבים להוטים) ואם נמצא מתחת לדבק משקע מביך של חוסר התאפקות -- ובכן... אני אתנפל על המפסיד בחיבוקים ונשיקות, ולעזאזל השמלה שתתלכלך, ואלטף לו את השיער ואגיד לו כמה אני גאה בו שגבר גרם לו לגמור ככה, בלי רשות, מבעד לכלוב, איך ידיים חזקות של גבר מעמידות לו את הזין גם דרך 200 גרם של פלדה רפואית, איך בטח מעכשיו הוא יתחיל לשים לב לזה גם ברחוב ובמשרד -- גבר נאה ישרג את שרירי היד והוא ירגיש הצטופפות מיידית במכנסיים... אני אשאל אותו אם החבר החדש שלו יכול לחבק אותו מאחור, ואחכה שהוא יסכים, ושלושתנו נתלטף, ואני אבקש מהמנצח לשלוח אצבע משוחה בג'לי אל מה שאני אקפיד לכנות "הכוס שלך". אנחנו נתלטף ונתחבק ואני אבקש מהמפסיד לספר לי, ובפרטי פרטים, איזה מאיברי גופו של האיש המפנגר לו את התחת הכי עושה לו את זה ולמה. ואיזה תנוחות ואיזה טעמים וריחות.

האצבע תהפוך לשתיים, המפסיד יגלה שאורגזמה תוך-כלובית היא כמו פחמימות ריקות, תיכף נהיים רעבים שוב, ובעוד הוא גונח לתוך החזה שלי אני והמנצח נדבר: נסכים שאחרי מאבק הגון הובהר מי מבין שניהם הוא הנקבה, ונתכנן יום כיף בקניון לשלושתנו: איך נבחר למפסיד שמלות ותחתונים ונתעקש שידגמן לנו הכל, איך נלך לקוסמטיקאית ההיא שאני מכירה, שתסכים לעשות אותו חלקה בשבילנו בלי שהוא יצטרך להסיר את הכלוב מהדגדגן שלה, איך אני אוכל ללמד אותו (את המנצח) לאפר אותה (את המפסיד) ממש כמו זנזונת. וייתכן, אני לא אומרת שזה בלתי אפשרי, שאני אעשה כל מה שבכוחי כדי להטות את התחרות כדי שמי שתפסיד יהיה זה שתיראה יותר טוב בדראג.

לכל אחת יש את החלק שבאמת מטריף לה את החושים, ואצלי זה להסתכל על הפרצוף מלא התקווה של מישהו שעשה דברים איומים לעצמו כדי שתזרקי לו איזה שארית, ואז, מול הפרצוף המשתאה שלו, לקחת את השארית הזו מהצלחת שלו, לבלוע אותה ולהחליף בגלעין של זית. אני אביט בפנים הסמוקות והרעבות לכוס אשאל את המנצח אם לפחות מצד האצבעות שלו הכוס שהוא יגמור בו הערב נעים.

(אם הגבר שמולך מסתכל על גלעין הזית לא באכזבה אלא בתיאבון גובר -- תתחתני איתו. זהו).

אני אחליק את המפסידה המייללת במורד הגוף שלי ואתן לו ללקק אותי. המנצח יעמוד גאה מעליו בעוד אני מתירה, מאוד מאוד לאט מדי כנהוג, את הכלוב; המפסידה תצטרך לספר לנו אם היא בתולה וצריך להזהר עליה, אבל ייתכן מאוד שככל שאני ארמה בתחרות כדי לתת לנשית יותר מהסטרייטים שלי להפסיד, כך גם אסדר שבעל הזין המפלצתי ינצח. הוא יתחיל בעדינות, כי אחרי כל מה שהם עברו יחד בעל הכוס לא יהיה סתם חור, או ניצב במשחק שאני הכוכבת בו: יהיה לו שם וחלומות ואופי וטעם ומרקם. אבל מהר מאוד זה לא יספיק לי: אני אבקש את המנצח לזיין את המפסידה כך שאוכל להרגיש את תנועות האגן שלו בכוס שלי, דרך הפה שלה.

אחרי ששנינו נגמור כך ננקה את ערימת הג'לי שהייתה פעם הסלון שלי (כן, כולנו. בבדסמ שלי אין משרתים כזכור. פה זה קיבוץ) ושני הסטרייטים שלי יעשו לי את המקלחת המפנקת ביותר בצד זה של האטלנטי (טוב, מגיע לי משהו. אחרי הכל, אני הכרתי ביניהם). בזמן שהם יסבנו אותי וזה את זה אני אשאל את המפסידה אם היא מרגישה את הזרע של המפסיד עדיין בתחת שלה.