|
|
|
סטירה-
מאפסת
מרגיעה
מפקסת
מניחה אותי במקומי
מזרימה אדרנלין
שוקולד-
מנחם
מחבק
מקבל
אוהב
גורם לי להתחרט שאכלתי כל כך הרבה ממנו למחרת.
האמת שבא לי סטירה (וחניקה ויריקה וגרון עמוק ואנאלי) אבל יש לי רק שוקולד.
בא לי להיות בבית.
לא זה שאני נמצאת בו עכשיו.
בבית שלי, איפה שיש כלב שמקשקש עם הטוסיק, שמכינים קפה שחור מר כמו החיים, שרבים בו על שיערות במקלחת והקרש של האסלה, ושעושים בו אהבה עם ״רדי על הברכיים״ ו״כן אדוני״.
בא לי לחשוב על מה להכין לארוחת צהריים במקום מה אני עושה עם החיים שלי.
בא לי חיבוק שירגיע אותי באמת, מבפנים.
אני יודעת שזה זמני, שזה עניין של תהליך, אבל כוח הסבל הנפשי שלי הוא על גבול הלא קיים.
אני לא יודעת להתמודד, אני לא יודעת להילחם.
אני יודעת לעצור, לקחת שלושה צעדים איטיים אחורה, להסתובב ולדפוק את הספרינט של החיים שלי. ועכשיו, אין לי יותר לאן לברוח, יותר נכון, אני לא רוצה יותר לברוח, אז לפני שאני מתחילה להתמודד, אני נלחמת בעצמי, מלחמות קטנות כאלה של ״קומי מהמיטה״, ״אל תתנחמי באוכל״, ״אל תתנחמי בפייסל״ ו״אל תתנחמי בסתם סקס״.
וזה קשה, קשה לי לומר לא לכל הפיתויים האלה שחגים לי מעל הראש במעגלים אבל רק לעכשיו, רק להרגע, רק להיום ומחר יהיה יותר טוב, גם אם אני יודעת שמחר לא יהיה יותר טוב.
אני יודעת שבוקר אחד אני אקום ואגיד לעצמי ״וואי, איזה קטע, היום כואב לי פחות מאתמול״.
עד אז אני אפנטז על הבית ועל החיבוק.
הגיע הזמן להרוויח את עצמי ביושר.
#שמונהחודשים
אני יכולה ממש לכעוס עליו על זה שהוא זיין בנות אחרות בדירה שלנו בזמן שלא הייתי פה.
מצד שני - אחת מהן השאירה פה איילינר בן זונה.. אז תודה 😊
יש משהו במערבולת שמצריך ממך לפעול נגד כל האינסטינקטים שלך, לא להילחם, לא לבעוט, לא להיבהל, רק לקחת נשימה עמוקה ככל האפשר ולשחרר.
הן כולן ידעו חוץ ממני.
הלכו, נשארו, חזרו, התאהבו, נשבר להן הלב,
בכנות זה לא באמת מעניין אותי, וגם זו לא הפואנטה.
אני קיוויתי, רציתי, התפללתי, ייחלתי אבל לא ידעתי.
נסחפתי עמוק מידי, נקלעתי למערבולת של מחשבות, פחדים, חוסר ביטחון.
הרגשתי מותקפת, מוקפת, מאויימת וככל שבעטתי יותר חזק, ככה התעייפתי מהר יותר, ככל שניסיתי להרים את הראש למעלה, ככה נגמר לי האוויר, ככל שנאבקתי בסחרור ככה שקעתי עמוק יותר.
ואז שמעתי ״מה את עושה יא מפגרת? תשחררי״
אז לקחתי נשימה עמוקה ככל שיכולתי ושחררתי.
בסוף המערבולת חיכתה לי כף יד שמשכה אותי לחיבוק הכי חם, מנחם, אוהב ומגן שיש.
כולן ידעו חוץ ממני,
ולמעשה, טוב שלא ידעתי, ככה למדתי להעריך, למחול, להביע חרטה, להבין ולשנות.
תגיד לי להתפשט לאט, סתם ככה, באמצע השגרה.
אני אסתובב כדי לראות את המבט שלך ואבין שאתה מתכוון לזה, אחזור על צעדיי ואתחיל לפשוט מעליי הכל.
איפור, בגדים, נעליים, פחדים, חששות.
אפשוט הכל, שכבות שכבות, ארד על הברכיים ולא אוריד ממך את העיניים.
אני אוהבת לראות את המבט המשתנה שלך, אני אוהבת לראות איך אתה חוקר אותי כאילו זו הפעם הראשונה, אני אוהבת לראות את הגלגלים של המוח שלך עובדים, מחשבים את הצעדים הבאים.
תן לי לנשק לך את כפות הידיים, תן לי לנשק לך את כפות הרגליים, תן לי לראות אותך מגלגל ראש ועיניים אחורה כשהזין שלך יגיע עד הגרון שלי.
תגרור אותי על ארבע ברחבי הבית, מהשיער או הקולר, זה לא באמת משנה.
תעשה לי מחוות קטנות כמו לשים כרית על הרצפה או ללטף לי את הלחי.
ואז תכאיב לי, תכאיב לי עד שאצרח, תכאיב לי עד שאתחנן שתפסיק ואז תכאיב לי יותר, תכאיב לי עד שאתפתל, תכאיב לי עד שאבכה.
תזרוק אותי מהרצפה למיטה ותזיין אותי, תקבור את הראש שלי בכרית ותתפוס אותי המותניים ואחרי שאגמור תזרוק אותי שוב לרצפה ותן לי לטעום אותי ממך.
תהיה אלים איתי, אני יודעת שאתה סאדיסט, אז אל תרחם עליי. תאהב אותי דרך כפות הידיים שלך.
מחווה אחרונה, תושיט לי את המג׳יק.
תתענג מלראות אותי משחקת עם עצמי.
תסובב אותי על בטן, תחת למעלה ויריקה.
אני ארגיש אותך על החור של התחת שלי, תיכנס מהר מידי ואני ארגיש את הכאב מפלח את הגוף שלי.
אני אגיד שאני לא רוצה, שאתה מכאיב לי, אתה תסטור לי ברצף, תירק לי כל הפרצוף, תאמר לי להיות בשקט ושאני צריכה לומר לך תודה שאתה מגשים לי פנטזיה.
אני יודעת שאתה צודק ומתוך כל הכאב אני אמלמל תודה, תודה, תודה, תודה.
אז אמשיך לצרוח לכרית וארגיש אותך עמוק עד כאב, אשמע אותך קורא לי שרמוטה, זונה, כלבת אנאלי וארגיש איך האורגזמה מתחילה להתפשט לי בגוף, ועוד אחת, ועוד אחת ואתה תחנוק אותי כי גם אתה כבר שם, ארגיש את הזין שלך מתקשה עוד יותר שניה לפני ואיך השרירים שלך נרפים בשניה שאחרי.
תשאיר אותי לשכב על המיטה בזמן שאתה תלך לעשן סיגריה, אתה כבר יודע שאני צריכה איזה רגע או שניים לחזור לעצמי.
אני אצא אחריך להדליק סיגריה ואומר לך שאני מאוהבת בך, אתה תגחך ותאמר שאני תמיד אוהבת אותך יותר אחרי זיון.
צודק.
אני הכי אוהבת את הידיים שלך.
שאר הצעצועים מהממים, נעימים, כואבים,
אבל כפות הידיים שלך הן תמיד השיא.
יש בהן הכל, ליטוף אוהב, ניגוב דמעה, משיכת שיער, סטירות, כאפות, אצבעות שחוקרות את הגוף שלי, מגע חם שמרגיע לי את הנשמה ומשתיק לי את הפחדים.
אין מקום יותר מוגן ומגונן בעולם מהחיבוק שלך,
כשהידיים שלך עוטפות אותי ואני מרגישה קטנטונת, ברגעים האלו אני אומרת לילדה שבי ״תראי איך אוהבים אותך, תראי כמה את ראויה״.
אין דבר שגורם לי חייך יותר מלהתעורר באמצע הלילה כי אתה מושך אותי חזרה לתוך הידיים שלך, מחפש וטומן את כפות הידיים שלך במקומות חמים בגוף שלי.
אין דבר שמרפא את כל השדים שלי יותר מהרגע בו אתה ממטיר עליי סטירות ברצף שלפעמים אני כבר יכולה לעמוד בו.
אין דבר יותר מנחם מכפות הידיים שלך שמלטפות את השיער שלי ברגע הספציפי שאתה נותן לי להסדיר נשימה אחרי שזיינת לי את הגרון.
אין דבר יותר סקסי מהדרך שבה אתה מחזיק את הסיגריה שנייה אחרי שגמרת בתוכי או עליי.
ואין דבר שגורם לי להתאהב בך יותר מהרגע באוטו שאתה מושיט לי כף יד שאומרת ״עזבי אותך שטויות, אני אוהב אותך״.
בסוף יתאחו השברים,
בסוף יגמרו לי הדמעות
בסוף אקום בבוקר עם שלווה
בסוף אמצא סיבה לחיות.
ואם לא, אז בסוף יהיה סוף
תמיד אמרו לי שהוא טוב.
הרי כמעט נגמרו לי המילים,
בסוף כבר לא יהיה על מה לכתוב.
בא לי שתפסיק להתכווץ לי הבטן,
האמת היא כמו אגרוף,
בא לי להפסיק לברוח,
גם לזה אגיע בסוף.
בא לי חנן בן ארי,
או ״שני משוגעים בחוף״
בא לי קצת שקט,
קצת שקט סוף כל סוף.
ואם אני נשברת לאלפי רסיסים קטנים
בבקשה אל תבואו לאסוף,
כי רק משם אוכל לפרוח, נראה לי,
אף אחד לא יודע מה יהיה בסוף.
בסוף יש שקר
בסוף יש אמת
בסוף במקום רק לקחת
אוכל גם קצת לתת.
