באופן פרדוקסלי למדי.

יש לי מדי פעם דגדוגים במאחורה של הראש.

השיער שלי כבר מספיק ארוך עכשיו.

אני רוצה להרגיש יד בשיער שלי, מלפפת אותו בין האצבעות.

ולהרגיש את המשיכה.

יש דברים שתמיד ידעתי.

השמש חמה בשמיים. אני חכמה. משפחה זה חשוב. מלחמה זה רע. לחלום זה חשוב. שוקולד. אני שמנה. אהבה לאיש.

יש דברים שלמדתי לאט לאט.

העולם כל כך קטן. סקס זה לא דבר רע. אין אלוהים (או לפחות לא זה שהקדשתי לו כמות משמעותית מחיי). חציל זה דווקא בסדר. אהבה לאישה. אהבה לכולם.

ויש דברים שגיליתי בהפתעה.

אני רוצה שתחנוק אותי.

אני רוצה שהמבטים שלנו יצטלבו ברחוב, או באמצע הרצאה, או בתור לקופה. שתחייך אלי ואני ארגיש שהבנת אותי, ככה, בלי להחליף מילה.

אני רוצה שתיקח אותי להסתובב על החוף, או שנלך בדיזינגוף ברחוב, ושתחזיק לי את היד. תלך חצי צעד לפני, ואף אחד אחר לא יבין שאתה לוקח אותי איתך.

אני רוצה להכין לך ארוחת ערב, ושתגיד שהיה ממש טוב גם אם יצא לי לא משהו. הרי מה שחשוב זאת החברה. ותמיד אפשר להזמין סושי אם צריך.

אני רוצה שתלמד אותי מה אתה אוהב. שזה יהיה לי כל כך טבעי ונכון שאני אפילו לא אצטרך לחשוב על זה.

לפעמים אני מדמיינת את הסימנים שתשאיר עלי, במקומות שרק שנינו רואים. לפעמים הם אדומים, לפעמים סגולים, אבל זה תמיד הסימן שלך וזה קצת עצוב שבסוף הוא נעלם.

אני חושבת על המיטה שלך, וזה קצת עמום כי זה לא מקום אמיתי עדיין, אבל איכשהו זה יותר נחמד מלחשוב על המיטה הריקה שלי.

אני רוצה את היד שלך עלי. על הבטן, על הירך, על הישבן, על הצוואר. אני רוצה להרדם עם היד שלך בשיער שלי, מלטפת, מרגיעה.

אני רוצה להתלבש בשבילך. אני רוצה להתפשט בשבילך. אני רוצה שתפשיט אותי.

אני רוצה לראות איתך משחקי הכס, ושלא תכעס כשאני אתחיל לקשקש על עובדות לא חשובות מהספרים.

זה הגיוני לרצות לבכות? אבל אני בוכה בכל מקרה, אז אולי זה יהיה יותר מרגיע כשהדמעות שלי יהיו בשבילך.

אני רוצה אותך. ואני יודעת שזה לא באמת משנה מה אני רוצה, כי בסוף אתה זה שתקבע. אבל אולי אם אני ארצה מספיק חזק, אני אוכל להפסיק לרצות, ולהתחיל לחיות.

לפעמים אני מנסה לדמיין מה אנשים מוצאים בי. אני לא יפה במיוחד, אבל גם לא ממש מכוערת. אני לא מצחיקה או כישרונית או חברותית יתר על המידה.

אני יודעת שבדרך כלל אני לא אומרת את הדברים הנכונים בשיחה – פשוט לוקח לי זמן לחשוב על תשובות ראויות בסיטואציות חברתיות, ועד שיש לי תשובה שאני מרוצה ממנה אני מרגישה הרבה פעמים שזה כבר מאוחר מדי בשיחה כדי לומר את זה.

אני זוכרת יום אחד כשישבתי עם חברה והערתי הערה שהייתה אמורה להיות מצחיקה, והיא כל כך נפגעה. ובדיעבד זה היה מאוד מטומטם, והייתי צריכה לחשוב על זה מראש. אני אפילו לא יודעת אם היא זוכרת את זה (למרות שנראה לי שכן), אבל אצלי זה יושב, וכל פעם כשאנחנו מגיעות לנושא שקשור לנושא ההוא אני מתחילה להיות זהירה. "אל תצאי חסרת רגישות" אני משננת לעצמי "אל תהיי מנותקת כל כך מהמציאות".

לפעמים יש ימים שאני מחייכת. כשאני מגלה דברים חדשים שמשמחים אותי, כשאני אוכלת משהו טעים. כשמישהו מצליח להוציא אותי מאזור הנוחות שלי ואני מגלה שהעולם לא נורא כפי שהוא נדמה לפעמים. אבל הימים האלה מפחידים אותי מאוד – כי אני לא באיזון. אני לא בשליטה מלאה. ואם אגיד משהו לא נכון וזה יהרוס הכל?

אני פשוט מונעת מעצמי הרבה דברים בסופו של דבר. וזה מתסכל ומעצבן כי זאת לא באמת אני.  אבל כשאני לבד אני מרגישה שאני רוצה לעשות הכל, אבל בחוץ יש עוד אנשים ולפעמים זה פשוט יותר מדי מאמץ.

נכתב ב13/08/2018

הם לא מבינים. אף פעם. גם אחרי שאני מסבירה והם מהנהנים, הם לא באמת מבינים.

איך את יודעת שאת רוצה את זה אם אף פעם לא ניסית. --- איך את לא יודעת מה את רוצה, ילדה?

אבל למה את לא רוצה? כדאי לך.

איך את יודעת שאת אוהבת נשים אם אף פעם לא נישקת אחת. --- למה לא היית עדיין עם אישה? פשוט תעשי את זה.

למה את לא מוצאת מישהו, יש כל כך הרבה אנשים בחוץ, מה הבעיה. --- למה את ממשיכה לחפש, הרי ברור שאין שם באמת מישהו שהוא בדיוק מה שאת צריכה.

למה את לא נחמדה? --- את טובה מדי, זה לא בשבילי.

נו, מה אכפת לך לבוא איתי הביתה, אני מבטיח לא להשתולל. --- תודה, ממש נהניתי (אבל אני לא אגיד כלום על זה שלא גמרת).

אני יודע, אני רואה עלייך שאת רוצה. אבל למה את לא באה?

אני מבטיח שאהיה טוב. אני אתקדם לאט. --- אני רוצה לבוא לקחת אותך מהבית ולזיין אותך בחורשה.

את מושלמת, לא אכפת לי אם את מאמינה לזה או לא. --- אבל את לא מספיק בשבילי.

אני יודע שאמרת שאת לא מעוניינת יותר. חשבתי שאולי שינית את דעתך.

התגעגעתי אלייך, חשבתי עלייך כל היום. --- (אבל את לא עונה כשאני מתגעגעת בחזרה).

את אמרת לי שזה מוזר שאין לי כאן בלוג. אז הנה. אולי זה יעזור לי. 

כנראה שלא.

חשבתי שאת תהיי האחת, שתדע להכיל אותי ואולי אפילו לאהוב. 

שאנחנו מספיק דומות כדי להבין, אבל מספיק שונות כדי להכיל.

חשבתי שהתכוונת לזה כשאמרת שאת מתגעגעת למרות שאף פעם לא נפגשנו.

שמשהו מהנפש שלי הדהד הלאה, מהמיטה שלי למיטה שלך.

חשבתי שאם אומר את האמת, את תהיי אמיתית איתי.

שאם לא אתבייש במי שאני, תביני שאני לא שופטת את מי שאת.

חשבתי שאת תוכלי לגרום לי להבין מה אני באמת רוצה, ומתי.

שתביני שאני מודעת לזה שאת צריכה יותר ממני, אבל שתדעי שאני מוכנה לתת לך את זה אם רק תבקשי.

כשנעלמת בכיתי.

כשחזרת כעסתי.

ועכשיו אני יודעת שזה פשוט היה חלום רע. החלום הכי טוב שהיה לי.

בטעות נפתחה לי בטלפון אחת התמונות ששלחת לי, ופשוט נעצרתי באמצע הרחוב. את אמרת שאת לא טובה בשבילי, אבל כל מה שאני שמעתי זה שאני לא מספיק בשבילך. הלוואי שהייתי, אבל אני מקווה בשבילך שיום אחד תמצאי מישהי שכן, כי למרות מה שעשית לי - מגיע לך כל כך.