מתחת לפרווה

היו ימים טובים, עמוקים, נעימים ומקרבים עם תהום, והלחץ בעבודה נרגע.

אבל אתמול אחרי שכל הבוקר עסקתי בנקיונות וספונג׳ה ניסיתי לשנצ, בלי כדורים מן הסתם.

היו לי תוך שעה שלושה סיוטים מציאותיים, קשים ומעיקים, עם התעוררויות ביניהם. הראשון שבהם התחיל כשאני כביכול לא מצליח להירדם וקם מהמיטה בגלל רעש שעושה הבן שלי שהגיע במפתיע עם חבר שלו שאיני מכיר והם שמים מוזיקה.

בהמשך הופיעו גם עוד זרים ולקוחות שעוררו מגוון תחושות, בעיות עם ידיות של דלתות ומנעולים, והדירות השתנו לדירות ישנות יותר שאני כבר לא גר בהן שנים. (מה שמרמז לי שאולי מדובר בפצעים ישנים). התעוררתי ממש תשוש, עייף בהרבה משנכנסתי למיטה, ותהום אמרה שרואים את זה עליי. היו לי התפרצויות בכי ותחושות קשות.

הלילה ישנתי גרוע שוב, למרות הכדורים. אני ישן עם כדורים כבר שבועיים וחצי או שלושה, הפחתתי את המינון של הקסנקס לכדור אחד בלבד (+זודורם 1 +אמביין 1), בלילות שאני מצליח להדביק 8 שעות בלי לקום ובלי סיוטים זו הקלה גדולה, אבל בלילות האחרונים חוזרים בהדרגה הסיוטים, ההתעוררויות, ואפילו הקושי להירדם. (אני שותה אלכוהול בערך פעמיים בשבוע, ולרוב כמות קטנה יחסית לעצמי. המטרה היא לחזור לפכחון רוב הזמן בהדרגה ובעדינות).

התחלתי לקרוא את הספר המומלץ על טיפול באינסומניה בעזרת CBT, אבל אני לא מוכן לחזור למצב הקודם שנמשך שמונה וחצי חודשים בהם התקשיתי להירדם, התעוררתי אחרי 40 דק׳ ואז בכל שעה, בין לבין היו לי סיוטים מנג׳סים במקרה הטוב ומבעיתים במקרה הרע, ולבסוף הייתי מתעורר בסביבות 3:30 או 4 עייף ועם תחושה של הקלה שלפחות הלילה נגמר. אני לא מוכן לחזור לשם!

זה ככה במיוחד מאז הטראומה במלדיביים אבל התחיל עוד קודם לכן, בעצם מאז הגמילה מהעישון והקנאביס לפני 7 ו6 שנים (בהתאמה). אני אצטרך גם לגלות מה זה ולתת לזה את המוצא להתבטא. אני לא חושב שפסיכותרפיה ארוכת טווח היא התשובה בשבילי, במיוחד לאור כמות השנים שהשקעתי בסוג כזה של טיפול. יקח המון זמן רק לספר על 48 שנותיי העשירות מאוד בהתרחשויות טראומתיות, (אבא, אמא, אחות, מסגרות, היפר מיניות מגיל צעיר, מעבר לחו״ל פעמיים, בריחה מהבית בגיל 16, 3 אהבות גדולות, אבהות בגיל 22, גירושין מכוערים, עולם הבדסם, התמכרויות, יצירה, מערכות יחסים, חברים וחברות, שנים של מצוקה כלכלית, הסתבכויות עם החוק, חלומות ותקוות והמון טיפולי עבר…) ומה בכלל תהיה הגדרת מטרת הטיפול?

אז נראה לי שצריך לחשוב על משהו אחר, אולי EDMR, אולי סגנונות אחרים שאני לא מודע אליהם. היפנוזה? משהו קצר מועד יחסית שיגע ישירות בשורש הרקוב. אבל אני די בטוח שזה לא סיפור של רק הגיינת שינה, או רק למידה של טכניקות התמודדות בסגנון CBT, בטח לא רק עניין של חומר כזה או אחר. כל הדברים האלה חשובים ויוכלו לתמוך, אבל מעבר לכל זה אני חושב שיש לי בעיה.

ובגלל שבקרוב אצטרך להפסיק עם הקסנקס וכדורי השינה כדי למנוע התמכרות והגדלת מינון, והם ממילא מתייחסים רק לסימפטום ולא לבעיה (כשהפסקתי איתם אחרי חודש לאחר הטראומה במלדיביים הסיוטים המשיכו בדיוק מאותה נקודה בה הפסיקו, עם ספינה, קבוצת זרים לא אוהדת או עוינת, צלילה וים), נראה לי שאאמץ את ההמלצה של האוסטאופת הותיק והאהוב שלי (שכבר הציל את חיי פעם כששלח אותי חזרה לרופא המשפחה הדפוק, מנהל מרפאת פלורנטין של הכללית שטען שאני פשוט מצונן,  לדרוש בדיקות רלוונטיות שהובילו חיש קל לניתוח המעקפים שלי בגיל 39) ואתייעץ עם פסיכיאטר/ית. לפחות אשמע מה יש לה להגיד.

אני פוחד שזה לא יעזור או יעזור רק קצת, שיהיו תופעות לוואי שישפיעו לי על המיניות והיצירתיות, ושכשאנסה להפסיק יהיו לי תסמיני גמילה קשים והחמרה. לא בא לי להפוך את המוח החבוט שלי למעבדת נסיונות בביוכימיה. אבל אני לא יכול להמשיך ככה, משהו בנפש ובתת מודע שלי צורח וצורח בעקביות בכל פעם שאני עוצם את עיניי.

בשישי עשינו מסיבה ובסופה הייתה לי אורגזמה עוצמתית במיוחד שנמשכה דקה וחצי (בלי הגזמה, או לפחות כך זה הרגיש) של זרמים חשמליים, ברקים, עוויתות והתפתלויות.

בתחילת המסיבה צילמנו לת׳, הגבר שהיה פה בסצנת הקקולד לפני חודש וחצי סרטון התנצלות על שסירבתי למצוץ לו אז, והבטחה להתנהג אחרת לגמרי אם ייעתר להזמנתי לבוא שוב. הייתי על הברכיים עם תחתונים אדומים סקסיים, מצבטים על הפטמות ומבט מתמסר בעיניים.

אמש הוא הגיע, והפעם הופקו לקחים והכל היה שונה לגמרי. זה הגיע אחרי רצף טוב של מיניות בינינו והרבה שיחות במיטה ומחוצה לה על מה יקרה כשת׳ יבוא. הזכרתי שחשוב שנקבע מראש מסגרת זמן (שעתיים), והצעתי שתספר לו שהיא כמעט תמיד נעזרת בWand בשביל הגמירה הסופית. בפעם הקודמת הוא עבד ועבד ונראה היה לי שזה התמשך מאוד גם עם הרקע הזה.

מצדי היה לי חשוב להיות פעיל ושחקן למופת בסיטואציה כמו הסוטה הבכיר, המנוסה והמשוגע שאני. כפי שנאמר:

״Don’t mess with me I'm one crazy mofo. I had to pop a cop 'cause he wasn’t giving me my props in Oaktown״.

רציתי לגרום לו להסמיק מרוב התמסרות מושפלת מצדי, ובעיקר רציתי שלתהום תהיה חוויה מטריפה ומדהימה, כזו שתפתח לה את התיאבון ותגרום לה לרצות לבגוד בי, לנצל אותי, להכאיב לי ולהשפיל אותי עוד יותר חזק ולעיתים יותר קרובות. (יתכן שאני מזוכיסט).

בהתאם למה שתכננו יחדיו, במשך היום ביצעתי כמחצית ממטלות הניקיון הרבות שהטילה עליי. (עוד רבע בוצע הבוקר, ומחר אשלים את היתר). כשהיא חזרה מהעבודה הצבנו את אסלת הפיקניקים הניידת במקלחת והיא הכינה את התחת שלה לכבודו על הפרצוף שלי. לפני שהוא הגיע מרחתי אותה בעדינות ובאהבה בחמאת גוף והיא הורתה לי לנעול את עצמי בטריינר הורוד עם הכיתוב ״אצבע שמנמנה בעונש״.

בהתכתבויות ביניהם הוא תכנן להשפיל אותי בזמן שאמצוץ לו ולחנך אותי איך למצוץ כמו שצריך, אבל כשירדתי על ברכיי ונחנקתי על הזין שלו הוא השמיע קולות עונג ונאלץ ללחוש לתהום: ״אימנת אותו ממש טוב!״.

היו כל מיני תנוחות עוד לפני שהגענו למיטה, הוא פינגר אותה, ירד לה, זיין אותה בכוס ובתחת, היא מצצה לו וישבה לו על הפרצוף בזמן שאני מוצץ לו, וכל הזמן הייתי מאוד קרוב וביטאתי דברי התמסרות והערצה בקול רם וללא בושה. היא היתה יפהפיה וזוהרת והוא שיבח בהתפעלות את גופה וכישוריה. היא זכרה לשאול אותי אם אני בסדר מספר פעמים, ולאחר שהשבתי ״כן״ בטון רגוע, מחויך ומשרה ביטחון שאלתי גם אותה ואותו אם הם בסדר.

הבאתי להם מים, הלבשתי לו את הקונדומים, החלפתי אלבומים באווירה מתאימה כשנגמרו, לא התביישתי להזכיר שצריך להחליף קונדום כשעוברים מאנאלי לוגינלי כדי שלתהום לא תהיה דלקת בדרכי השתן, היא גמרה על הזין שלו בעזרת השרביט במה שהייתה אורגזמה ארוכה וקולנית, ולבסוף ליקקתי כמובטח את השפיך שלו מהחזה שלה.

הוא שאל אם יש מגבונים והשבתי שבוודאי שיש, אנחנו World Class Facility. הודיתי לו והבעתי את הערכתי, ואחרי שהלך לדרכו בחלוף כמעט שעתיים ישבנו עוד כשעתיים בסלון, שמענו מוזיקה ושוחחנו בקירבה גדולה ועם המון אהבה.

היום אחה״צ עשינו סשן משלנו, תהום דפקה אותי בתחת עם הדילדו הענק, נתנה לי להכניס לתוכה את האצבע השמנמנה שלי (איך אני שונא את הכינוי הזה…) והורתה לי להעביר לה 1000 ש״ח לחשבון לאות תודה על כך שבגדה בי. אחרי שגמרתי כאוב, מושפל וקצת בדרופ היא חיבקה, ליטפה, שיבחה ונתנה לי אפטר קייר נעים ומחזק.

יש לנו לוח שנה חודשי קטן עם מגנט על המקרר. התחלתי לסמן עם טוש נקודה ורודה בכל יום בו אנחנו עושות סקס. אי אפשר לנהל מה שאי אפשר לראות, ועכשיו יש ייצוג ויזואלי שיעזור לנו לשמור על הרצף הכל כך חשוב.

השבוע עשינו סקס בשישי, בשבת, בשני וברביעי, והרצף עשה לי טוב בצורה מאוד עמוקה ומשמעותית. פתאום מצאתי את עצמי לא רק סופר את שעות היום לאחור ומחכה שאלך לישון (וגם כנראה לא אצליח להירדם).

בשני בערב כשנשארנו במיטה ושוחחנו לאחר האקט אמרתי לה שאם היום לא עשינו סקס, ואתמול לא עשינו סקס, אז מחר אנחנו *חייבות* לעשות סקס.

תהום תהתה אם ״חייבות״ זו המילה הנכונה ואולי עדיף ניסוח כמו ״מוטב ש…״ . הסגברתי שלא, ממש חייבות. כמו שזה לא שמוטב שיהיה לנו איפה לגור מוחרתיים, או שיהיה לנו חשמל, מים, אוכל, עבודה, כסף, מיטה וכו׳. אנחנו חייבות את זה. ואם לא היה לנו את הביטחון המלא שיהיו לנו את כל הדברים האלה, לא היינו יכולות לבנות שומדבר בר קיימא בחיים שלנו. פשוט מאיזושהי סיבה על הסקס הכי קל לוותר. ואני לא מוכן לוותר יותר. אני רוצה לחיות דאמיט.

בכל מקרה כל המפגשים המיניים היו מדליקים, מעוררים, מזממים, מקרבים, רומנטיים ועם טעם של עוד עוד עוד תני לי עוד מהחרא הזה אני חולה ובריא על זה.

ברביעי לפנות ערב ראיתי שהחשבונית שהמטפלת שולחת לאחר כל טיפול הגיעה מוקדם מהצפוי. כתבתי לתהום והיא ענתה שהמטפלת ביקשה להקדים בשעה.

כששאלתי את תהום איך היה היא ענתה שהיה די קשה, ושהמטפלת בכתה ואמרה שהיא לא תוכל להמשיך עם תהום בטיפול כי גבולותיה כמטפלת נחצו בגלל כל מה שקרה בשבוע שעבר והמיילים שהחלפתי איתה, ולפיכך יהיו להן רק עוד שלוש פגישות וזהו.

שאלתי את תהום אם כל הדרמה לא התרחשה עוד לפני פגישתן הקודמת לפני שבוע, וכשבדקתי בתאריכים גיליתי שאכן כך. נראה לי שהמטפלת פשוט סופסוף קראה את הפוסטים על הטיפול ששלחתי לה והיא מגיבה כמו (עוד) אישה שבורת לב שהציצה בבלוג של ונוס ונפגעה.

תהום במילא התכוונה לסיים בקרוב, אבל המטפלת הפילה את זה עליה כאילו זו אשמתי או אשמתה, במקום להגיד נגיד משהו כמו (מבלי להישבר ולהתייפח): ״הגעתי למסקנה שנתתי לכם ולך כל מה שיכולתי, ואני מאמינה שאת במקום טוב בהרבה משהתחלנו וביכולת שלך להמשיך בכוחות עצמך ולכן נקדיש את שלוש הפגישות הקרובות לסיכום ופרידה״.

התוצאה הרי היתה זהה בשני המקרים אבל ככה תהום לא היתה מרגישה שהקרקע נשמטת לה מתחת לרגליים ואולי מאשימה אותי בזה באופן תת מודע. בכל מקרה אשאיר לתהום להרחיב בנושא אם היא תרצה. 

במהלך השבוע כשעשינו סקס דיברנו גם על הגבר שהתארח פה בסצנת הקקולד לפני כמה שבועות, בה כזכור הייתי רק צופה מבואס ורדום מהצד בגלל שהסשן הגיע אחרי שלושה שבועות בהן לא היו לנו סקס בכלל, לפני המפגש תהום לא עשתה דבר בשביל להכניס אותי לתפקיד, ובמהלך 3 שעות של סשן לא שאלה אותי אם אני בסדר אפילו פעם אחת. לכן, כשלקראת הסוף היא קראה לי למצוץ לו משכתי בכתפי בסירוב כנה ודי נגעל.

אניווי, כשהיא סישנה אותי בשישי האחרון והייתי במקום מאוד התמסרותי הצעתי מיוזמתי שהיא תצלם אותי מתנצל בפניו שסירבתי למצוץ לו ולהזמין אותו לבוא שוב ולהבטיח להתנהג אחרת לגמרי בפעם הבאה שיבוא. בהמשך השבוע הצעתי לתהום שתשלח לו הודעת גישוש ותראה איך זה מרגיש לה.

ברביעי בבוקר היא אכן שלחה הודעה קטנה, מה שהתפתח ליום שלם של התכתבויות לוהטות ביניהם עם תכנונים מעשיים מאוד מפורטים על איך להשפיל אותי, להשתמש בי, להכאיב לי, ולבצע כל מיני תנוחות תוך שימוש בכל מיני אביזרים ושאני אלקק את הזרע שלו מהחזה שלה והוא יתן לי סטירות ויחנך אותי למצוץ לו וללקק לו את הביצים ושמטרת הפגישה הפעם תהיה להראות לו איזה בעל אפס אני. זה כנראה יקרה בשבוע הבא אם ירצה השם בסיעתה דשמעיא ובעזרת השם אבינו שבשמיים הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו.

(סליחה שעוד לא עניתי לתגובות מפוסטים קודמים, ולאדומות וסגולות שקיבלתי. זה מאוד off brand בשבילי. היה שבוע מטורף ועמוס מאוד מכל הכיוונים ואני מבטיח לענות לכולן בימים הקרובים שצפויים להיות עשירים בעשייה חיובית אבל בתקווה ללא לחצים ודדליינים נוקשים ובלתי מתפשרים).

היום ביליתי 8 שעות בהמתנה אקטיבית עם אמא שלי בעכו בזמן שטיפלו במכשירי ההליכה שלה ובייסיקלי בנו חלקים שלמים מהם מחדש. זה לא כולל את השעתיים נסיעה הלוך והשעתיים נסיעה חזור ואת הנסיעה שלי לפנות בוקר לרחובות ולפנות ערב חזרה לתל אביב. במהלך ההמתנה דיברנו על דברים שמעולם לא דיברנו עליהם כמו המוות הפתאומי של אשתו השלישית של אבא שלי מסרטן מעיים אלים מיד אחרי הגירושין שלהם, הטיפול הזוגי של תהום ושלי ועוד הרבה נושאים מרנינים. 

לפנות ערב לא ויתרתי ועשיתי את האימון כושר של הסבא השרירי, יצרתי עוד קטע מחול ללהקה שמחכה לה שכלל גם נגינה בגיטרה במקום האימון המלא שנאלצתי לוותר עליו, ונסענו למאנצ׳ מדורה פולי-בדסם במקורות הירקון שהיה מהנה באופן מפתיע מהצפוי. בהתחלה היו משחקי חברה כמו מעגל בו מי שמצהיר על עצמו כבדסמי צריך לצעוד פנימה, ואז מי שמצהיר על עצמו כא-מונוגמי, מי שמחפש בנזוג נוסף (עשיתי פיסוק אמביוולנטי רחב), ואז חלוקה לשלישיות ורביעיות עם וידויים על פנטזיות בדסמיות ועל בני זוג אידאליים. (מצאתי את עצמי נאלם ושמח שלא הגיע תורי לדבר. כל כך הרבה לא ברור ומוגדר לי כבר).

גיליתי שיש לי עדיין רגשות עמוקים ולוהטים מאוד לפרפרונת. (שאלתי את תהום אם היא קנאה כשהתנשקנו בלהט אחרי שנים שלא התראנו והיא ענתה שזה בעיקר הדליק אותה).

בדרך חזרה מפלורנטין אחרי שהחזרנו את הרכב אחרי חצות נזכרתי בחברתי הצמרירית החדשה יחסית וחשבתי על כמה אני שמח וגאה בחברות המיוחדת איתה ועל האהבה וההערכה הרבה שלי אליה. 

שמחתי לפגוש כמה ניקים יוקרתיים מכאן שהכרתי רק וירטואלית קודם לכן. 

אני חושב שזה טוב לנו לצאת ולהתערבב, שמעתי כל מיני זוויות וסטיות שמאוד לא מוכרות לי וגרמו לי להרגיש כמו סוטה די מרובע ו״קלאסי״. 

מסתבר שיש עולם שלם שם בחוץ. 

מחר יש לי (עוד) יום עבודה ופעילות עמוס שמתחיל ב5 בבוקר ונגמר ב21. החלטתי לא לקחת כדורים כדי לא להתעורר woozy (בכל זאת שתיתי איזה שלושת רבעי בקבוק ויסקי) ופשוט לנסות לישון את השלוש שעות שיש לי. יהיה זמן לנוח בסופ״ש ובמהלך ימי הזכרון והעצמות הצפויים.

אתמול תהום אמרה לי שזו היתה לדעתה הפעם הראשונה אי פעם שהיא עשתה איתי סקס ככה, בצורה מודעת ומוחזקת.

לפני שהתחלנו את ה׳מסיבה׳ בצהריים אמרתי לה שאין טעם שתהיה עכשיו ״לייט״ או מהוססת כי אף אחת מאיתנו לא תהנה ככה. מה שכן הדגשתי שחשוב לי זה שלושה דברים:

1. שאחרי מה שלא יהיה, ושהיא תכאיב ותשפיל ותגמור כמה שתרצה, יהיה פרק זמן שיוקדש לעונג שלי, כשהיא עדיין בתפקיד.

2. שאחרי שהכל ייגמר היא תעטוף אותי באפטרקייר ותרים אותי בחזרה אחרי המקומות המאוד נמוכים, משפילים וכואבים שתביא אותי אליהם.

3. שהכי הכי חשוב לי שיהיה רצף. וכדי שזו לא תהיה סתם כותרת ש״צריך לשמור על רצף״, יש לתכנן מיד בסוף הסקס את הפעם הבאה, ושהיא תקרה לא יאוחר מבעוד יומיים. כשחולפים יותר מיומיים מאז הסקס האחרון, אז חולפים אחר כך גם שבועות וחודשים. זה כמובן לא צריכה להיות הפקת המאה כל פעם. זה יכול להיות גם משהו קצר ופשוט של רבע שעה. אבל הרצף חייב להישמר. זה הגבול שלי, יותר מכל אלמנט כזה או אחר.

היה סשן מעולה שנמשך שעות, גמרתי שלוש פעמים חזקות מאוד מאוד, והיום היא קראה לי ללקק לה את התחת והזדיינו עוד. היא אמרה שהיא מרגישה הרבה יותר משוחררת ככה, שהיא מצד אחד יכולה לבטא את הפנטזיות הכי אפלות ומשפילות שלה, ומצד שני לדעת שהיא יודעת מה היא עושה ושהיא שומרת עליי ועלינו.

בלילה בין חמישי לשישי כדור השינה החדש לא הביא בשורה מרעישה וישנתי רק ארבע שעות וחצי,

אבל אתמול בערב אחרי שתהום הזמינה אותי לשים עליה ראש בסלון ושמענו מוזיקה מרגיעה, ואחרי שגם לקחתי בנוסף לכדור השינה 6 מ״ג קסנקס ואז עוד כדור שינה הצלחתי לישון 14 שעות. זו היתה שינה מוזרה, כאילו רדודה יותר, כאילו אני סתם שקוע במחשבות חולפות כאלו. אבל השעות עברו ועברו, וזו היתה תחושה נהדרת להצליח לישון קצת סופסוף. אני איש גדול עם סיבולת חזקה לחומרים ומוח מאוד עקשן. נראה לי שקודם כל הכי הכי חשוב שאצליח לישון כמה לילות בצורה סבירה ורציפה, ואחר כך נתחשבן על החומרים והמינונים.

אני פוחד מהרבה דברים. שהרצף עם תהום שוב ייפול ויישבר, שתתפתח לי תלות בכדורים, ובאופן כללי מהחיים שמתחילים מחר שוב עם המון עבודה ומחויבויות. אני פוחד מעצמי ופוחד מהאנשים בחיי. פוחד לאכזב ופוחד להיפגע. פוחד לפשל. פוחד להזניח את כל הפעילויות שלי, הלמידה, הנגינה, התחביבים. פוחד לפגוע במערכות היחסים עם היקרים. פוחד שיכעסו עליי. פוחד שלא יהיו לי כוחות להתמודד עם הכל.

סליחה שהדאגתי יותר ממה שהתכוונתי.

אני אוהב את הכלוב ולא בכדי כותב כאן כבר כמעט 20 שנה.

אני רק רוצה את הפינה הצנועה שלי להתבטא בצורה הלא תמיד קונבנציונלית שלי.

סליחה שהפעם חציתי איזה גבול בלי להתכוון לכך.

הופתעתי מאלפי הצפיות ומכל הדרמה שנוצרה.

לא חשבתי שלמישהו ממש איכפת. 

תודה למי שעזר לי לחזור.

קיבלתי מהרופא היום כדורי שינה חזקים למשך חודש בתקווה שאוכל לחדש את האנרגיה בסוללה המרוקנת שלי. לא שתיתי אלכוהול ולא לקחתי כדורי שינה והרגעה במשך שמונה חודשים וחצי, אבל גם לא ישנתי במשך שמונה חודשים וחצי. קבענו להתייעץ שוב בעוד חודש לגבי SSRI ואולי יעוץ נוירולוגי אצל מומחה יעודי. 

אני לא מתכנן לעזוב, יש לי עדיין המון חלומות להגשים, ארמונות בחול לבנות, עולמות פנטסטיים ליצור והמון תקווה לאהוב ולהיות נאהב.

העיבוד היפה שיצרתי ל״מבול״ בשנה שעברה: 

https://vimeo.com/852663141/1717098fe3?fbclid=IwZXh0bgNhZW0CMTEAAR3MxWEzJFm7mTb7w8wub0QFt-ziY8KPgIGh9Purrtxuy1Tbyc0gHhcBdVc_aem_AUTKRGtXEpV32UoE-8IUp_3WSiF2cJn_laqvNV5uMrYr9-yWgZl4QJ3UtjzsZTI5mvRJx2heqT-DLkPOtugBko8V

א. לא איימתי בהתאבדות.

ב. לא ניסיתי להתאבד.

ג. לא עשיתי דבר שדרש טיפול רפואי או נפשי דחוף או בכלל.

ד. הכתיבה שלי תמיד היתה אקספרסיבית, בגלל זה אתן אוהבות לקרוא אותי.

ה. לא שתיתי אלכוהול ולא לקחתי כדורי מרשם במשך שמונה וחצי חודשים.

ו. את הכדורים שלקחתי בימים האחרונים קיבלתי במרשם רופא והשתמשתי בהם באחריות.

ז. לא עברתי על החוק, לא פגעתי בעצמי ולא פגעתי באיש.

ח. חשבתי שהבלוג שלי הוא מקום מוגן בו אני יכול לכתוב את הרגשות שלי בצורה הכי טהורה ומדוייקת.

ט. התגובות שלכן משקפות אתכן, לא אותי.

י. אני בן 48. הגעתי עד כאן עם התעללות מגיל ינקות ועד עצם היום הזה.

י״א. עברתי בעידודכן טיפול מיני כושל שגרם יותר נזק מתועלת ועכשיו אותה מטפלת כושלת מאיימת עליי באשפוז בכפייה כדי לכסות על הכשלון הטיפולי שלה וללא שום הצדקה מעשית.

י״ב. מי שאוהב אותי לא יקטוף אותי.

י״ג. מי שבא/ה להגיב בבלוג שלי כדי להראות כמה היא או הוא חכמים מוכיחים בעיקר את ההיפך, וגם את היעדר האמפתיה והמודעות העצמית שלהם. ואלו שמסתפקים בתגובה אוהדת לאותן תגובות הם פחדנים עלובים.

י״ד. אני זקוק למנוחה כי אני סובל מתשישות נוראית אחרי כל ההתעללות שעברתי, העבודה הסופר מאומצת תוך עיסוק בתכנים לאומניים פשיסטיים וצבאיים שרחוקים ממני שנות אור. אני שמאלני ופציפיסט. אני גם צריך להתפרנס. לא הגעתי לפסטיבל השנה כי בעוד שיכולתי לחיות עם התחושה שאני עושה לאנשים טוב וגורם להם לזיכוך כלשהו באמצעות הכשרון והמוזיקה שלי, לא יכולתי לחזות בעצמי בנאומים ובויז׳ואלס שהוצגו על הבמה. בעוד כמה ימים של שתיה וכדורים (שקיבלתי כדין במרשם רופא!) אוכל להרים שוב את החרב והשריון שלי ולהמשיך להילחם.

ט״ו. או שאתם בעדי או שאתם נגדי. מותר לכן לא להסכים איתי, מותר לכן להאיר את עיניי איפה שאולי אני לוקה בעיוורון. אני לא יודע הכל. הרגשות שלי עזים וקשים. אם אתן בעדי, אתן צריכות לעשות את זה בדרך רכה ואוהבת.

ט״ז. יש פה אנשים שמנצלים את הפתיחות, הפלורליזם, הכנות והחושפנות שלי לרעה. אם לא תחדלו מזה אני אדאג שתשלמו את המחיר.
לאחר עוד חלופת מיילים בין תהום למטפלת שלחתי לה את המייל הזה: לא איימתי בהתאבדות, לא ניסיתי להתאבד, לא הייתי זקוק לשום טיפול רפואי או התערבות משטרתית או פסיכיאטרית, יש לי בלוג שהוא המפלט האמנותי שלי, זו היצירה שלי. אם תעשי איזו שהיא פעולה שתערב גורמים פסיכיאטריים בכפייה כלפי, בנוסף לכל יתר הנזקים שגרמת בטיפול הכושל שלך, אני אשכור את עורך הדין הכי טוב שאמצא ואלחם בך עד הסוף המר. בכבר לא אהבה בכלל, דן.

י״ח. אני מבין שאני אחת ההצגות הכי טובות בעיר עכשיו ושאתן נהנות מכל רגע. נסו לתגמל את היוצר בדרכים המקובלות ולא בהשלכת עגבניות רקובות.

י״ט.כואב לי כל כך, על כל הנסיונות, על כל ההשקעה, על כל התקווה. על כל הזמן והכסף שהושקעו רק כדי לגלות שאפילו בפנטזיות של תהום אין לי רגע של עונג, רק ניצול, השפלה, כאב, ריסוק ונטישה. גם הלילה אשתה ואקח כדורים. אני שוקל 100 קילו על מטר שמונים וחמש. יש לי סבילות מטורפת לחומרים. אין שום סיבה לדאגה. תדאגו לרגשות שלי, לא לזה שאני אמות. אם אני אמות, זה יהיה דבר טוב דווקא.

כ״א. לשלוח אדם במצוקה לאשפוז בכפייה זה לא להיות חבר. זה להסיר מעצמכן אחריות.

כ״ב. כשכל היתר כושל אנחנו תמיד יכולים להצליף בעיניי הסוסים. ולגרום להם לישון, ולבכות (ג׳ים מוריסון).

אז לא רק ששנתיים וחצי של טיפול מיני בעלות של 54000 שקל לא הניבו שום תוצאות חיוביות אלא רק החמירו את המצב, ולא בגלל שהמטופלות לא שיתפו פעולה ולקחו את הטיפול ברצינות רבה מאוד,  

עכשיו גברת מטפלת מינית ומדריכה מוסמכת בטיפול מיני, מוסמכת בפסיכותרפיה ממוקדת, קרימינולוגית קלינית ומדריכה מוסמכת - מאיימת עליי באשפוז בכפייה.

בגלל שאנחנו נכנסים פה לקרקע משפטית אמעיט במילים, אבל אני לא צופה סוף טוב לסיפור הזה. 

מי שקרא לשוטרים (יום שני ברציפות) שדווקא היה חמודים, תחיכים ורגישים,
שידע שפבעם הבא לא יפורסם פוסט ולפיכך גם לא יגיעו שוטרים, אולי רק לאחר כמה יממות בכלל הריח.

שתיתי הרבה וויסקי ובלעתי הרבה כדורי שינה ובנזודיאזפינים. ביי.