מתחת לפרווה

הבוקר לקראת סוף הפגישה עם רופא המשפחה שיתפתי אותו בתיאוריה שלי ששורש הבעיה הוא שהראש מחובר לשאר הגוף ושניתוקו יהווה פתרון הוליסטי. הוא חייך והמליץ לי להיזהר עם הבדיחות האלה בפגישתי הקרבה עם הפסיכיאטר.

הוא גם צייד אותי במרשם ל60 כדורי קסנקס 0.5 מ״ג ועכשיו בחשבון פשוט (חזרתי להיות חכם ב99.8 משכבת הגיל שלי בתרגילי המוח ואני אוטוטו שובר את שיא כל הזמנים שלי בעזרת השמש) אוכל להפחית את המינון מה2 מ״ג הנוכחיים כל 10 ימים כי הם מדכאים לי את הצורה. כמעט כל יום לפנות ערב אני מרגיש התעוררות והתרוממות רוח שאמנם נובעת גם מהידיעה שרוב מטלות היום המייגעות (שאת רובן אני מבצע תוך אינוס עצמי) תמו וגם כתוצר לוואי של החרדה מהשינה המתקרבת אבל אני די בטוח שיש גם יסוד ביוכימי לתחושה הזו ושהשפעת האלפרזולם בשחרור איטי פגה.

אם אני גם שותה אלכוהול, מה שלצערי קורה יותר ויותר לאחרונה (אתמול לא כי הבן שלי בא לביקור ונשאר לישון ואני יודע שילדים לא עושים מה שאתה אומר אלא מה שאתה עושה) אז אני ממש מרגיש את הדיכאון מתקלף ממני כנשל הנחש ופתאום זה קצת פחות קשה ומעיק לחיות.

השלמתי עכשיו את אימון הגיטרה היומי שפיצלתי לאורך היום בין המטלות והלקוחות והייתי אש (תרגלתי אילתור) ופי אלף יותר ערני ומעורב משהייתי אלמלא הייתי מוגלה מהבית לשעה כי ניר המדביר ריסס פה על מנת להרחיק את התיקנים לשנה נוספת וניצלתי את ההזדמנות להתקין לי חצי בקבוק ג׳ין עם מיץ רימונים וספרייט זירו בכוס הקפה הגדולה של הטיולים ולגמוע אותה בעודי ממתין לרעל שיתייבש עם תהום על הספסל ליד גן המשחקים. (התקשרתי לאבא שלי שבודד כמו כלב חולה ושיעשעתי אותו במשך חצי שעה ואז הלכנו לצוד בחנות המשקאות בעוד השמש שוקעת על יפו במערב). 

לכל דבר יש מחיר כאן בעולם שלי.

על שינה אני משלם בדיכאון, על קיום בהענקה אינסופית לאנשים בעייתיים, על תחושת חיות באלכוהוליזם ועל אהבה בכאב, בניצול, בהשמטה ובריסוק.

שיט איך נהיה תיכף 21:00? הייתי צריך כבר לקחת את הכדורים.

היום בעבודה נאלצתי לשיר בקולי שיר שכתב והלחין לקוח ותיק שלי שהיה יו״ר של מועצה מוכרת מאוד שפועלת למען האזרחים. זו היתה הקלטת סקיצה על מנת שיוכל להציע את השיר לזמרים.ות מוכרים.ות.

בעודי מחווט את המיקרופון הוא עשה טעות ושאל אותי מה אני חושב על הטקסט. הוא כנראה לא ידע שהייתי כפסע מלהגיד לו שהפעם לא אוכל לתרום לו את קולי להרפתקאות היצירתיות שלו.

עניתי שאני עושה את זה בשבילו. שאני לא חלק משום עם. שההימצאות שלי פה היא כי נולדתי וגדלתי פה, בדיוק כמו סינוואר*, לצורך העניין. לא בגלל שומדבר שקשור לדת, ללאום, לדגל או להיסטוריה.

אני חושב שיש שלוש המצאות אנושיות שהן הכי מטומטמות שיש.

הראשונה היא צבא.

השניה היא דת.

והשלישית היא מדינה.

שלושתן נועדו להעשיר מעטים על חשבון הטמטום של ההמונים.

*אפשר להיות נגד החמאס בצורה מוחלטת *וגם* נגד הרג והרעבת פלסטינים חפים מפשע באותו זמן, במיוחד כשממשלת ישראל פותרת את בעיית החטופים באותה דרך בה פתרה את בעיית ניצולי השואה... פשוט לתת לבעיה לפתור את עצמה בהדרגה.

כשהקשבנו להקלטה שביצעתי עם משפטים כמו ״עם ישראל חי״ ו״כולנו עם אחד״ אמרתי שזה יצא הרבה פחות גרוע ממה שחשבתי שיצא ושאלתי איפה האוסקר שלי. יש מי שמרוויח מהמלחמה המזוויעה והיום הייתי אחד מאלו שמרוויחים. הוספתי שהערב אצטרך לשתות *הרבה מאוד* אלכוהול כדי לחיות עם עצמי,  מה שאכן קרה (וקורה).

אתמול היינו אמורות לעשות סקס על פי הכלל החדש, ובבוקר שאלתי את תהום בעודה מתאפרת לעבודה:

״את מתכננת לעשות סקס הערב?״

״כן״

״איתי?״

״כן״ (מחייכת).

עד שהגיע הערב כבר הרגשתי ממש מדוכא, עייף וזנוח. במהלך היום לא היתה תקשורת ורק אחה״צ תהום שלחה לי הודעה ושאלה מה שלומי אבל אז נעלמה אחרי שעניתי וחזרה רק לאחר כ20 דק׳ עם עוד פירורי תקשורת תפלה.

כשנפגשנו בסלון בסוף היום אמרתי שאני מרגיש שבכל זאת איכשהו נשמטתי מהרצף, פחות בגלל תדירות האקטים עצמם ויותר בגלל התחושה שהחבל מוחזק יותר מהצד שלי. ההתמסרות שלי לא מובנת מאליה, כדי שהמפגשים המיניים יתאפשרו צריך להחזיק את הנרטיב הבדסמי ואת התפקידים שלנו בתוכו גם בין המפגשים ולקראתם.

בנוסף, הסקס האחרון שהיה ביום חמישי ממש הדהד לי את הסקס הממש גרוע שהיה לפני כחודש שבעקבותיו דברים התחילו להתחרבן ולהסתחרר במהירות. כלקח מהפעם הקודמת עצרתי אחרי שהיא גמרה ולא רק שכבתי וחיכיתי שזה ייגמר איכשהו.

בחמישי ביצעתי במשך שעה וחצי את מטלות הנקיון השבועיות שהיא הטילה עליי, בשישי הלכתי איתה לבקשתה לפולי פיקניק וגם הייתי אקטיבי ויזמתי תקשורת עם זרים.ות למרות שאני לא ממש א-מונוגמי ולא באמת מחפש שם שומדבר (אם כי זה כנראה יותר נחמד להסתובב עם א-מונוגמיים מאשר עם מונו-סאחים הטרונורמטיביים).

בסופ״ש בעיקר נחנו, הקשבנו למוזיקה יחדיו ודיברנו הרבה, גם על ענייני קינק ושליטה.

בכל זאת איכשהו הרגשתי שנתתי מעצמי יותר אנרגיה מינית/זוגית ממה שתודלקתי בחזרה, ולפיכך אמש הצעתי שבמקום סקס נלך למיטה ונתחבק כך שלפחות יהיה מגע גופני לא מיני ולא נתרחק מההדף עוד יותר.

אני די בטוח שדחיקת החרדה ע״י הכדורים שאני לוקח גורמת לי לשקוע יותר בדיכאון. זה כאילו המצב הטבעי שלי הוא לרחף בדיוק באמצע הדרך בין דיכאון עמוק לחרדה מתפרצת ושם אני מוצא את האיזון התפקודי שלי.

החדשות הטובות הן שכבר צמצמתי את צריכת הסמים לרבע ממה שהשתמשתי בעין הסערה ואני כרגע ישן עם 2 מ״ג קסנקס (כדור אחד) וחצי (!) כדור שינה. (בשני לילות רצופים בשבוע שעבר בהם חזרתי מאוחר ממפגשים עם חברות.ים ולא לקחתי כדורים הצלחתי להירדם רק ב3 ולישון 3.5 שעות עם התעוררויות וסיוטים).

ביום חמישי אני נפגש עם רופא המשפחה ואבקש ממנו קסנקס במינונים של 1 ו0.5 מ״ג וככה אוכל להפחית גם את זה בהדרגה לאורך שבועיים שלושה  (1.5, 1, 0.5) ואולי גם לחצות את החצי של כדור השינה.

בינתיים אני גם בשבוע השני המעשי של תכנית הcbt לטיפול באינסומניה, והשבוע בנוסף לניהול יומן השינה אני כותב טבלה עם מחשבות שעולות לי לגבי השינה ומציין איך הן גורמות לי להרגיש, באילו מחשבות נכונות יותר אני יכול להחליף אותן ואיך הגירסה המתוקנת גורמת לי להרגיש.

הכותרת של הרעיון הזה היא: ״מה שאנחנו יודעים הוא לא בהכרח מה שאנחנו מרגישים״, כמו במקרה של פוביות, כשהאדם יודע שהפחד הוא לא רציונלי וקרוב לודאי שלא יאונה לו כל רע, אבל עדיין תחושות הפאניקה והחרדה שמתעוררות הן אמיתיות לגמרי.

בעוד שבועיים אפגש לראשונה בחיי עם פסיכיאטר ומעניין (ומלחיץ) איך יהיה ומה הוא יגיד. עד עכשיו הצלחתי ללא מאמץ מיוחד לא להיסחף חזרה לשתיינות, אבל שתיתי (לא הרבה יחסית לעצמי) בחמישי, שישי, ושבת לאחר שלא שתיתי כל השבוע, ואתמול (ואף הבוקר) הרגשתי את זה מדגדג והייתי צריך להפעיל קצת שליטה עצמית וכח רצון (שהם משאבים מוגבלים ומוטב לא להסתמך עליהם).

בדיקת פרופיל שומנים בדן שביצעתי אתמול הניבה תוצאות למופת (ldl 23 ) והטסטוסטרון שלי בשליש העליון של הנורמה. אני משתדל להיות נוכח ברגע ולא לחשב לאחור את קיצם של כל פעילות וכל יום (עוד 12 שעות ארורות ליום המזויין הזה) אבל רוב הזמן לא מאוד מצליח.

עמדנו במשימה בהזדיינות ועשינו סקס ב15 ימים החודש (בחלק מהימים יותר מפעם אחת), ולא עברו יותר משלושה ימים בין מפגשים מיניים. 

בשלושה מהימים זה היה ״מאולץ״ במובן שאפשר להגיד במידה רבה של ביטחון שאם לא היינו מחויבות לכלל החדש זה לא היה קורה, אבל הרגשנו טוב עם עצמנו שעשינו וזה הקל מאוד על קיום הפעם הבאה.

היה יותר זורם בחצי הראשון של החודש, ומאתגר יותר אחרי הביוץ כשההורמונים כבר לא היו בעדנו, מה שגרם לי להבין שבעבר כשהקיפאון המיני משל בכיפה היינו עושות סקס רק סביב הביוץ, מה שהיה מעורר אותי וממלא אותי בתקווה, רק כדי להתרסק לקרקעית המשוננת מיד אחריו.

הנקודות הורודות מייצגות ימים בהם עשינו סקס, הנקודות הירוקות מייצגות ימים שבהם קיימנו מפגשים חברתיים והקו האדום מייצג את הוסת. 

הלוואי ש(ז)יוני יהיה פורה לא פחות. 

מהרגע שאני קם מהמיטה ובמשך כל היום אני עייף, תשוש, סחוט, ישנוני, בלוי, מעורפל, מטושטש, מדוכא וחלוש. אני גורר את עצמי דרך כל הפעילויות והמחויבויות, מרגע לרגע ומשעה לשעה.

הזמן היחיד ביום שבו אני מרגיש ערני, דרוך, תזזיתי, חסר מנוחה, תוסס וחד הוא כשאני נכנס למיטה בלילה ומנסה להירדם.

בתמונה: 

מדוע לא כדאי להושיט יד כדי להביא משהו שמונח מאחורי הקומקום בדיוק כשהמים בו רותחים. 

בספר שאני קורא על CBT לטיפול באינסומניה הוא כותב שאנשים שישנים טוב בכלל לא חושבים על שינה ואין להם מושג איך הם עושים את זה, הם פשוט הולכים לישון. מאידך גיסא כשמתפתחת לאדם הפרעת שינה הוא מתחיל להשקיע בנושא, לחשוב ולחפש פתרונות; מה שרק מגביר את אי השקט והלחץ והורג את האוטומטיות של השינה. 

אניווי, במסגרת מאמציי לתקוף את עצמי בכל החזיתות הזמנתי כרית חדשה בהמלצתה של תהום. קסם לי שהיא בצורת דילדו ענקי ותואמת את תנוחת ה(חוסר) שינה הטבעית שלי עם כרית החיבוקי. הבוקר היא הגיעה, אבל משום מה שכחו לארוז איתה גם את הבחורה. 

לא הצלחתי להבין אם אפשר לייבש כל סוג של בצל או שהוא חייב להיות סגול, לבן או ירוק. 

וחוצמזה לבי היום מר ויש לי התפרצויות בכי והצפה של רגשות כואבים. 

אני אוהב לספר על ההצלחות שלי ועל השיאים האישיים שאני שובר, אבל החיים לא מורכבים רק מעליות.

בשבוע הסוער של פסח נגמר לי המנוי לתרגילי המוח שאני עושה מדי בוקר, וחיכיתי כמה ימים עד שתגיע ההצעה שאי אפשר לסרב לה עם הנחה משמעותית (תמיד כדאי לבטל מנויים אינטרנטיים ולא לתת להם להתחדש אוטומטית… חוץ מבכלוב כמובן).

יחד עם השימוש בכדורי השינה וההרגעה, כשחזרתי להתאמן חוויתי ירידה ניכרת במדדים שלי אך ציפיתי להתאוששות מהירה. תחת (חיחי) זאת אני *ממשיך* להסריח על הקרח, וזה למרות שכבר הורדתי כדור הרגעה אחד ואתמול גם כדור שינה אחד. (ונשארתי עם אחד מכל אחד). הבעיה היא שכל כדור שאני מוריד מורגש מאוד בקושי להירדם, בעומק השינה, בכמות ההתעוררויות ובאופי החלומות. המטרה היא להפחית בהדרגה, אני ממש לא אוהב את הכדורים האלה. (בינתיים מתקדם יפה בקריאת הספר על CBT ושינה). 

אז כמו שניתן לראות אני כבר הרבה פחות מוצלח בכל הקטגוריות, אבל מה שהכי כאב לי במאצ׳ואיזם וביוהרה זה שירדתי אלפיון ואני כבר לא חכם יותר מ99.8% מקבוצת הגיל שלי. 🥺

כאב לי גם במאצ׳ואיזם וביוהרה להתקשר לפסיכיאטר שידידה ותיקה המליצה לי עליו ממקור ראשון. בסוף אמרתי לעצמי: “just make the fucking call” לאחר שעשיתי חזרות בראש על מה בדיוק אני הולך להגיד. לא היה מענה בשני המספרים כמה פעמים, וגם טופס ה״צור קשר״ באתר לא עבד. בסופו של דבר ביקשתי מתהום לשלוח וטצאפ (לי אין, כזכור), ועכשיו יש לי תור לעוד קצת פחות מחודש.

אמש תהום שלחה לי לינק לאתר של מטפלת EMDR שהיא גם מטפלת מינית עם הבנה בבדסם לאחר ששמעה פודקאסט שלה. כשעיינתי בפרטי ההשכלה וההתמחות שלה ובהיתי בתמונה באתר היו קווים מקבילים רבים מדי למטפלת האחרונה שלי, מה שגם עשה לי turn off, אבל בעיקר חשף ועורר בי את התחושות הקשות שיש לי כלפי הטיפול והמטפלת. עוד אישה שאהבה אותי אבל לא באמת ראתה אותי, שהשקעתי והשתדלתי עבורה, שביטלה את התחושות והצרכים שלי ואז פגעה ונטשה. זו מחשבה קשה שהיה פה yet *עוד* שחזור, ובלי הפי אנד.

אמש הלכתי עם תהום וזוג מלכותי נוסף מהכלוב להקרנה פעילה של ״מופע הקולנוע של רוקי״ בסינמטק. זו היתה הפעם הראשונה של הזוג היפה וציירו להם V שחור על המצח בעמדת המרצ׳ בכניסה לקומת המרתף, שהמתה צעירות.ים יפים, מוזרים ונרגשים. 

הקאסט היה מעולה וחמודדד נורא בעיניי, ולבי התמלא בתקווה מאיך הילדות.ים האלה עשו מה שאני עשיתי בגיל 16 (הייתי בהרבה הקרנות בקולנוע פריז והתחפשתי בפורים לפרנק נ פורטר אך גורשתי מהתיכון ע״י המנהלת בטענה שזו לא תחפושת לגיטימית) רק בצורה הרבה יותר מתוחכמת, מפורטת ותוך התאמת הפולחן והדיאלוג ההומוריסטי עם הסרט לתקופתנו עם ביקורת על השלטון, על הדתה ועל ישראליות אלימה. 🫦 🧛🏻 👯‍♀️🩱

בלילה היה אותו סיפור כמו שלשום… חזרנו אחרי חצות באוטובוס השבת, היה מאוחר מדי לקחת כדורים, קמתי אחרי שעה שלא הצלחתי להירדם, חזרתי למיטה אחרי 3 ואז היה לי סיוט שאני זוכר לפרטי פרטים על המטפלת, על תרופה שאני מקבל מרופא חפיפניק ומאוד לא רוצה לנטול, על זוג כלבות (ביולוגיות) סופר מטופחות שעומדות במרפסת, על מעלית לקומה גבוהה שהיא רק משטח בטון ללא קירות ועושה לי סחרחורת, ועל זמרת מפורסמת שמסתבר שיש לה בולבול (לא אגיד מי כי בחלום היא ביקשה לשמור על פרטיותה).

התעוררתי מבוהל אחרי שעה וחצי והוקל לי כשהבנתי שזה רק חלום ואני לא חייב לקחת את התרופה החשודה.

אה, כשחזרנו תהום הסירה את האיפור ואז אמרה: ״וואו, יש לי שריטה בראש!״. 

השבתי: ״פחח את מספרת לי??״ אבל חדות העין יוכלו להבחין בה בצד שמאל למעלה. 

המדיניות של תהום היא שאסור לי לגעת בחזה המושלם שלה ללא רשות. בדרך כלל (אך לא תמיד) כשאני מבקש יפה היא מסכימה שאלטף את שדיה המפוארים לזמן מוגבל. בעבר האיסור היה רופף ונאכף חלקית בעיקר בזמן סקס, אך בחודשים האחרונים היא הרבה יותר עקבית ואני מכבד את הכלל למרות שזה לפעמים מטריח, הורס ספונטניות או קצת משפיל אותי לבקש, במיוחד אם זה לא במסגרת של סשן.

גם כשת׳ היה פה וזיין אותה בתחילת השבוע היא סיפרה לו בעודו טורף אותה בידיו המקועקעות והשעירות שאסור לי לגעת בחזה שלה ללא רשות ואם אני מנסה אני חוטף סטירה.

אתמול כשיצאנו מהפולי בפולי וחצינו את רוטשילד כדי להמתין לאוטובוס, כנראה בהשראת החופשיות בה חפנתי בתשוקה את הפרפרונת המהממת במפגש, שלחתי ידיים לחזה של תהום בטבעיות וליטפתי ברוך וללא כוונת זדון. לאחר שניות ספורות היא רעמה: ״היי! לא ביקשת רשות!״. הסרתי את ידיי במהירות ובזה נגמר העניין.

הבוקר כשחזרתי מהג׳ים הזכרתי לה את התקרית, ואמרתי שאני יודע שהיא שמחה שבאתי איתה לפולי לבקשתה, ושהייתי חמוד וחתיך לה בעיניים, ושהיא ידעה שלא התכוונתי לעשות משהו רע, ושבטח גם היה לה נעים איך שנגעתי, ושהיא הרגישה שאני עייף ולא מחפש כאב ומן הסתם גם היתה עייפה בעצמה…

אבל שתכלס, היא היתה צריכה להעיף לי מייד שתי סטירות מצלצלות ואז גם להוריד אותי באמצע הרחוב לנשק את הנעליים שלה. לא יכולתי לבוא בבדל טענה אליה כי הגיע לי.

לכאורה זה נגד האינטרס שלי להגיד לה את זה, אבל למעשה לא, כי גם זה חלק מרצף וגבולות, ואת החוק יש לאכוף.

אמש פגשתי את תהום בפולי בפולי כשחזרה מהפגישה הלפני אחרונה עם המטפלת. לפני הפגישה ביקשתי ממנה, רק במידה וזה מרגיש לה נוח ומתאים, להעביר את המסר שאני מצטער שפגעתי במטפלת בדבריי ושהקשר נגמר בצורה כל כך דיסוננטית ובלתי נעימה. הרגשתי שאני נדחק לפינה ומאוים ברגע שהמטפלת השמיעה מילים כמו פסיכיאטר מחוזי ואשפוז בכפייה, וזה מה שגרם לי להגיב כמו שהגבתי. הרי בכל זאת הייתי שנתיים בטיפול איתה, והיו בו גם דברים טובים.

בגלל שחזרנו מהפולי רק לקראת חצות כבר היה מאוחר מדי לקחת כדורים, ואחרי יותר משעה שלא הצלחתי להירדם במיטה קמתי, הגבתי לתגובות והודעות, תרגלתי מדיטציה ורק אחרי 3 חזרתי למיטה לנסות לישון. (שתיתי כל הערב רק מלכה אדמונית אחת, אני לא נסחף חזרה לשתיינות כבדה ולא בזכות איזו שליטה עצמית מטורפת, באמת לא בא לי ואהבתי להיות פיכח). כשכבר כן הצלחתי להירדם בצורה מעוותת ועקמומית חלמתי שאני מקליט את יפה ירקוני לפסטיבל והיא באה לשיר את ״האמיני יום יבוא״ אבל מבקשת לחבר אותו לבית ופזמון של Purple Rain. בזמן שאני מכין את הפלייבק יש רעש נוראי מטכנאים שתהום הזמינה לתקן את שואב האבק והם משום מה גם מפרקים את המיטה. תוך כדי יפה ירקוני קצת פלרטטנית ושובבה ושואלת אותי איך לדעתי כדאי לקרוא לזה ואני עונה:

״A Purple Day Will Come״. 🙄

התעוררתי ב6 מותש בהרבה מאיך שהרגשתי בחצות.

בהמשך לפסקה הראשונה:

שלשום ביקשתי מאחותופל, הוזירה המלכותית במיל׳ שלי, שהיא אישה חכמה, נבונה, ומבריקה מאוד לקרוא את הפוסטים האחרונים על הטיפול ולהביע את דעתה. אני מאוד מעריך את זווית הראייה היחודית והחדה שלה, ופעמים רבות נהנה להשתחז ולהתפלפל איתה גם כשאני לא לגמרי מסכים או חושב שיש זוויות התבוננות אפשריות נוספות להחלטיות המוחלטת שלה.

היא השקיעה וקראה והגיבה עם המון לב, איכפתיות, מלומדות והעצמה מוצדקת מאוד כלפי תהום. חדה כמו לייזר, משקפת כמו פני אגם צלול בהרים, שנונה ומשוננת כלהב של חרב סמוראית, בדברי פרשנות שמציעים זווית הסתכלות מעניינת ומאוד נכונה בעיניי על הטיפול בכללותו והדינמיקה שנוצרה וכן על הסופה הדרמטית שהתרחשה בחיינו במהלך השבוע של חג הפסח וגרמה להמון אנשים לדאוג ולפעמים גם בלי כוונה ללבות את הלהבות במקום להרגיע. עדיין נותרה בי מבוכה ואי נוחות לגביי כל המהומה וזו חלק מהסיבה שביקשתי ממנה לחוות דעת מומחית. 

התובנות המרהיבות של אחותופל מופיעות בתגובות לפוסטים של תהום:

פגישה מאה ושמונה עם המטפלת המינית

פגישה מאה ותשע עם המטפלת המינית