מתחת לפרווה

איזה יפה יצא התרגיל שבן נתן לי בשבוע שעבר. 

הקלטתי את הטבע במהלך הטיול (כששאבתי את הקובץ לתוכנת המוזיקה זה אשכרה עבר בSurround 5.1, פסיכי שאפשר להקליט ככה עם האייפון), כתבתי בית אחד במהלך הטיול, בית שני באותו הערב ובית שלישי למחרת בבוקר. 

היום הקלטתי את מה שכתבתי בעודי מאזין לטבע שהקלטתי, ואז הקלטתי גיטרה אקוסטית ומנדולינה בחופשיות כליווי לטקסט. 

המשכתי לצבוע ולקשט עם אלמנטים קטנים שמבצבצים לרגעים חולפים. כינורות וחלילים, תיבת נגינה עם דיליי ברברס, סינתיסייזרים מבוססי דגימות עצים, מקהלת ילדים, פעמוני רוח. אפקטים קוליים על מילים מסוימות. 

אם מישהי רוצה לשמוע אשלח בשמחה (כדאי לשמוע באוזניות). 

1

Noisy pollution

Foggy illusion

Early birds singing

Giant trucks racing

Can’t separate the desired

From the given

Friendly pink flowers

Won’t stay long

Enjoy them while you can

Take it all in

The flowers

The cool breeze caressing your face

The cows mooing

The roads swarming

The birds chirping

The days passing

2

It was a nice day

I set an intention

And kept aligned with it

Meeting at the entrance to the cave

In the forest of the martyrs

21 years passed since she turned me down side up

Her hug warm

Her eyes still sparkle

We left the cars parking

Climbed up the mountain

Descended through the creek

The flowers were like debutants

And the field was a ballroom

The Sun played hide and seek

With the clouds

3

I slept like a princess

Morpheus was kind

Today I’ll be reliable

I’m a little behind

Turns out i still love her

And miss her

My response is a sign

Just a wink and I’m already ovulating

Maybe it’s just limerence, addiction

Not love at all

I’ll just let it all be

It is my nature

בהיעדר טלוויזיה ו/או בת זוג עיקר הפעילות שלי בפואייה היא לשבת ולבהות בצמחים צומחים.

לאחרונה גיליתי ערוץ גינון ביתי של אנגלי חמוד ומצחיק משפילד וקיבלתי הרבה רעיונות לטיפוח הג׳ונגל האישי.

בשבועות האחרונים הזמנתי 2 סטנדים עם 4 מנורות גידול 120W כ״א, 40 ליטר של תערובת גידול מקצועית (Soil Free), אבקת פטריית מיקוריזה (מאיץ השרשה) וכמה צמחים חדשים: פילודנדרון פינק פרינסס, פליאה פפרומיה אבטיח, אנגלומה אדומה ומונסטרה אדנסוניי.

היום צעדתי עם העגלה למשתלת הגבעה הירוקה וקניתי כדי חרס צבעוניים, דשן סחלבים, סינגוניום ורוד וגם קלתיאה אורנטה כי אני אוהב ללכת על הקצה ולהתגרות בגורל. קניתי גם עציץ פלסטיק גדול כדי להעביר אליו את הקודן המגוון שנראה שרוצה לצמוח ולרקוד ושבשבת חדשה בצבעי הקשת. הבחור במשתלה הפנה את תשומת לבי לעובדה שהעציץ והתחתית הם לא באותו צבע (אלא בשני גוונים של אפור). הרגעתי אותו שזה בכוונה ושבעיניי צבע זהה לשניהם זו הזדמנות מפוספסת לקומפוזיציה צבעונית.

כשחזרתי ניגשתי למלאכה.

התחלתי בפוטוס הזהוב שברגע שלמדתי מה זה rootbound ידעתי שהוא סובל מהבעיה הזו. השורשים שלו השתלטו על כל שטח העציץ והשאירו מעט מדי מקום לקרקע, מה שפגע ביכולת שלו להמשיך לצמוח. לפעמים צריך לגדוע את העבר כדי לאפשר לצמיחה חדשה לקרות, וכמו שאשתי סברינה שרה:

“And I promise none of this is a metaphor”.

אחרי שחתכתי בערך 40 אחוז מהשורשים מלמטה ומהצדדים ציפיתי את יתרת השורשים במיקוריזה ומילאתי את העציץ בתערובת המקצועית.

המשכתי לעשות את אותו טיפול גם למונסטרה ולאלוקסיה זברינה, העברתי את הקודן המגוון לעציץ של ילדים גדולים, דיללתי את העלים היבשים של השרך בוסטון (תמיד נראה שאחרי הדילול יש יותר עלים יבשים מלפניו), שתלתי את כל הצמחים החדשים בכדים וגזמתי כל עלה וענף שלא בא לי טוב בעין.

כשסיימתי השקיתי את כולם על פי הצורך עם דשן. הזמנתי מד לחות לקרקע, צריך להזמין עוד תערובת ולטפל בשורשים של בת השבע ושל השרך. הזמנתי גם קונדישינר למים (מסתבר שזה דבר).

עכשיו אני אבא גאה ל21 צמחים וסקרן לראות אותם גדלים ומתפתחים באביב, כלומר בשבועיים הקרובים.

יש לנו 9 חודשים של קיץ בשנה ויתר העונות נדחסות לתוך 3 חודשים בשום סדר מיוחד. 🙄 

התחלתי את הבוקר הערפילי ב4:00 עם setting an intention לפני כל דבר אחר (בהמלצת המאמנת הרוחנית).

עם אור ראשון התחלתי את שביל הבארות ובורות המים בפארק בריטניה. באמצע הדרך עצרתי ליד אחד הבורות לבצע את התרגיל שקיבלתי מבן בשיעור ביום שישי.

הנחתי את הפון כמה צעדים ממני והקלטתי את הטבע שסביבי במשך 10 דק׳ (האייפון-של-גדולים שלי מצויד ב4 מיקרופונים ומסוגל להקליט spacial audio). בזמן שהציפורים ביצעו קונצרט כתבתי שליש ראשון של פואמה במחברת שהבאתי איתי למטרה זו. אני אמור לכתוב את השליש השני הערב ואת השלישי מחר בבוקר, ואז ליצור מוזיקה בוטנית על רקע ההקלטה ולהקליט את עצמי מקריא את הפואמה (המטרה היא איכשהו להביא קצת מהטבע חזרה איתי הביתה כדי לגשר על הפער הקשה בתחושות). 

כשסיימתי בבריטניה נסעתי לנקודת הרַנְדֵּווּ שקבעתי עם הדינוזאורית המקסימה והערמומית שהפכה אותי למתחלף לפני 21 שנה. למרות שלא נפגשנו שני עשורים היה מאוד נעים וטבעי ביחד כמצופה משתי דינוזאוריות עם bed chem מוכח. היא נשארה יפה ושובת לב כשהייתה, סמוקת לחיים עם ניצוץ שובב בעיניים, הומור קורץ, ראש שמבין עניין ולב חמים וטוב.

נפגשנו בחניון של מערת בני ברית ביער הקדושים ליד אשתאול (לבריאות), טיפסנו על הר כרמילה וירדנו את נחל כרמילה. השיחה התחילה סביב ענייני בריאות ותרופות כיאה לגילנו והמשיכה לסיפורים עצובים על עניינים שבלב וליתרונות והחסרונות בקבלת מין אוראלי משפן סלע. היה מצחיק וקרוב עם נגיעות אגביות תמימות מצדה ואיפוק אצילי מצדי לא לתת לה ספנקים בכל פעם שהתכופפה לצלם פרח.

אחר כך נסענו לגן הבוטני בירושלים בתקווה לראות את פריחת הדובדבן אבל כבר מהכביש אפשר היה לראות שהעצים הפורחים מוקפים בעדרי הוֹמוֹ סָפִּיֶינס והחניון היה באובר בוקינג, אז ויתרנו להפעם ונפרדנו בחיבוק ארוך.

יתכן שהפנמתי שהטריגרים הכי עוצמתיים שלי הם מהתחום הרומנטי שלוש נקודות. 

כפי שנאמר: ״Therefore, the wax״.

עם ייאוש אני מורגל להתמודד, זו תקווה שמוציאה אותי מדעתי. 

למרבה המזל יש לי נסיון לכפות בהירות ומודעות להסיק מסקנות.

מחר נוסע אל חבריי היחידים פרחי הבר כל עוד הם שם (כנראה שלא עוד הרבה)

ואחר כך זה רק grit and grinding עד קצה גבול התחזית.

אני לא צריכה לחכות לשני וי אפורים מזויינים להפוך לכחולים. 

איפה שmoi שייכת יש התראות אדומות עם הודעות נרגשות ומשמעותיות וvv כחולים מלבלבים עד קצה האופק. 

הלילה חרגתי. השתמשתי בטריק שעבד בעבר, ניסיתי ללכת לישון אחרי המנה המוקצבת ואמרתי לעצמי שאם לא אצליח להירדם אקום ואשתה עוד.

לא הייתי אפילו קרובה להירדם במשך 15 דק׳. 

המאמנת הרוחנית שלי פרסמה סרטון מקיף ובהיר מאוד. 

אני עייפה מדי לרקוד אבל אם אצליח לקום מחר בזמן אשלים את מבצע נקיון החורף.

ס׳ לא ענתה להודעה ששלחתי לה לפני שבוע וצמד ה-וי נשארו אפורים ויתומים. 

בחלוף 24 שעות הרפיתי מהציפיה והייתי גאה בעצם הנסיון וגם שהצלחתי להשליך את שארית העוגה לפח אחרי שאכלתי פחות מחצי ממנה. היא היתה טעימה מדי ושום אוכל בריא ומזין לא יכול היה להתחרות עם האפקט הגורף שלה על בלוטות הטעם שלי. 

הבוקר קיבלתי הודעה שחבילה נוספת הגיעה לפטיסרי וחשבתי שיש סיכוי טוב שס׳ תהיה שם כי היתה שם ביום א׳ שעבר אחה״צ. ניצלתי חלון בין הקלטה לפגישת זום וטסתי לשם במונית. מישהו נכנס שניונת לפני ועוד בחורה מיד אחרי. ס׳ חייכה אלי, הביאה לבחור את חבילתו, אמרה: ״עוד רגע אני איתך, דן״ (😊) הכינה לבחורה קפה ואז נשארנו רק שתינו. 

לפני שהספקתי לומר משהו היא אמרה שהיא עוד לא הספיקה להאזין למה ששלחתי לה. אמרתי שלא הייתי בטוח שזה בכלל הגיע והיא ענתה: ״אתה מכיר את זה שמהדחיינות לא עונים ואז זה נסחב?״ (מכיר היטב. עונה בראש ב90% באותו הרגע ואחר כך זה רק צובר ריבית והצמדה). 

אחרי שהגישה לי את החבילה היא אמרה: ״טוב אני צריכה להקשיב למה ששלחת לי״ ויכול להיות שהייתי צריך להגיד משהו אבל רק חייכתי והשמעתי קול קצר ועליז. היה לה אייליינר כחול בוהק וכשהסתובבה הבחנתי בגרביונים שחורים על ירכיים עסיסיות. היא עמדה קרוב וחייכה ואני חושב שהשתיקה הסמוקה שלי תקשרה את רגשותיי בצורה אותנטית. 

חזרתי בהליכה נמרצת בחום האביבי. 

גם אמש הייתי on target. 

ישנתי הרבה וחלמתי בין היתר על נשים יפות. 

כשהתעוררתי לבסוף הבחנתי שהגוף עוד כואב וזיהיתי דפוס מחשבתי של: ״אם במילא אני באיחור עם כל התכניות להיום אולי עדיף לזרוק את היום לעזאזל, לשתות מהבוקר ולהזמין זבל לצוהריים״. החלטתי קודם לחזור להתמזמז עם הסדינים, לעשות את רוטינת הבוקר של האפליקציה לניהול השתיה מתחת לשמיכה ולדחות את ההחלטה. אולי לעשות באיזי ובהנאה רק את מה שאני מסוגל ובא לי. 

עכשיו אני כבר עם קפה, רואה שמראש לא תכננתי את היום צפוף ואני עדיין יכול להספיק כל מה שרציתי+עודף. גם ההרגשה השתפרה קצת. הולך לבונן ונראה כבר מה יהיה אחר כך. 🌷🧘‍♂️🌞

(יש לציין שכשהתחלתי עם האפליקציה כבר חתכתי חצי מכמות המשקאות בהשוואה לשבועות שקדמו)

החלק הבעייתי בכל טיול הוא הרגע שצריך לחזור ממנו. בדרך לשם אני משייט בכבישים ריקים של לפנות בוקר, בשדות הפורחים אתמול הייתי לגמרי לבד לאורך 6 שעות ולא הרגשתי בודד לרגע כי הייתי בחברת פרחי הבר. בדרך חזרה אני כבר בעומסי תנועה, בצפירות, בעייפות ובחזרה לבית הריק.

הבוקר התעוררתי עצוב נורא ואלמלא הפגישות המתוכננות עם Gabie המאמנת הרוחנית ועם בן המורה למוזיקה יכול להיות שהייתי זורק את היום לעזאזל ושותה מהבוקר (הפחתתי משמעותית מאוד את השתיה בעזרת האפליקציה וגם ירדתי עוד מ״ג בבנזוס).

במקום לשתות הורדתי עומס מהלו״ז, עשיתי את רוטינת הבוקר, יצאתי לסיבוב סידורים קצר והכנתי שיעורי בית לשיעור עם בן.

בפגישה עם Gabie תרגלנו Body Scan. עשיתי הרבה כאלו לבד (עם הדרכה מוקלטת) אבל איתה זה היה עוצמתי פי כמה. היא ביקשה ממני לבחור צבע (בחרתי צהוב כמו המרבדים האדירים שראיתי אתמול בנחל הבשור), להפוך אותו ללהבה רכה ובעזרתה לסרוק את הגוף לאט ולאתר מקומות שמרגישים חסומים או חשוכים.

על כל מקום כזה בגוף התעכבנו אחר כך, היא ביקשה דימויים לתחושות בו, שאלה מה הוא היה אומר אם יכול היה לדבר, לדמיין אור בהיר מאיר עליו (דמיינתי את מנורות הגידול החדשות והמעולות שקניתי לסייע לצמחים בסלון) ולהגיד במה הייתי רוצה להחליף את התחושות הקשות.

דיברתי על השריר האחורי של השוקיים שהרגיש כאילו יש שלטי ״אין כניסה״ או בריקדות בדרך אליו. הוא אמר: ״אני עייף מלשאת את המשקל הזה כל הזמן״ ורציתי להחליף אותו במנוחה והקלה.

בכתפיים, בשכמות ומאחורי האוזניים הרגשתי אחיזה, לפיתה לוחצת. הצטברות של דברים שאני לא יכול לשחרר. ״הייתי משחרר לו יכולתי. אני רוצה להיות חופשי״. הרגשתי חוט מקשר בין האזור הזה למצח.

במרכז החזה ובבטן הרגשתי תחושות אחרות. ריקנות, בדידות, פחד, צמא, השתוקקות, עצבות. זה נראה כמו ביצה ירקרקה/חומה, דביקה ומכוערת כמו זפת. כשGabie שאלה אותי מה האזור היה אומר עניתי שאני לא חושב שהוא יכול לדבר במילים, רק לבכות. לשאלה במה הייתי רוצה להחליף את התחושות האלה עניתי מיד: ״אהבה״.

במשך כמעט כל הסשן דמעתי ללא הפסקה. הוא התארך בכמה דקות מעבר לשעה העגולה. כשפקחתי עיניים אחרי כ50 דק׳ וראיתי את פניה היפים והמאירים אמרתי "Hi" וחייכתי נרגש. 

בחמישים הדקות שנותרו לי עד השיעור עם בן תחושתי השתפרה קצת. השמעתי לבן את שיעורי הבית וחילצתי ממנו גם “wow” וגם “damn!”. (המשימה היתה ליצור מוזיקה בעזרת הגיטרה הקלאסית הישנה שלי תוך שימוש בסמפלרים מתוחכמים כך שזה ישמע כמו נגינת פלמנקו. קראתי לזה “Galleons Lost in the Sea” בציטוט משיר של הDoors). חלקתי עם בן את צילומי הטבע שלי מהשבוע האחרון והוא חלק איתי סרטון חדש שהוא עובד עליו שגם הוא בנושא טבע ובז׳אנר מוזיקה שנקרא Botanical Music. זה כיף שהשיעורים שלנו השנה הרבה פחות ממוקדי מטרה, למרות שבהחלט פוריים. גם השיעור עם בן התארך מעבר לשעה העגולה. כנראה שנחמד להם איתי. 😊

אחרי כל זה עשיתי מנוי לסטרימינג לחודש לראשונה בחיי (דיסני) כדי לצפות בספיישל הקימה לתחייה של החבובות עם סברינה קרפנטר. כאילו שיכולתי לפספס דבר כזה. היה מעולה ומנחם במיוחד אחרי שברון הלב שאשתי חוותה השבוע כשחזרה הביתה בידיים ריקות מהגראמי למרות שהייתה מועמדת ב6 קטגוריות והמצלמה המרועשת עשתה עליה קלוז אפ בכל פעם שהכריזו על הזוכה בקטגוריה בה היתה מועמדת.

רוב הזמן אני לא יודע להעריך שיש גם הרבה יתרונות בלבד שלי. אני יכול לצאת לטייל באמצע השבוע באמצע הלילה, להשקיע את הכסף שלי בחוויות שעושות לי טוב ולעוף לאן שהרוח לוקחת אותי.

קרו כל כך הרבה דברים מאז שטיילתי בפעם הקודמת בנגב המערבי, באביב 2023. 

אך הפריחה פורחת שוב.

מה יותר נעים מבולבול על הבוקר? שני בולבולים!

קניתי את הסחלב שלי לפני כמעט שנה. היו לו פרחים ורודים שזהרו כאילו הם מכוסים בנצנצים בשעת הזהב כשהשמש מלטפת את הסלון דרך התריסים.

הרבה מהזכרונות היפים והכואבים שלי מהשנה שעברה כוללים את פרחי הסחלב העדינים והמופלאים האלה.

לקראת הקיץ כל הפרחים נשרו והענפים התייבשו. במשתלה הנחו אותי לגזום את הענפים ולהקפיד להשאיר את הסחלב באותו כיוון *בדיוק* ולשם כך להדביק מדבקה בצד שמכוון לחלון. הסבירו לי שאם הכיוון משתנה אפילו בקצת השעון הביולוגי של הסחלב מתאפס והפריחה המחודשת מתעכבת.

המשכתי להשקות מדי שבוע, העלים נראו בריאים אבל לא קרה שומדבר.

השבוע הבחנתי בניצן קטן מתחיל לגשש את דרכו בעולם והזזתי קצת את המוט כדי שהקליפס יוכל לתמוך בו.

״מי שמגדל פרחים יודע

ועת הכל נובל

ועת קמל

לניצנים ראשונים הוא מייחל״

(רביב לוי)