מתחת לפרווה

אז למה לא לשתות בעצם? 

אני ער כבר 26 שעות רצופות. בלילה אחרי הגועל ניגנתי וחשבתי, לפנות בוקר תרגלתי מדיטציה ואז הלכתי לקאנטרי ועשיתי אימון משקולות מלא. כשחזרתי המשכתי להתאמן בנגינה וב10 הגיע לקוח להקלטה.

מייד לאחר מכן אצתי לקחת רכב ונסעתי לרחובות להחליף לאמא שלי נכת הפוליו בת ה76 מצעים במיטה כי היא שוב רבה עם העוזרת שלה ולקחתי את הרכב הקטן שלה (לא הואן עם המעלית לכסא הממונע) לסיבוב של 40 דק׳ כדי שהסוללה שלו לא תמות שוב בגלל שהיא עוד לא מצליחה להיכנס אליו עם המכשירים הכבר לא כל כך חדשים. (העתיד הקרוב צופן נסיעה נוספת לעכו, שביעית במספר…? כבר איבדתי ספירה).  בדרך אליה עוד עצרתי במשתלה בבית חנן לקנות לה פרחים.

חזרתי לת״א והחזרתי את הרכב, וכל זה עם מאזן נקי של אפס גופות.

ועכשיו איפה המדליה שלי?

בקצה הפנימי של המדף העליון בארון במטבח.

לילה טוב.

אה, ועוד משהו…

אני כל כך מתגעגע לאלכוהול.

אני לא מתגעגע להתעוררויות הצמאות באמצע הלילה, ולא לתחושת החרדה בבוקר שאחרי כשאני מנסה להיזכר מה אמרתי ו/או כתבתי בלילה ולמי.

אני לא מתגעגע לקילוגרמים העודפים, לכבד השומני ולחלבון בשתן, ליחסים המתהדקים עם הצוות בחנות המשקאות, לדיבור הלא ברור, לבלקאאוטים, לחיובים של אלפי שקלים בחודש בכרטיס, לצרבות ולריח המסריח.

אני כן מתגעגע לתחושה שאני יכול להרפות את השליטה העצמית והתפקוד ולשקוע במקום שמרגיש נעים, מוכר, בטוח ועוטף, שאני מרגיש בו אהוב וטיפטיפה פחות בודד, עם האשליה שדיוניסוס או לפחות ג׳ים מוריסון שומרים עליי מלמעלה.

אם אחרי שנתיים של טיפול מיני זוגי ועוד חצי שנה שלה לבד המצב לא השתפר בשום צורה ורק התדרדר וממשיך להתדרדר,

וחיי המין שלי מסתכמים בזה שאחרי שלושה שבועות של כלום שלפניהם גם היו שבועות ארוכים של כלום היא שמה לי מצבטים על הפטמות ורוכבת עליי עד שהיא גומרת ותוך כדי מדברת אך ורק על זה שהיא רוצה שאני אמצוץ למאהב (הדמיוני)  שלה את הזין המושלם שלו וארייר רק מהמחשבה עליו ושהיא תלביש אותי בבגדי נשים שקטנים עליי שישפילו אותי ושאני אשרת אותה ואת המאהב שלה ואני אלקק לו את הביצים והוא יבעט לי בביצים וכולי וכולי וכולי,

ואני שותק ועוצם עיניים ובייסיקלי מחכה שהיא תגמור כבר,

אז אולי באמת האהבה הזו כבר ממש ממש לא.

אמש שלחתי יד ארוכה לקצה הפנימי של המדף הכי גבוה בארון המטבח, חילצתי משם 4 מ״ג Xanax ו10 מ״ג Zodorm  ובלעתי עם מעט מים. עברו 258 ימים מאז הפעם האחרונה, וזה לא הוחלט בגחמה של רגע או בעקבות מאורע ספציפי.

כזכור אני ישן נורא ואיום כבר המון חודשים. מתקשה להירדם, מתעורר וקם מהמיטה כמעט כל שעה, בין לבין יש לי סיוטים קשים ואני מתעורר סופית בין 3 ל5 בבוקר תשוש ועם הקלה מסוימת שלפחות הלילה נגמר.

לפני שבוע כשביקשתי מרופא המשפחה הפניה לבדיקת שינה סימנתי גם בקשה לחידוש המרשם לשני הרעלים האלה, למרות שעוד נשאר לי סטוק קטן בבית מהקיץ שעבר. אני מניח שרציתי שזה יהיה באישור רופא עדכני.

לקחתי את הכדורים אחרי פעמיים בהם הלכתי למיטה ולא הצלחתי להירדם בשום פנים ואוזן.

למען הסר ספק, לא סתם הלכתי למיטה כאחד העם. זה היה אחרי מקלחת חמה, מדיטציה, נטילה של עזרי השינה הטבעיים שאני לוקח (מלטונין, 5htp, GABA, L Theanine, כמוסות מיצוי סרפדים וכמוסות מיצוי דובדבנים וסלרי. בשלושה החודשים האחרונים גם לקחתי Lasea בעקבות המלצה שקיבלתי כאן אבל זה לא עזר בכלום). עמעום של האורות בבית, הפחתת האור הכחול מהמסכים והימנעות מהם. עוד קודם לכן עשיתי אימון כושר של שעתיים בבוקר ועוד אחד של 20 דק׳ ב16:00. בבוקר תרגלתי מדיטציה. את צריכת הקפאין הפסקתי בחצות היום כרגיל. התאמנתי על כלי הנגינה שלי במשך שלוש שעות וחזרתי לעוד כמה פעילויות שטיפה הוזזו הצידה בשבועיים האחרונים בגלל הלחץ בעבודה. התקשרתי לבן שלי לדרוש בשלומו והיתה שיחה נחמדה ומאוחר יותר לאבא שלי שלא ירגיש כל כך בודד בערב החג היהודי שלא הוא ולא אני חוגגים.

כמובן שלא לקחתי את פלאפון האיכרים שלי איתי למיטה, חדר השינה היה חשוך לחלוטין, הייתי עם אטמי אוזניים, המזגן כוון לטמפרטורה המושלמת. המחשבות לא היו מוטרדות במיוחד.

ארוחת הערב הנהדרת שתהום דרדסה נאכלה כמה שעות קודם לכן ב18:00, והיא אפילו הובילה לפעילות מינית אחרי שלושה שבועות של קיפאון כשמזמזה אותי מאחורה כשרכנתי מול הכיור במטבח ואז לקחה אותי לחדר השינה ורכבה עליי בעודה מדברת על איך אני ארד על ברכיי ואמצוץ למאהב שלה ואתן לו להכאיב לי ולהשפיל אותי והיא תשתמש בי ותנצל אותי להיות שק החבטות שלה.

כך שהייתי אומר שכל מה שאפשר לעשות בשביל להצליח לישון לפחות כמה שעות בצורה סבירה נעשה, ובכל זאת השינה פשוט לא באה.

כשעה אחרי שנטלתי את הכדורים חזרתי למיטה בלי ידיעה ברורה אם הם בכלל ישפיעו. התעוררתי פעם או פעמיים מטושטש מאוד במהלך הלילה בשביל להשתין, ובסופו של דבר קמתי woozy אחרי 12 שעות שינה עמוקה ונטולת סיוטים.

שתיתי קפה, אכלתי, שטפתי פנים וניסיתי לקפץ ולהתעורר אבל עד מהרה חזרתי למיטה וישנתי עוד שעתיים וחצי. כשקמתי מצאתי את תהום בהלבשה תחתונה צבעונית בעיצומה של התארגנות למסיבת בריכה ברמה״ש.

לא צריך להיות מדען פילים כדי להבין שאני במורעבות שינה כרונית ושחלק לא מבוטל ממנה נגרם ממתח נפשי עצום שרק מתעצם ומעמיק בהיעדר שינה.

אבל מה לעשות עם זה הלאה אני לא כל כך יודע.

אחה״צ באה להקליט כאן עבור שיר הסיום של מופע הפתיחה של הפסטיבל זמרת ותיקה ומאוד מפורסמת, זו שנכתב עליה שלמרות יופיה המשגע לא תדע אהבה אמיתית לעולם.

היא היתה באמת מאוד יפה וזוהרת והתנהלה בחן, במקצוענות ובהומור, גם עצמי. (היא בחנה את הגובה שאליו כיוונתי את המיקרופון לפני שהגיעה ואמרה: ״דמיינת אותי גבוהה יותר״). 

סיטואציות כאלו הן תמיד מלחיצות לכל הצדדים, כשצריך לשתף פעולה לראשונה ולפתח אמון יש מאין, באינטימיות של האולפן הקטן ועם הפיזיות של הפקת השירה מתוך הגוף. זמרת מפורסמת אחרת אמרה לי פעם: ״כשאת עולה לבמה ופותחת את הפה את אף פעם לא יודעת מה יצא. את מקווה שזה יהיה בסדר״.

בכל מקרה זה הסתיים בשלום עם אפס גופות, היא נתנה ביצוע מרשים ובזמן שהיא שרה הגנבתי מבטים לכפות רגליה המטופחות והאציליות שבצבצו מתוך הסנדלים.

אני אחרי עוד ליל שימורים מסויט, אבל קמתי דווקא במצברוח נחמד כי במקטע האחרון חלמתי שאני מכיר מישהי ממש מגניבה ומיוחדת באיזה פארק עירוני ומתחילה בינינו תקשורת סוחפת.

איזו הרגשה טובה זו האנרגיה המחויכת של תחילת קשר עם התנופה והרוח האופטימית שהיא מביאה… בשלב הזה המוח משלים בצורה מפרגנת את כל מה שלא יודעים על הצד השני. כמה זה מבאס שאחרי זמן קצר מתגלות החריקות ואי ההתאמות. כל כך הרבה משתנים צריכים ליפול בתחום הרצוי כדי שחלקי הפאזל יתחברו.

השיר נכתב על המון מקרים כאלו של מערכות יחסים שנגמרו קצת אחרי שהתחילו, ועל עולם הדייטינג שלפעמים מרגיש כמו קזינו ענק ומנוכר שכל כך קשה לצאת ממנו ברווח. כתבתי אותו לאורך תקופה, ואני זוכר שלפחות בית אחד נכתב בעודי יושב בשטרן 1, הפאב שמתחת לבית בשעת דמדומים ושותה את בדידותי בעוד היום אוזל והלילה עוטף את הכל.

זה השיר שחותם את האלבום עם אזהרה, לזכור שגם כשתימצא האהבה המיוחלת יש לשמור עליה חיה, פראית וטבעית.

ועם תקווה שלמרות כל הכשלונות, בסופו של דבר החיבור היחודי הזה צריך להתרחש רק פעם אחת.

ונוס של סוף שנות השלושים שלו ידע שהוא רוצה שהאהבה הבאה שלו תהיה כבר לתמיד.

היינו זוג משמיים ליומיים

ליומיים התאמנו בול

אך בסוף השורה לא התחרזנו

זה לא עבד

טוב צריך לסגור גם ׳תסיפור הזה

אין מה לעשות

אם לא הצלחנו להגביה רום

חייבים לנחות

היא לא רואה אני נופל בשטח מת

המראה שלה פשוט לא משקפת לה אמת

עד שכבר נפגשנו

עד שהתרגשנו ונוצר חיבור נטשנו

לא נורא, זה לא אסון

עכשיו צריך לשרוף את הגשרים

לבצר את החומות

להשקיע בעצמי

לתעל ׳תמחשבות

ובלילות כשאני מרגיש לבד על הפלנטה

כל הקלקה על ניק בצ׳ט היא כמו סיבוב של הרולטה

דווקא כשהכי צריך אף פעם אין

היא לא עונה וגם אם כן

השיחה נתקעת סבלנות פוקעת הדחיה פוגעת

רגע יש לה פון

תמיד זו שאינה מושגת נראית הכי נשגבת

מנגד זו שאני לא רוצה שולחת הודעות

גם הלילה זה כבר לא יקרה

לפחות אפשר לישון באלכסון

אך בסופו של יום איני מריר

כי יופי הוא כל כך נפוץ

אבל חיבור כל כך נדיר

וזה צריך לקרות רק עוד פעם אחת

היינו זוג משמיים ליומיים

אך בסוף השורה לא התחרזנו

זה לא עבד

וברצינות איך אני אמור להתאהב בך?

את פתוחה ואמיתית רק עם חיות מחמד ובטח

שיותר קל לנהל ׳תיחסים עם מי שלא עונה

ורק אומר תודה כמו קדוש מעונה

אופס זה בעצם מדבר אליי

אבל לא עם חיות

אני אוהב שהנשים שלי כנועות ולהוטות

אז מה יותר הומני, מה יותר קשור לאהבה

להפוך ׳תכלב לתחליף בנזוג או ׳תבתזוג לכלבה?

אהבה היא ים טבע פראי

זוגיות היא קצת יותר כמו בית על החוף

אז היזהרי שלא נשקע בדיבורי נדל״ן ויום קטנות

שלא נשכח כיצד להשתכר מעומק המצולות

כי זה מה שגורם לנו לשוב ולנסות

חרף כל השברונות, הכאבים, האכזבות

למצוא חיבור נכון עמוק וגורלי

אולי אי שם בכאוס יש גם מישי בשבילי.

ובסופו של יום איני מריר

כי יופי הוא כל כך נפוץ

אבל חיבור כל כך נדיר

וזה צריך לקרות רק עוד פעם אחת

ניתן להאזין לאלבום בשלמותו בשירות הסטרימינג הקרוב ללבכן. 

בעברית הפירוש של ״מחווט״ הוא להיות מחובר בחוטי חשמל או בכבלים, אבל לWired, המילה המקבילה באנגלית יש גם משמעות נוספת שהיא להיות עצבני, מתוח ועל הקצה.

אני גאה בטקסט הזה במיוחד בזכות כל מיני שנינויות ששזורות בו ואזכורים לשנות השמונים המוזרות בהן גדלתי.

המשפטים שמושרים ע״י ״הבחורה״ (זה אני עם אפקט) נאמרו לי כמעט מילה במילה ע״י שכנתי האינדיאנית בלב פלורנטין.

כשהבן שלי שכבר גר איתי באותה תקופה שמע אותי עובד על העיבוד הוא אמר שהוא חושב שזה שיר ממש טוב שיכול להצליח אבל שכדאי לי לשנות את המוטיב של ״בא לי למות״. הודיתי לו על הביקורת הבונה והסברתי לו על אמנות טוטאלית וביטוי אישי. זה עדיין משפט שאני ממלמל לעצמי לפחות כמה פעמים ביום.

נוסע על אדים בלי אופק

לא נושם אבל יש דופק

אין ממי ואין מותק

חותר במעלה נהר הקפאין 

דרדסבא לא עונה מתי נגיע 

בשביל תהילה צריך להזיע 

בשביל אהבה צריך להשקיע

ולשקוע

ולדמוע ולבלוע ולבלוע

אני לא יכולה לישון איתך הלילה ממי

אתה מקסים אני פשוט קצת מתוסבכת ממי

כלום ׳תה לא מקבל ממני כלום ׳תה לא מקבל

אבל הם מקבלים הרבה יותר כלום ממך

בא לי למות בא לי למות

בא לי למות בא לי למות

בא לי למות בא לי למות

בא לי למות בא לי למות (מחווט)

בא לי למות בא לי למות

בא לי למות בא לי למות

בא לי למות בא לי למות

בא לי למות בא לי (מחווט)

במקום יונה קיבלתי יין 

מתהווה לי טיק בעין 

ונשבר לי כבר המוח

רוצה לברוח

ולגנוח ולצרוח ולשכוח

הסימנים שלי מבלבלים אותי גם ממי

אל תיקח את זה אישי אני פוחדת ממי

עמוס לעייפה בחיבורים

קשה לתחזק דברים יפים

רוקד כמו רובוט מעוות כי אני מחווט

עמוס לעייפה בחיבורים

קשה לתחזק דברים יפים

רוקד כמו רובוט מעוות כי אני מחווט

ניתן להאזין לאלבום בשלמותו בשירות הסטרימינג הקרוב ללבכן. 

בתחילת השבוע שעבר הבן שלי התקשר. אמרתי לו שבאמת חשבתי עליו באותו הבוקר, שמזמן לא דיברנו (בערך 10 ימים) והתכוונתי להתקשר בעצמי במהלך היום.

הוא רטן ועקץ בצורה חצי מבודחת וחצי ממורמרת: ״זה רק עליי להחזיק את הקשר״.

השבתי ברצינות שאני מקבל את האמירה ושמח שהוא אמר לי. הוספתי שזו ממש לא כוונתי שכך יהיה ושאני פשוט לא רוצה להציק לו או להכביד עליו. הבטחתי לעשות פעולות שישנו את הרגשתו בנושא.

הוא אמר שמזג האוויר התבהר ושאולי נוכל להוציא לפועל את הטיול למצדה שהוא ביקש שנעשה והתבטל פעמיים בגלל מזג אוויר עוין ולא בטיחותי. קבענו להיום למרות שידעתי שאהיה בטרפת עבודה במהלך שבועיים אלו, כי הוא הכי חשוב לי בעולם ואם זה לא היה קורה עכשיו יתכן שזה כבר לא היה קורה השנה בגלל החום.

סיימתי לעבוד אתמול ב22 ועד שהגעתי למיטה היה כבר 23. קמתי ב3:30, לא הייתי צריך שעון כי אני במילא מתעורר כל רבע שעה. ב5 אספנו את בת זוגו שישנה אצל הוריה בגדרה יחד עם אחד הכלבים שלהם והמשכנו לבאר שבע לאסוף את הולד. בדרך אמרתי לתהום שעכשיו אחרי שלכדנו את הנקבה והגור הקטן נוכל להשתמש בהם כדי לתפוס את הזכר.

הדרך מבאר שבע למצדה היתה אפופה בערפל סמיך. היה מרגש לראות את השמש מפציעה לפתע דרכו ואת כל הערפל מתפזר וחושף את הוד המדבר הפתוח.

אני סובל מתסמיני שפעת מגוונים לאורך כל השבוע לאחר שכנראה נדבקתי מתהום שפיתחה אותם יומיים אחרי סצנת הקקולד האחרונה. הרגשתי די חלוש, סחרחר וכאוב אבל בכל זאת פיזרתי בדיחות אבא וטיפסנו על פי התכנון את שביל הנחש עד הפסגה.

הולד התלהב מאוד מהעתיקות ומהנוף (פעם ראשונה שלו שם בגיל 26). שיתפתי אותו במחשבותיי לגבי ההאדרה של סיפור מצדה באתוס הציוני, ושלדעתי לא כולם שם בהכרח ששו להתאבד, בטח שלא כל הנשים והילדים. ושגבורה זה לא רק ללכת ראש בקיר עם הקיצוניות הדתית שלך. מי ששימר את היהדות זה דווקא אלו שנכנעו או ברחו... 

כשסיירנו בארמון הצפוני התייחסתי לשיחת הפון שלנו ואמרתי שיתכן שבגלל שאני ממש לא מעוניין בבילויים עם ההורים שלי שרק מטרגרים ומעציבים אותי, השלכתי את הדבר הזה עליו והנחתי שגם הוא לא ממש מעוניין בקרבתי. בת הזוג הרגישה והמקסימה שלו אמרה שההיפך הוא הנכון.

בדרך חזרה אכלנו במוזה בערד, ובדרך לבאר שבע היה לנו פנצ׳ר (הוא היה הראשון לזהות). הוא אמר שמעולם לא החליף צמיג, רק ראה אחרים עושים את זה. תהום אמרה שהיא יודעת רק איך עוצרים מישהו ומבקשים שיעזור. אמרתי שסבא שלי לימד אותי איך מחליפים ושאני יודע.

שיתפנו פעולה הוא ואני כשהנשים תומכות מהצד וכעבור 10 דקות הרכב חזר להתגלגל בכבישי הדרום.

בשלב הזה כבר הרגשתי ממש רע וכשהגעתי הביתה המדחום אישר שאכן יש לי חום גבוה יחסית לעצמי.

אני אחרי 7 ימי עבודה רצופים מבוקר ועד ליל, לקחתי קוקטייל משככי כאבים ומורידי חום, ועכשיו ברשותכן אני אלך למות.

שני שליש שנה. 

החודש נוספו לרשימת הטריגרים שהתגברתי עליהם בלי לשתות ו/או לקחת כדורי הרגעה ושינה:

1. יום כיף של לאסוף את אבא שלי מרחובות, להיות איתו בבדיקות בשיבא, להחזיר אותו, להחזיר את הרכב ולחזור הביתה.

2. סצנת קקולד בת שלוש שעות שבמהלכה לא נשאלתי אפילו פעם אחת אם אני בסדר.

3. עבודה מאומצת בלחץ זמן על פסטיבל מחול גדול (עוד לא נגמרה).

4. מפגשים חברתיים מרובי משתתפים כולל מסיבת פטיש.

5. תקיפה ע״י בריונים בקאנטרי

השינה שלי ממש ממש גרועה ורק מחמירה והולכת. אני גם מתקשה להירדם, גם מתעורר כל שעה וקם מהמיטה לכמה דקות, יש לי סיוטים, אני מהדק לסתות ושרירים ומתעורר לפנות בוקר תשוש וכאוב. אחרי הפסטיבל והחג אפנה למעבדת שינה כי כבר ניסיתי כמעט הכל וכבר אי אפשר ככה יותר.

ברור שלמצב הנפשי יש משקל רב וגם לחסך העצום וחוסר התקווה בכל מה שקשור לאהבה וסקס. אנסה לפחות לשפר את המצב מהכיוונים האחרים כי נראה לי שיש *הרבה* אלמנטים שדופקים לי את השינה.

עדיין כל יום עוברות בי מחשבות לשתות, לקחת כדורים, להזמין ולאכול זבל… לחישות שטניות כאלו, שאם במילא הכל כך גרוע וחסר תקווה, אז מה זה כבר משנה. ושגם לישון גרוע במשך כל כך הרבה זמן זה לא בריא. ושאולי אם אגרום לעצמי להרגיש יותר טוב בעזרת אלכוהול וכדורים זה ימשוך אליי דברים נעימים ומרגשים.   

כלובי הגיבור תיקן את התקלה שפקדה את בלוגי מאז אתמול בבוקר, שברה את כל הלינקים ליוטיוב וגרמה לבלוג להיראות כמו אזור מוכה אסון. תודה רבה דוקטור כלובי, אין כמוך! 

עכשיו אפשר לחזור לספר על השירים.

כפי שכבר ניתן היה להבין בין השורות, שנות השלושים שלי היו עשירות במערכות יחסים עם בנות המין החזק. אני לא מצטער על שום אהבה שאהבתי, אבל בשביל גבר מתמסר שכמוני המחיר על כל גרם של אהבה ותשומת לב שקיבלתי היה הרבה פעמים כבד מאוד, כמו בפעם שחשבתי משום מה שזה רעיון טוב לעלות הביתה אחרי הופעה שלי עם חמש עלמות חן, שלוש מתוכן אקסיות.

את ״שיר הפרה״ כתבתי ב2010, בשלהי הקשר עם האניבאני. למרות הנימה ההומוריסטית שלו והנטייה שלו להרגיז פמיניסטיות וטבעונים כאחד, הוא כולל בעיניי לקחים חשובים שלמדתי ב״עולם השליטה״ על איך לא לוותר על עצמי למען אהבה ואיך לא לפחד ולפרק קשר שלא מיטיב עמי.

לא תמיד הייתי הwomanizer שובר הלבבות שמצטייר מהסיפורים. (אם כי לדעתי בכלל i was being womanized). התחתנתי בגיל 20 עם הבחורה הראשונה ששכבתי איתה (אם בני) במה שהתפתח להיות קשר מאוד לא מוצלח. סקס ואהבה כרוכים אצלי יחד כמו מצה ומרור. וכמו ששנות הארבעים שלי הוכיחו בינתיים, את הלקחים האלה לא ממש הצלחתי ליישם גם בנישואיי השניים.

לשיר הסתננו מוטיבים סגנוניים רבים של Bluegrass, סוג של מוזיקת קאנטרי שלמדתי כשגרתי בפאלו אלטו בכיתה ה׳. (מן הסתם בגלל דימוי הקאובוי). בשנה האחרונה חזרתי להקשיב לסגנון הזה ולנגן במנדולינה.

מן הראוי לציין את מותג ״הרפת״ של אושה האגדית שבטח השפיע על הכתיבה גם כן. זה היה חדר בצ׳ט, וחבורה משובחת של סוטים שהתקבצה באותם ימים סביב הפרונת שבינתיים עברה מטמורפוזה לפרפרונת.

שנים הייתי איכר טפל

ולא ידעתי איך להתנהל

סרטים אכלתי בכמויות

ברפת כל היום עם הפרות

אחת בועטת שניה שקטה

שלישית דולפת וממליטה

אכלו לי את כל התלתן

עד שנמאס לי כבר להיות רפתן

עם כל המו מו מו הן לא נדמו מו מו

מרוב התבן נשכח המוץ

גרמו הן לי לי לי לבעוט בדלי לי

ולעוף בסלטה אל הבוץ

יום אחד ניגש אליי אחד

זקן קשוח עם שוט ביד

הרים ׳תכובע לעס קליפה

ואז ירק אותה על הרצפה

אמר לי ילד תקשיב היטב

חבל שישבר לך הלב

בשביל חלב לא צריך לסבול

תמיד יהיה לך מה לאכול

אם הפרה מניבה

פנק אותה באהבה

אם היא סוררת ושוטה

שלח אותה אל השחיטה

עם כל המו מו מו הן לא נדמו מו מו

מרוב התבן נשכח המוץ

גרמו הן לי לי לי לבעוט בדלי לי

ולעוף בסלטה אל הבוץ

אז אם היא באה לך רע

אם כל היום רק מעלה גרה

ולא נרתמת בגאווה

כשמגיעה שעת החליבה

אז תן לה עוד קצת לאכול

וכשהאנטריקוט מספיק גדול

קח ׳תנתח המובחר

ושלח אותה בדרך כל בשר

אם הפרה מניבה

פנק אותה באהבה

אם היא סוררת ושוטה

שלח אותה אל השחיטה

אם הפרה מניבה

פנק אותה באהבה

אם היא יוצאת מכדי שליטה

שלח אותה אל השחיטה

ניתן להאזין לאלבום בשלמותו בשירות הסטרימינג הקרוב ללבכן.