מתחת לפרווה

איזה יום מלא אנשים…

בצוהריים התלוויתי לתהום לפולי-פיקניק בפארק החורשות, מרחק השפרצה מהבית. פגשתי שם כמה דמויות מהעבר (סוטים לא מתים הם רק מתחלפים) והצלחתי פה ושם לפתח שיחה עם א.נשים שלא הכרתי.

בערב הגיע הבחור שתהום הכירה השבוע כדי לזיין אותה.

עברו שנתיים וחצי מאז שהתרחשה סיטואציה כזו בפעם האחרונה. ידעתי שאני לא יכול לסמוך עליו כי אני לא מכיר אותו, ושאני לא יכול לסמוך עליה כי אני מכיר אותה, אז שמרתי על עצמי.

נקודה חיובית נרשמה כשאחרי 45 דקות היא לקחה את העניינים לידיים והמשיכה לכוון אותו לאורך כל המפגש, אחרת הוא היה ממשיך לשתות, לעשן ולדבר איתי עד אור הבוקר (אנשים אוהבים לדבר איתי). הם התנקנקו לעיניי במגוון תנוחות במשך שעתיים וחצי כשאני יושב או שוכב על קצה המיטה לצידם. כבר התחלתי לנקר ולחנוק פיהוקים עד שתהום אמרה לו שהיא רוצה לסיים בקרוב ומצצה לו עד שגמר.

נרשמנו לפמדום מחר, מקווה שלא אמות בסופ״ש הזה מהרעלת סמול טוק.

הקרדיולוג החדש מהניילונים שלי (הקודם נעלם, חשבתי שחטף התקף לב ומת אבל התברר שרק יצא לפנסיה בלי להיפרד) חקר ממושכות בפנים חמורות סבר את הגרפים של בדיקות האק״ג, האקו לב במאמץ והדם שלי.

״אתה נראה מוטרד״ אמרתי לו, והוא השיב:

״להיפך, אני מתרשם. ככה אני נראה כשאני מתפעל״.

בסיכום הביקור הוא כתב: ״מומלץ על המשך ביצוע פעילות גופנית. אין מניעה מפעילות מאומצת״.  (😈) 

עשיתי כבר רבע מהדרך בקורס Blender for Musicians של Ben Levin הנערץ עליי, במטרה ליצור קליפים עם אנימציה למוזיקה שלי. להלן גן הפסלים התלת מימדי השני שיצרתי לגמרי לבד:

באימוני פיתוח השמיעה עליתי עוד אלפיון בדירוג, ועכשיו הוא זהה לדירוג שלי בתרגילי המוח.

כל זה בנוסף כמובן ליתר הדברים שאני עושה מדי יום: תרגול המדיטציה, אימוני הגיטרה והתיאוריה, שיעורי המנדולינה והבס, האימונים בג׳ים ובתכנית של הסבא השרירי, אימוני השירה, לימודי התוכנה וההפקה המוזיקלית וקריאת הספרים.

עונת המחול פחות אינטנסיבית השנה so far בגלל המלחמה אבל הפסטיבל בפסח מתקיים ויעסיק אותי היטב בשבועות הקרובים.

רעיון נחמד שקראתי: אם הקבוצה שלי ירדה מובסת להפסקה בתום המחצית הראשונה, המחשבה שלי לא צריכה להיות איך לנצח במשחק או אפילו איך לצמצם את הפער אלא עם איזו מנטליות אני מתכוון לעלות למגרש כשתיגמר ההפסקה, ובאיזו צורה אני רוצה לשחק את המחצית השניה.

1. לתפקד כבן זוג נאמן, מכיל, אוהב, יציב, אחראי, מפנק, מוביל, מבליג, מאפשר, זורם, קשוב, תומך, הורי, מעניק וסולח ולקבל בתמורה זין בתחת, או בעצם אפילו זה לא.

2. להיות מורעב מינית ורגשית ולהיזכר במטפלת המינית הזוגית ובאיך שאחרי שנתיים של טיפול איתה המצב רק החמיר מאין מספיק סקס לאין סקס בכלל.

3. לקום שוב ושוב במהלך הלילה, ובין ההתעוררויות לחוות סיוטים.

4. המלחמה המטומטמת, וא.נשים טובי לב וכוונה שמתבטאים ברשתות בכמיהה ש״החטופים יחזרו״ כאילו שהחטופים נסעו לקוסמוי והתאהבו במקום. מי שרוצה בהחזרת החטופים שיתבטא בעד עסקה מדינית עם החמאס לסיום המלחמה ואחריה חתירה אמיתית להסכם שלום וסיום הסכסוך.

5. הפשיזם והצביעות, הטמטום והרדידות, הטעם הרע, הציניות, המידע הכוזב, עצימת העיניים, הקיטש המגעיל, הלאומנות, האכזריות, הגזענות, הדתיות, הקשב המופרע והזילות.

6. להרגיש שאין שום מוצא או תקווה.

7. להילחם כל יום בהשתוקקות לשתות אלכוהול ולבלוע כדורי הרגעה ושינה.

לקראת הבדיקה לא קיבלתי שום תמיכה, עידוד, אהבה או יחס בבית, כרגיל.

עוד לפני שעליתי על ההליכון הרגשתי את החרדה מתגנבת ומתפשטת. היא התגברה כשהבודקת היתה עסוקה במהלך כל הבדיקה באיזה עימות בטונים גבוהים בטלפון, כשהבודק השני היה עסוק בגלילה בטלפון שלו וכשבמסך הגדול מולי הקרינו סרט על צוותים שמתחרים בדיג טונה בלב האוקיינוס (טריגר שנוצר בחוויה הטראומטית במלדיביים לפני שנה).  

הרגשתי את המועקה והפחד בנשימה ועלו בי מחשבות שאולי לא אעמוד בקצב ואפול מההליכון או שאיאלץ לבקש להפסיק את הבדיקה או שאיחנק מקוצר נשימה והתוצאות לא יאפשרו לי לצלול ולטייל יותר.

בכל זאת צלחתי את הבדיקה והגעתי לדופק המטרה.

״הנבדק הסתגל לדופק מטרה ונותר אסימפטומתי בכושר גופני טוב לגילו
אקו לב במאמץ ללא הפרעה איזורית חדשה״.

הכל תלוי באיזה חצי של הכוס בוחרות להתמקד. 

החיים שלי: 

מוזיקה מקורית, צילום ועריכה: אני

לפני כשנה וחצי תהום גילתה את האתר של Bad Dragon ושלחה לי קישור. שמרתי אותו במועדפים לשעת כושר, וכשהתקרב יום הולדתה החלטתי לבצע הזמנה.

היה בלתי אפשרי לבחור רק אחד מהמבחר המרהיב והעצום שלהם, וכדי להימנע ממצב שהמיסים והמשלוח יעלו יותר מהדילדו הזמנתי שלושה:

בבגדים אנחנו XL לפחות, אז הנחתי שL יהיה בסדר, וממה שהצלחתי להבין במספרים שהיו כתובים באינצ׳ים זה נראה לי פחותויותר סביר.

המשלוח הגיע די מהר וכשהשליח הגיש לי אותו הופתעתי מהמשקל. פאק זה כבד! פתחתי את הקרטון ונדהמתי מהגודל. זרוע התמנון והצבעוני היו ענקיים אבל עוד איכשהו שמישים עם מספיק כח רצון ונחישות, אבל המפלץ השחור-אדום היה כביר באורכו וברוחבו. 

נכנסתי שוב לאתר והפעם גיליתי את הSizing Tool שלהם: 

אני לא מהמתייאשים בקלות וחששתי שזה יהיה מעליב להביא לתהום דילדו בסדר גודל של עמוד מדרכה, אז הזמנתי עוד שלושה, שניים מהם S (שזה כמו הדילדו הוותיק שלנו) ואחד M (שזה כמו הענקי שתהום קנתה לפני שנתיים): 

הם מאוד איכותיים ונעימים למגע, בטקסטורה שמזכירה כיפה של זין. את עמוד המדרכה הצבנו כפסל סביבתי על השידה בחדר השינה למען יראו ויראו. 

לקוחות כותבים לי שהם מקווים שנהניתי בחופשה, והמילה הזו נשמעת לי תלושה מהמציאות שלי.

חופשה? חופשה זה מה שאני צריך עכשיו כשחזרתי. הגיחות שלנו כל כך אינטנסיביות ומתישות.

בתחילת השבוע ניקיתי מטלות בטירוף והייתה דרמה סביב מגבר גיטרה חדש שקניתי ושבק חיים אחרי רבע שעה (מהנה). ביום שלישי אחה״צ עטפתי את 11 המתנות לתהום ויצאתי לפגוש אותה בערב במסעדה תאילנדית אותנטית בשוק הכרמל. אספנו את הרכב וכשחזרנו ערכנו את טקס פתיחת המתנות המסורתי וארזנו לטיול שתוכנן למחרת.

ברביעי (יום ההולדת עצמו) קמנו ב3:00, טיילנו בעמק השלום, ברמות מנשה, בגבעת הפריחה במעגן מיכאל, בחורבת חנות ובפארק עדולם (הרי יהודה). אחה״צ אספנו מרחובות את הבס שלי מהלות׳ייר, ביקרנו את אבא שלי שנפל ונחבל יומיים קודם לכן, ואכלנו בגריל בצומת בילו. כשחזרנו ערכתי את התמונות, עבדתי לתהום על הכוס עם שניים מששת הדילדואים החדשים מBad Dragon (על כך בהמשך) וארזנו לאילת.

בחמישי קמנו ב4:00, סיימנו לארוז ונסענו לאילת. כל הדרך תהום תימללה בעזרת לפטופ ואוזניות את הפגישה האחרונה שלה עם המטפלת המינית. אנחנו תמיד נוסעות עם המון ציוד והרכב מפוצץ עד אפס מקום. יש מזוודה ענקית עם ציוד הצלילה, תיק עם ציוד הצילום התת-ימי, סל שוק עם המשקולות, תיק טיולים ענק עם ציוד צילום יבשתי, מצלמה, עדשת טלפוטו, תיק גדול עם אביזרי מין, מזוודה עם בגדים, עוד תיק גדול עם בגדים, תיק כלי רחצה, תיק טיולים של תהום, עגלה גדולה, תיק איפור, שקיות של תוספי תזונה, תרופות, כבלים חשמליים, מטענים ומתאמים ועוד כל מיני דברים שגם אנשים שאינם משוגעים לוקחים איתם לחופשה.

הגענו לאילת, עשינו צ׳ק אין במלונה ופרקנו, נסענו לאקווה ספורט ועשינו צ׳ק אין גם שם. לאחר שהרכבנו את הציוד עשינו צלילה ראשונה ב11, צלילה שניה ב12:30, צלילה שלישית ב14:00. חזרנו למלון, עבדתי לתהום על הכוס עם דילדו נוסף מהחדשים, התארגנו, נסענו להצטייד בסופר ובירקן לימים הקרובים ואכלנו ארוחת ערב במסעדה.

ביום שישי קמנו ב4:00, ארגנו את ציוד הצילום ונסענו עם חברנו צלם הטבע האילתי לצלם ציפורים בזריחה ליד עמודי עמרם ובבריכת טיהור השפכים העירונית. אחר כך דירדסנו ארוחת בוקר לאחר שהתבשרנו שבמלון אין ולא אמרו לנו, קנינו ווסטים מחממים (צ׳יקן) כי יום קודם לכן היה לנו קר בעומק, הגענו למועדון ב11:00, צללנו פעמיים מסירה עם קבוצה בגנים היפנים, חזרנו לחדר ב15:30 וב17:30 יצאנו ממנו שוב לצלילת לילה, לראשונה ללא מדריך. בערב נסענו לעיר לאכול וחזרנו ממוטטות לישון.

ביום שבת קמנו ב4:00 (אני מתעייף רק מלכתוב את זה), הכנו כריכים ואת ציוד הצילום וההליכה, קנינו מים ונסענו לעשות את המסלול של קניון שחורת, הר שחורת, גיא אבוד ונחל רודד. (11 ק״מ וחצי). חזרנו בצוהריים, עשינו מסיבה עם סקס ואביזרים שהיתה קצת בעייתית במיטב המסורת כי גם כשאני לכאורה ״למטה״ אני עדיין צריך לשמור על תהום ועל עצמי וקשה מאוד ליהנות ככה, וגם כשזה כבר כן עובד ומצליח אני צריך לשמור על עצמי לא להתרסק אחר כך בגלל היעדר הרצף והדרופ הבלתי נמנע. בערב נסענו למסעדת סושי שבפעמיים הקודמות היתה מוצלחת אבל הפעם היתה חוויית שירות מזעזעת ממש שגררה צעקות, תלונות, ביטול של המנה האחרונה שבוששה להגיע, קריאה לאחראי, עוד צעקות, מפח נפש ויציאה זועמת ללא השארת טיפ. הרגשתי שאני משקיע כל כך הרבה משאבים ומאמצים בשביל כל כך מעט טוב. 

ביום ראשון קמנו ב5:00 (התפנקנו), הרכבנו את ציוד הצלילה ועשינו צלילת זריחה בקצא״א. אחרי א. בוקר בחדר צללנו שוב ב9:00 וב10:30 ואז ארזנו, עשינו צ׳ק אאוט במלונה, צ׳ק אאוט במועדון הצלילה, שטיפת רכב, ו4 שעות נהיגה הביתה. (1202 ק״מ ב5 ימים) כשהגענו פרקנו וערכתי את התמונות ותהום החזירה את הרכב. הבוקר ערכתי את סרטון הצלילה. (עכשיו צריך ליצור לו מוזיקה), לצד השלמת כל מיני מטלות שהצטברו בימים שלא הייתי.

השמיים היו די מעוננים רוב הזמן, הראות במים נעה בין חרבנה לחרבנה לגמרי, היו כל מיני אכזבות וחריקות לצד רגעים נחמדים וחיוביים. אני מנסה לאהוב את כל העונות, גם של הטבע וגם של הלב.

כשאשתך המשוגעת סוחבת אותך לצלילת לילה בחורף רק שתיכן כי זה יהיה רומנטי. 🧜🏻🧜🏻‍♀️🌒💘