1. יש בשיר הזה קצת השלכה, שהרי גם להימשך לבעלות דפוס היקשרות נמנע או לכאלו שלא מעוניינות בי בכלל זה סוג של דפוס נמנע… זה פשוט לעשות לו מיקור חוץ (״השתקפות״ שאכתוב עשור לאחר מכן הוא כנראה צאצא או אח צעיר של השיר הזה).
2. ״לצלול איתך עמוק אל תוך המים״ נכתב כדימוי, אבל דמעות מציפות כשאני חושב על האישה איתה באמת צללתי עמוק אל תוך המים, יותר מ200 צלילות מאז מרץ 2020 (ופי אלף יותר מטאפורית לאורך שני עשורים).
3. היום כנראה לא הייתי כותב טקסט כזה. אני כבר לא מאמין שאפשר לשכנע לאהוב, להתמסר או להפסיק לפחד, ונראה לי שיש לא.נשים מעט מאוד שליטה עצמית והשפעה הדדית על הרגשות והדפוסים שמניעים אותם סביב ובתוך קשר.
הכוונות שלי לגבי קרן היו טהורות לחלוטין. בסך הכל רציתי לנקנק אותה, והיה לי ברור שלא נתאים כזוג לטווח ארוך. אני מאמין שגם לה. קצת אחרי שהתחלנו להתראות היא ערכה מסיבה בביתה והציגה אותי בפני חבריה. כששאלו אותי במה אני עוסק עניתי שאני מנהל מחלקת השקעות בסניף לילינבלום של בנק דיסקונט. רק אחרי שנהניתי מהתגובה שלהם סיפרתי את האמת.
זה היה סוף דצמבר ולאחר כמה שבועות של מים פושרים הלכנו לישון במיטתה בסוף ערב די משמים יחדיו. לא הצלחתי להירדם וכבר שמעתי אותה שקועה בשינה עמוקה. לאחר כמה התהפכויות שלא הועילו נגעתי בה ברכות ואמרתי שאני הולך.
היא מצמצה בעיניה ושאלה בטון מתפנק: ״אתה באמת מעדיף ללכת עכשיו כל הדרך הביתה בחושך ובקור מאשר להישאר כאן איתי?״
עניתי: ״כן״ ויצאתי.
לימים הסצנה הזו התגלגלה למופע שיצרה בו ליוויתי אותה בגיטרה. היא שיחקה שם כוכבת הוליוודית של תחילת המאה העשרים, אני הופעתי עם שלייקס וקסקט וקראו לי דיק. היא היתה מספרת לקהל עליי: ״ככה זה דיק, משהו לא מוצא חן בעיניו הוא קם והולך. אפילו מהמיטה! פשוט קם והולך״.
בשלהי האביב של אותה שנה הגיעה אליי לאולפן כנופיית שמיניסטיות כשרוניות וחינניות מיבנה להקלטות למופע מסיבת הסיום שלהן.
התאהבתי בכולן, כמובן, אך במיוחד בנטע (היה לי קטע מביך לשרבב את שמות המוזות לשירים באותה תקופה). היחסים לא התקדמו מעבר לשיחות טלפון (קווי... ״שלום, אפשר לדבר עם נטע?״....״אמא נתקי זה בשבילי״), ואני לא זוכר אם אפילו שרתי לה את השיר בטלפון. עוד לא היו אמצעי חיזור מתקדמים כמו אימייל או מייקרוסופט מסנג׳ר.
הרעיון הראשוני ללחן ולריף הפתיחה התנגן לי בראש כשיצאתי להתאוורר בשעת שקיעה אביבית מטריפה וצבעונית אחרי באלאנס להופעה עם צביקה פיק במלון דוד אינטרקונטיננטל בטיילת.
השיר היה fan favorite בהופעות ואני חושב שהרומנטיקה הקצת קיטשית שלו היא תחפושת מתוקה לתשוקה המחוספסת והחריפה שבוערת מתחת לפני השטח.
1. המוזה לשיר היתה כמובן קרן, השחקנית מהשיר הקודם.
2. דימוי נהג הקטר והרכבת נולד בהשראת הנסיעות התכופות ברכבת להביא ולהחזיר את הבן שלי מרחובות.
3. עכשיו כשאני חושב על זה, בתחנת רכבת בדרך לרחובות גם הכרתי את המיתולוגית, כמה שבועות לאחר כתיבת השיר (עוד נגיע אליה).
4. ״בעיר חמה ובודדה״ נכתב במקור: ״בעיר קרה ובודדה״. זה השתנה במהלך הקלטת האלבום לאחר שהמיתולוגית עזבה אותי במהלך הקיץ בו גרתי באילת והופעתי מדי ערב ביאכט פאב. אני חושב שזה גם פחות צפוי ככה.
5. שתיינות, שברון לב, דיכאון וסטרס היו חברים ותיקים כבר אז (לפני 25 שנה).
לאחר חודש וחצי בהם לא חלה התקדמות עם השכנה הסקסית (והיא גם נכנסה להריון משדר הרדיו המפורסם ועברה הפלה) עברתי לחזר אחר קרן, שחקנית ראשית בקומדיה שחורה על חילופי זוגות לה יצרתי את המוזיקה. ניצלתי את החזרות בתיאטרון הסמטה ביפו העתיקה כדי לפלרטט, ובסופו של דבר מאמציי נשאו פרי אם כי לא שכבנו בגלל שהייתה לה איזושהי בעיה גינקולוגית זמנית.
הרומן שלנו שרד כמה שבועות, אבל נשארנו ביחסים טובים לאחר מכן וגם ליוויתי אותה עם גיטרה במופע יחיד שהפיקה. היא היתה בוגרת ממני בכמה שנים, גרה במרכז העיר והכירה לי מקומות, מושגים ואנשים מעולם התרבות. היא היתה המוזה לשלושה שירים באלבום.
1. דימוי הערפד בשיר היה יותר החמאה עצמית ומשאלת לב מאשר תיאור מציאות. היו לי תקופות ״ערפדות״ כעבור כמה שנים, אבל בשלב ההוא הייתי מקסימום יתוש.
2. ״את תעשי לי הצגות ואני אכתוב שירים״ מתייחס למקצוע שלה כמובן.
3. ממש צורם לי השימוש התקני שלי ברבים, ממש התרגלתי לדבר ולחשוב ברבות.
4. כמה רומנטי ומשתוקק הייתי! היום אני כנראה יותר מחובר לשורה האחרונה בשיר.
השיר הזה יכול היה להיכתב גם היום, רק שהשורה ״אולי אני שותה קצת יותר מדי״ היתה מתחלפת במשהו כמו: ״אני בטוח שותה הרבה יותר מדי״.
הסטרס המטורף, ההזדקקות והכמיהה, האהבה שמסיבה כאב אבל אי אפשר להפנות לה עורף, התפילה לישועה מכח עליון נשי.
1. את השורה ״חלומות כחולים״ הקליטה המיתולוגית שלי, אותה אכיר כשלושה חודשים לאחר כתיבת השיר (נגיע אליה בהמשך).
2. ״אולי עשית לי שְחוּר״ מתייחס למוצא המרוקאי של השכנה הסקסית שהייתה המוזה לכתיבת השיר, וגם של אשתי הראשונה.
3. ״החיים שלי בדיחה פרטית של אלוהים״ מעיד על אגו די פאקינג מנופח… אלוהים ממש חושבת עליי ועוסקת בי!
4. ״את הכניסה ללב שלך משלמים רק בכאב״ - לא בטוח שזה נכון לגבי השכנה שבכלל לא רצתה אותי, אבל זה בטוח נכון לגבי עצמי שאני מתאהב במי שמכאיבה לי.
5. הייתי נוסע באותם ימים 5 פעמים בשבוע לרחובות בתחב״צ כדי להביא/להחזיר את הבן שלי ובנוסף היו לי כל הזמן חרדות כלכליות משמעותיות, סכסוך גירושין שהלך והסלים ותיקים פתוחים בבית המשפט על סמים (שהסתיימו בפיקוח של שירות המבחן) ועל אלב״מ (שנסגר כשיושב סכסוך הגירושין).
5. אני גאה בלחן, ההפקה המוזיקלית והעיבוד של השיר הזה במיוחד. חושב שהוא שרד היטב ושהוא סוחף, מזיז אוויר ומניע את הגוף.
על השיר הראשון באלבום ועל הקליפ שלו כתבתי לא מזמן, אז הפוסט הזה יהיה יותר כמו פתח דבר בו אנסה לתאר את הנקודה בחיים בה הייתי כשהתחלתי לכתוב את האלבום השני (״חזק״ הוא גם השיר הראשון שנכתב).
הבעיה שהיא שאני כמו הזקנים (לא ״כמו״ 🙄) וכל סיפור מוביל לסיפור אחר… אולי עדיף בסעיפים. אם יש למישי שאלה לגבי סעיף כלשהו ארחיב בתגובות.
1. הייתי בן כמעט 25 ופרוד טרי מאשתי הראשונה לאחר 8 שנים וחצי של קשר.
2. ברחנו מהבית ביחד כשהייתי בן 17 ושכרנו דירת חדר בקרית עקרון.
3. הייתי בתול כשהכרתי אותה והיא היתה הראשונה שלי.
4. התחתנו כשהייתי בן 20 ובגיל 22 נהייתי אבא.
5. היה בינינו פמדום והיו לנו אביזרים בסיסיים, אם כי טרם הכרתי את המושג והאינטרנט עוד לא היה ממש קיים.
6. היה לי גם קצת נסיון עם מלכות בתשלום והיסטוריה של משחקי מין עם בנות השכונה עוד מגיל 5.
7. תמיד הייתי היפר-סקסואלי, סוטה ואקסהיביציוניסט, מילדות ועד גיל 20 ומשהו עוד הייתי ניצב עירום בחלון ועושה רעש עם סירים ומחבתות כדי שיבחינו בי.
8. חילקתי עיתונים במשך 4 שנים, עד גיל 23 (זה אפשר לי לעשות מוזיקה במשך היום... לפני כן עבדתי בין היתר בשטיפת כלים באולם אירועים, בהגשה לטייחים וטפסנים, בגננות רחוב, ובניקוי קקי של חיות מעבדה במכון ויצמן). הייתי קם ב3:30 ולפעמים עושה סיבוב באזור הבורסה ברמת גן, להתרשם מעובדות המין. לא חיפשתי סקס כמו את ההרפתקה, הזוהר וההתרגשות.
9. לא הייתי כל כך שבור לב מהפרידה כי הקשר היה תלותי וחונק ותוקפו פג הרבה לפני שהעזתי לעזוב.
10. …אבל הייתי מאוד בודד, ולא ידעתי איך או איפה להתחיל עם בנות (ואני עדיין לא יודע…).
11. לא החשבתי בדסם כחלק מהזהות שלי. ידעתי שזה משהו שמדליק אותי, אבל ראיתי את זה כתיבול לסקס ונילי. ידעתי באופן אינטואיטיבי שאני אמור להציג את עצמי כפחותויותר נורמלי.
12. בסופו של דבר לא קרה כלום עם השכנה הסקסית עליה השיר נכתב (+עוד ארבעה). היא אמרה שבעיניה אני נמר למרות שהיא לא מעוניינת בי מינית ורומנטית, ובדיעבד אני מבין שהיא פשוט אהבה מבוגרים מחוספסים ובעלי מעמד וכסף וכנראה גם היתה קצת מזוכיסטית.
13. היום אני יודע ש״לבכות זה חולשה, להראות רגשות זה ביטוי לחולשה״ זה גם שיקוף של ההורים נכי הפוליו שלי. כל הדור ההוא הונחה להדחיק רגשות וקושי, ואצל שניהם, שלמרות קשיים פיזיים עצומים הגיעו להישגים אקדמאים כבירים זה היה נוכח במיוחד.
14. הדירה שבה עברתי להתגורר לאחר הפרידה היתה בקצה הצפוני של דיזנגוף (מחירי השכירות אז היו כאלו שגם מוזיקאי צעיר ותפרן יכול היה לגור שם). מהחלון הגדול ראו את ארובת רדינג, את הים (גם מהדירה הנוכחית רואים את הים) ואת המטוסים של ארקיע נוחתים בשדה דב כל 20 דק׳.
15. למרות כל הדרך שעברתי מאז, אני עדיין מרגיש שהשיר מתאר משהו יסודי בי שאולי לעולם לא ישתנה.
