מתחת לפרווה

בלילה הצלחתי לישון קצת בין התהפכות להתהפכות והגירה בין צדדים במיטה כי המזגן הפסיק לקרר לחלוטין.

כשהתעוררתי התחלתי לתפעל את אירוע המזגן. הכאב באשכים ובבטן הזכיר שהוא (הכאב, לא המזגן) עדיין כאן אבל אדקס פורטה עזר.

כתבתי לנתנאל בטון בהול שאני חייב לדעת איפה זה עומד ומה הצפי. שאני כרגע לא יכול לעבוד ובקושי יכול לישון. לא יכול להישאר באוויר. חייב פתרון. (יצא לי שיר מזרחי).

במקביל איתרתי עוד טכנאי ממדרג ופניתי אליו כPlan B. הוא היה מאוד לבבי וביקש סרטונים בוואטסאפ (״נשמע שכבר יש לך היסטוריה עם המזגן״). הוא לא הגיב, גם אחרי שהVV הכחילו. גם לא הגיב כשכתבתי כעבור שעות: ״עד כדי כך נורא? 🥺״.

נתנאל הבטיח לבוא עד 13.

בינתיים דיברתי עם חבר טוב שמבין היטב בתחום והוא ייעץ.

היות שאני לא יכול לעבוד ולישון בלי מזגן קיוויתי שנתנאל יצליח לכל הפחות להחזיר אותו ואותי לחיים באופן זמני.

אני אמור לחדש חוזה שכירות בעוד כחודשיים. חשבתי שבמידה והמזגן הוא טוטאל לוס ובעלי הבית מתכננים להמשיך איתי (אין לי סיבה לחשוב שלא) אציע להם להתחלק בעלות מזגן חדש או לפחות להתחייב לחוזה לשנתיים או משהו כזה (הם הבהירו כשנכנסתי שהמזגן לא באחריותם).

אז ככה ישבתי לי מיוזע וממתין, מתנחם בכל משב בריזה קלה מבעד לחלונות הפתוחים ומאזין להמולת העיר הסואנת סביבי כשהתקבלה הודעה מאמא שלי ואחר כך מאבא שלי.

שניהם ניסו לשדל אותי לפתרון שחשבו עליו לגמרי בעצמם ושלא התאים בכלל למציאות.

היא הציעה שאקנה שלושה מזגני קיר ושהיא תשלם עליהם.

הוא הציע שאקנה מזגן נייד ושהוא ישלם עליו.

שניהם המשיכו להתווכח גם כשאמרתי שאני מבין את כוונותיהם הטובות, הודיתי על ההצעה לעזרה והסברתי שהסיטואציה יותר מורכבת ממה שהם חושבים, אני גר בשכירות ולא יכול סתם כך להתקין מזגנים על דעת עצמי ובנקודת הזמן הזו אין בכלל בטחון שלא אצטרך לעזוב בעוד חודשיים, מזגן נייד לא יעזור לי לעבוד באולפן ולא יפתור שומדבר, ובאופן כללי אני בן חמישים ובהחלט מסוגל לתפעל סיטואציה מורכבת גם בלי הלחץ שהם מוסיפים כי קשה להם להכיל את הרגשות שלהם אז הם משליכים אותם עליי כדי שאכיל את הרגשות שלהם במקומם.

שמעתי את העלבון בקולו כשאמר: ״טוב אם אתה לא רוצה עצות אז אין שום בעיה״.

הא, יודעות מי עוד לא אוהב שנותנים לו עצות אגרסיביות בלי שביקש וממשיכים להתעקש איתו גם כשהוא דוחה את העצה בנימוס?

הוא.

וגם היא.

(וגם כולם נראה לי... מישהו באמת אוהב את זה? מישהו באמת צריך, כשהוא במילא מתמודד עם סיטואציה שקשה לו, שיתווכחו איתו וידחפו לו הצעות לא רלוונטיות לגרון ויסבירו לו למה הוא טועה ויתייחסו אליו בפטרוניות?).

נתנאל החמוד הגיע ב13 כמובטח וגילה שאכן אין כמעט גז. המזגן קם לתחייה וחזר לנשוף אוויר צונן ומתוק. עכשיו אני בחרדה לראות שהוא באמת מקרר כהרגלו ושלא מצטבר שוב קרח על הסוללה וכו׳. אמרתי לנתנאל שאין לו מושג איך התבאסתי לכתוב לו ביום שישי לאחר ביקורו האחרון שהקרח חזר. הרגשתי מאכזב-הורים. 

אם הבעיות ימשיכו כנראה שכדאי כבר באמת להחליף אותו למיני-מרכזי חדש כי הוא בן משהו כמו 20.

גם את ההורים אחליף אם ימשיכו לעשות בעיות, הם כבר כמעט בני 80.

ולסיום, חדשות טובות מהג׳ונגל הביתי.

לא ידעתי שהקרוטון יודע להוציא גולגולים כאלו:

אז לאחר שש שעות בהן הזדקנתי בהמתנה לרופא ולאחר שאשכיי מוששו היום על ידי שני רופאים ורופאה (שזה הכי הרבה אקשן שהיה לי בשנה האחרונה בפער) שוחררתי מהמיון עם אולטרסאונד תקין, בדיקה גופנית תקינה ובדיקות דן תקינות. 

הבטן והאשכים עדיין כואבים אותו דבר, אבל לפחות אני כבר לא דואג שאצטרך לעבור כריתה. 

עכשיו נשאר רק לשכנע את המזגן לחזור לעבוד, לטפל בהררי העבודה שהצטברו ולחזור למגמה חיובית בכל הגזרות.

הכאבים בבטן ובאשכים נוכחים יותר היום.

בבוקר התקשרתי למרפאה וקיבלתי תור דחוף לצוהריים. 

רופא המשפחה התבונן ומישש, לא הבחין במשהו חריג אבל נתן הפניה ועכשיו אני במונית בדרך למיון איכילוב. 

. 

טוב כנראה שגם המוח לא 100 כי רק אחרי שחזרתי להתנתק מהאתר של מכבי הבנתי שקבעתי תור לעוד חודש. 🤦🏼‍♀️

אם בבוקר ארגיש אותו דבר אתקשר למרפאה ואבקש תור דחוף.

תודה רבה לכולן, בדקתי והיה בנס תור לרופא המשפחה מחר ב8 בבוקר (בדרך כלל התור הכי קרוב הוא כמה שבועות קדימה).

אני ממשיך להרגיש את הכאב באשכים ובבטן, הוא מתון ויציב אבל נוכח. 

בשלישי בערב חטפתי מכה פתאומית, חדה וחזקה מאוד לאשכים, הכי כואבת שאי פעם חוויתי. (זה לא היה חלק ממשחק בדסמי). זה כאב נורא במשך כמה דקות, יותר בבטן מאשר באשכים.

אני עדיין מרגיש את זה, ונדמה לי שהבוקר יותר מבימים האחרונים. אני לא מבחין בנפיחות או שינוי צבע. יש אולי קצת אי נעימות במתן שתן (קצת מגביר את הכאב, אין דם). אתמול ניסיתי לאונן כדי לבדוק תקינות והצלחתי לפתח זקפה ולהשפיך אבל היה קצת לא נעים.

את הכאב אני מרגיש בעיקר בבטן וגם באשכים. הוא לא אקוטי ולא מחמיר אבל גם לא עובר.

מה לעשות?

לא יודע, השם קצת מרתיע. 

למרות שנתנאל ממש התאמץ אתמול לנקות את הסוללה ועבד קשה כשעה וחצי, הבוקר שוב הופיעו קרחונים והיחידה הפנימית יבבה חרישית. זיהיתי גם טפטוף ביחידה החיצונית שלא נראה לי שהיה שם קודם. אולי זה בכל זאת עניין של דליפת גז. המזגן מקרר אבל לא כמו שהוא יודע. זה פוגע בשינה הרעועה גם ככה שלי כבר יותר משבוע ועוד אין פתרון באופק. נתנאל הבטיח שיתייעץ (הוא לא לקח כסף אתמול ואמר שאשלם לו רק אחרי שבוע שנראה שהכל בסדר).

בזמן שנתנאל הזיע על המזגן אתמול בצוהריים אמא שלי ז״ל כתבה שמירי, האישה שבאה מדי יום לעזור לה עוברת ניתוח ושאלה אם אוכל לבוא היום לעזור לה. זו היתה התקלה מבאסת מאוד, במיוחד שכל השבוע בקושי הצלחתי לעבוד ויש לי הר של ״שיעורי בית״ להכין ללקוחות. הזמנתי רכב. הבוקר היא כתבה לי שמירי בכל זאת תבוא ושאין צורך שאגיע, ושאלה אם אתקשר כרגיל ב8:00. ביטלתי את הרכב (עם דמי ביטול).

כשהתקשרתי שאלתי מה שלומה והיא ענתה: ״ללא שינוי״.

היא שאלה מה שלומי ועניתי: ״חרא בלבן״. היא התחילה כדרכה לשאול שאלות, נזפה בי על הטון בו עניתי, וכעבור שתי דקות סיימה את השיחה ביוזמתה, כי הכלה ו/או תמיכה רגשית זה לא ברפרטואר שלה.

חם לי.

הולך להיות סופ״ש קשוח.

בכלל הולך להיות קשוח.

אני גאה בעצמי שאכפתי את הגבולות שלי, וגם שהעזתי לנסות באמת. הלב שלי נקי ופתוח. יש לי מקום לאהבה. אני משתדל שלא להסיק מסקנות גורפות. יש התקדמות. אני יודע לזהות דגלים אדומים ודגלים שחורים. מי שלא מסוגלת לשלוט בעצמה לא תהיה בקרבתי ולא תיהנה מהשפע העצום של טוב שיש לי להעניק.

אני אמשיך להיות טוב לעצמי ולסביבה, להתייחס לכל הלא רצוי והלא נעים כהזדמנות לתרגל comfortable being uncomfortable ולא לקחת הכל כל כך אישית וברצינות. 

נפרדתי בלב שבור ובכאב פיזי שעדיין נוכח על רקע אלימות וגבולות שלא כובדו.

לא מצטער שניסיתי והשקעתי המון זמן, אנרגיה, סבלנות וכסף.

אני עדיין מאמין באהבה ומאמין בעצמי.

או שניים.