|
|
|
תכננתי את הכותרת הזו כבדיחה (בגלל שכאן יש לי מזגנים מתפקדים ושם לא) אבל לאחר שחזרתי מסיבוב שקיעה בפארק מדרון אני קצת מתבייש ששכחתי כמה יפו מדהימה מעצם היותה, וכמה תזוזה של 2 ק״מ משנה את נקודת ההשקפה.
לפני שנתיים ויום בדיוק היתה לי ממש פה פגישה משנת חיים ואני שמח ומתרגש שהחיים איכשהו הובילו אותי לכאן שוב.
תכננתי לקום מוקדם, ללכת לג׳ים ולעבוד מחר, אבל עכשיו בא לי אולי להישאר עוד יום במוד חופשה.
כל פרט פה מושקע ומפנק והכל נקי, מאובזר ורומנטי.
לא יכולתי שלא לדמיין מה אפשר היה לעשות כאן בזוג כשלפתע הגיעה אורחת:
לא ממש הצלחתי לישון עם הרעש של המזגן הנייד, והוא גם לא קירר אותי מספיק מתחת לשמיכה הכבדה (11 קילו). המזגן המרכזי שבק חיים סופית (נס לא קרה לנו).
אני גם לא יכול לעבוד עם הטרטור של המזגן הנייד, רק בעזרת אוזניות מבטלות רעשים (שזו דרך לא כל כך פרקטית לעבוד באולפן שעות רבות).
בכל מקרה בגלל שישנתי מעט וגרוע והתעוררתי עוד לפני השעון ב2 לא הצלחתי לעבוד היום. אני תשוש מאוד מכל העניינים של השבועיים האחרונים. יש לי decision fatigue אקוטי, ערפל מוחי הביל וסמיך, רעש מצטבר באוזניים ובנפש, וסוללת ההתמודדות שלי על 2 אחוז.
מצאתי מלונה שנראית נחמדה בAirbnb, ליד פארק מדרון ביפו (2 ק״מ מהבית). אשן שם ארבעה לילות ובימים אחזור הביתה לעבוד. מקווה שעד אז כבר יותקן המזגן החדש.
בצוהריים התקשרתי למחסני חשמל לשאול מתי המוביל אמור להגיע. לשמחתי אלונה ענתה לטלפון. זיהיתי את קולה השופע.
היא אמרה: ״וואי איזה מזל אני כמעט אף פעם לא עונה לטלפון״
״זה בגלל שאני כל הזמן חושב עלייך״
״בסוף באמת ייצא לי מזה שיר!״
המזגן הנייד הגיע לקראת שלוש, והואיל והוא מתצוגה החלק שאמור לחבר את הצינור השרשורי (שפולט את האוויר החם) למזגן היה חסר ואילתרתי עם גאפה אדומה שגם הוסיפה נופך דקורטיבי קינקי.
הסאונד שהוא משמיע בהחלט קונצרטנטי וניכר שההשפעות המוזיקליות שלו נעות בין מטוס סילון ממריא לתא מנועים של ספינת קרוזים.
בפן החיובי הוא אכן פולט אוויר קר ומאפשר לסגור את החלון ובכך להחליף את הסאונדים של קידוחי בניה ואמבולנסים בטרטור העקבי והאמין של טרקטור John Deere.
לא יודע אם אצליח לישון עם זה, אפילו עם אטמי אוזניים. בינתיים אסטרטגיית פח השמן של נתנאל מחזיקה מעמד וכל עוד המזגן המרכזי מתמקד בחדר אחד בלבד בשעות הפחות חמות הוא מצליח לעמוד במשימה במחיר דלי מי קרחונים שמפשירים ומטפטפים כשאני מכבה אותו.
נראה שגם הצלחתי להדוף שליש מהלחץ המיידי בעבודה ואם אתמיד בשעון תאילנד עוד 4 ימים הלחץ יחזור להיות פחותויותר תחת שליטה (עם דגש על המילה תחת).
מרינה ומוריס הגיעו במפתיע ועשינו שלישיה כשאלברט צופה בפייסטיים מניו יורק ומגיב בריל טיים!
״It's been emotional״.
אולי בכל זאת לא אצטרך לחכות עד סוף יולי בשביל לשלוט בטמפרטורה (או פנתרטורה כמו שהבן שלי היה אומר כשהיה קטן) של בית הגידול שלי.
(אפשר להתפתות לחשוב שכל זה בסך הכל סיפור משעמם על מזגן מקולקל).
קמתי ב2:00 עם השעון, אחרי 3 שעות ו40 דק׳ שינה.
לא היה *כזה* קריר וגם לא *כזה* שקט עם החלונות הפתוחים אבל הכרחתי את עצמי להתחיל לעבוד וליצור מאפס את מחרוזת ״אליעזר בן יהודה״ בשביל הכוריאוגרף הג׳ינג׳י.
עבדתי עד 8:00 בקדחתנות, עם קול פנימי שלא הרפה: ״הוא הולך לשנוא את זה. הוא יבקש ממך שתשחרר אותו״.
בשמונה שלחתי הודעה לנתנאל ושאלתי אם תהיה הצעת מחיר היום, וכתבתי למרינה (בעלת הבית) ושאלתי אם מוריס (המזגניש המשפחתי) דיבר עם אלברט (בעלה שנמצא בארה״ב).
כעבור כמה דקות מרינה התקשרה ואמרה בטון אפולוגטי, נחרץ וקצת חרדתי שהיא לא יכולה לטפל בזה בלי אלברט. שהוא מאוד פדנט בדברים האלה ושבגלל שצריך להרוס תקרות גבס ולבנות אותן מחדש, לפנות את המזגן הישן, להתקין תעלות חדשות וצינורות חדשים וכל העניינים המשמחים הללו זה יוכל להתבצע רק כשאלברט יחזור מחו״ל בסוף יולי.
בסוף יולי.
היא באמת היתה אפולוגטית, הציעה לי לבוא אליה, הביעה אמפתיה ורצון לתרום לי מאוורר.
השבתי שאני מבין ושאבדוק לגבי מזגן נייד.
הג׳ינג׳י התקשר ולמרבה ההפתעה דווקא ממש אהב את הכיוון והפוטנציאל. היו לו הערות עניניות כמתבקש וזה נסך בי קצת ביטחון מחודש.
התקלחתי ונסעתי באוטובוס לאוסטאופת בצפון הישן. לא רציתי לדבר ולספר על היום שביליתי בחדר מיון השבוע והנסיבות שהובילו אותי לשם, על כל סאגת המזגן. אמרתי לו שאם אתחיל לספר מה קורה (כפי שאני בדרך כלל עושה) נדבר כל הטיפול. כשהוא ביקש ממני להתכופף נהייתה לי עווית נוראית בחזה ובגב. הייתי לגמרי תקוע, כמו קפיץ חלוד.
העברנו את הטיפול בשתיקה מלבד הנחיות שלו, והרגשתי שהוא ממוקד מאוד בלאתר ולפתוח חסימות. החזקתי את עצמי לא לבכות מהכאב ומההצפה הרגשית.
באופן כללי ניסיתי ליישם את תאוריית שני החיצים. אני לא חייב לסבול את הכאב שעוד לא קרה. אני לא צריך לחוות את כל הימים ההבילים עד סוף יולי כבר היום.
בדרך חזרה החלפתי אוטובוס וירדתי ליד מחסני חשמל בקיבוץ גלויות. קיבלה את פני אלונה שהייתה, ובכן, מאוד סקסית. הסברתי לה את המצב, ערכתי אודישן למזגן הנייד שהיא הציעה לי מתצוגה (בהנחה ובאספקה מיידית) כדי להתרשם מכמות הרעש שהוא מייצר. הוא כנראה לא יעזור לי באולפן, בטח שלא בהקלטות, אבל אולי יאפשר לי לישון מתחת לשמיכת ה11 קילו שלי בנחת. (אני מאוד סנסוריאלי, חייב שקט, קור, חושך. ישן עם אטמי אוזניים מאז גיל 16).
קניתי גם מאוורר עמוד בשביל המחשב באולפן שהתחמם עד 90 מעלות בבוקר כשרינדרתי את הטיימלפס זריחה מחלון חדר השינה שצילמתי בעודי עובד באולפן, לפרוייקט שבן לוין נתן לי ולא זנחתי למרות הכל.
פאק מיי לייף, אני כותב ומבין כמה כדורים אני מחזיק באוויר בכל רגע נתון.
אחה״צ דינה כתבה לי ואמרה שאלברט אמר לה שמוריס קבע איתי בערב. היא הופתעה לשמוע שלא. סיפרתי שאני בשעון תאילנד עד הודעה חדשה (ואולי איאלץ להשתדרג לשעון טוקיו).
המזגן הנייד יגיע מחר בעזרת השמש. הערב אנסה לחלוב עוד קצת מיץ נתנאל מהמזגן התקול ולחלום על אלונה.
אני יודע שהנושא שכולן הכי מתעניינות בו בימים אלו הוא מה קורה עם המזגן שלי.
אז הרי החדשות ועיקרן תחילה:
לא התקדם הרבה.
המזגניש המשפחתי של בעלי הבית הסתפק בשיחה איתי ובתמונות וסרטונים ששלחתי לו בהם אני מאונן. (סתם, של המזגן). גם הוא חושב שאין מנוס ממזגן חדש ואמר שידבר עם בעל הבית.
ביקשתי מנתנאל הצעת מחיר למזגן+פירוק והתקנה. הוא חייב על הגז אך לא על ניקוי הסוללה. חשבונית ו/או הצעת מחיר עוד לא התקבלו. ניסיתי להשיג הצעות מעוד בעלי מקצוע, בינתיים ללא הצלחה.
בצוהריים הכוריאוגרף הג׳ינג׳י המפחיד התקשר כששחיתי בבריכה. חזרתי אליו, הוא שאל מה שלום אשכיי ואז אמר שהוא כבר חייב את החומרים שלו כדי ליצור את הריקודים ואם אני לא יכול לספק לו התקדמות משמעותית ב48 שעות הקרובות אז שאשחרר אותו (הוא לא כעס ואני מבין את המצוקה שלו).
למרבה המזל כבר דרדסתי תכנית אסטרטגית:
1. הואיל ויקח עוד לפחות שבוע עד שתושלם התקנת מזגן מיני מרכזי חדש אני חייב לעבור לשעון תאילנד לתקופה הקרובה. לקום ב2, לנצל את השעות הפחות חמות והיותר שקטות לעבודה עד בערך 10 או 11, ואז ללכת לבריכה או לג׳ים, לבצע את יתר מטלותיי היומיות וללכת לישון לקראת 20.
2. נשאר במזגן עוד קצת מיץ (רוב הגז שנתנאל מילא אתמול כבר דלף לדעתי) אבל אולי יקרה לי נס חנוכה אם אשחק בסביבוני בתבונה. אפעיל אותו רק לקראת השינה ואסגור את כל התריסים שלו מלבד אלו של חדר השינה. אלו שעות פחות חמות והוא יצטרך לעבוד פחות קשה. בשאר היום והלילה אשאיר את כל החלונות פתוחים לרווחה ואת המזגן כבוי, אזיע כמו סוס ואעריך כל משב רוח קלה (אני גר בקומה השביעית בפסגתו של תל עם קו ישיר לבריזה מהים התיכון).
3. אלבש רק תחתונים, אשתה מים עם קרח, אעשה מקלחות קרות קצרות ואשתדל להיות מאוד ממוקד ויעיל כשאעבוד. קניתי גם מונסטרים ללא סוכר, אולי במקום קפה ואולי בנוסף.
מחר מן הסתם יהיה היום הכי קשוח כי לא אצליח להירדם כל כך מוקדם הערב.
אם אצליח לתפור 6 ימים רצופים כאלה כנראה שאוריד מעליי הרבה מהלחץ ועד אז בעזרת השמש יהיה גם תאריך יעד לכניסתו לתפקיד של המזגן החדש.
אני מרגיש שהאתגר מחדד וממריץ אותי, ובהישרדות אני הרי אלוף האלופים.
וחוצמזה אמנם אין לי מזגן, ודאות או אהבה, אבל יש לי את הטי שירט המושלמת ביקום ולכן אין:
היי חברים שלי.
סליחה על השעה המאוחרת,
חשוב לי לנקות את זה ואני לא מצליח להירדם במילא כי חי במרחצאות הגיהנום.
מאז ה4.6 יש לי בעיות עם המזגן שלא מצליחות להיפתר גם אחרי שלושה ביקורים של טכנאי מיומן ואיכפתי. אני לא יכול לעבוד בכבשן הרועש הזה. עירבתי את בעלי הבית אבל נדרשת החלפת המזגן המיני מרכזי (כולל שבירת ובניית קירות) וזה יקח כמה ימים.
בנוסף ב9.6 חטפתי אגרוף נוראי לאשכים (על לא עוול בכפי, לא בהסכמה ולא כחלק מBDSM) שהוביל אותי לבלות את רוב אתמול במיון. נשללו נזקים ארוכי טווח אבל הכאבים עוד שם (כנראה שבמגמת הפחתה, משככים עוזרים).
ביטלתי את הגיחה לאילת בשבוע הבא כדי שאספיק ליצור את כל העבודות עבורכם בזמן. אני מודע לחשיבות ולדחיפות ושומדבר לא היה משמח אותי יותר מלהתעורר לבית קריר, להתיישב מול המחשב והמוניטורים ללא כאבים באשכים ובבטן ולרקום עבורכם חלומות.
מבטיח לעדכן וסליחה שזה מה שאני שולח במקום קבצים.
באהבה,
דן.
בעודי כותב את הפוסט הקודם כבר התחלתי להרגיש את המזגן מאבד כוח, ובבדיקה הוגינאלית שאני כבר מאוד מורגל בה הרגשתי את הקרח מתחיל להקריח.
כתבתי לבעלת הבית בעדינות ושאלתי אם יהיה לה זמן להחליף כמה מילים. היא התקשרה מיד, די מבוהלת.
שלחתי גם לנתנאל את הסרטון של הסוללה הפנימית משפיכה לכל עבר.
חברי הטוב מאילת כתב שהוא בשבוע הספר וישר התארגנתי ונסעתי באוטובוס לשרונה. בעודי שם התקשרה בעלת הבית+המזגניש המשפחתי ולאחר מכן בעלה. אמרתי לו שהייתי רוצה להסכים שאשאר לפחות עוד שנתיים ונתחלק איכשהו בעלויות של מזגן חדש בצורה הוגנת לשני הצדדים.
בעלת הבית שאלה אם אפשר לבוא להתרשם ועניתי שאני בשבוע הספר. היא התלהבה ושאלה אם אני יכול אולי לקנות לה שני ספרים של דנה לוי אלגרוד.
מצאתי את הדוכן של הסופרת (המאוד פוריה, יש לציין), רכשתי את הספרים וביקשתי הקדשה. צילמתי את הסופרת כותבת את ההקדשה בעודי מספר לה שהנמענת היא אישה איכפתית ואמפתית שהעניקה לי בית אחרי הגירושין. שלחתי למרינה את הסרטון, היא התרגשה מאוד ושאלה כמה עלה. עניתי שזו מתנה ממני (ובאמת, מכל הלב, גם אם דברים לא יסתדרו עכשיו).
בדרך הביתה הבן כתב לי, הצטער לשמוע שנאלצתי לבטל את הגיחה לאילת שתוכננה לשבוע הבא והביע אהבה ודאגה. שלחתי לו את הסרטון של הסופרת, הדגשתי בפניו שאין שומדבר בעל ערך רב יותר בחיים מיחסים אנושיים, ואמרתי לו שאני אוהב אותו בדיוק כמו שהוא.
עכשיו אני מחכה בסאונה ההבילה והדביקה שהיא ביתי למקרה שבעלת הבית תרצה לבוא להתרשם ולאסוף את הספרים שלה, למרות שאני רואה שהשעה כבר מתאחרת ואולי מוטב שאקח קוקטייל כדורים שירדימו אותי למרות הסאונה, למרות שאין סיכוי שאהיה תפקודי מחר. אצטרך ליצור קשר עם כל הלקוחות שמחכים לעבודות שלהם ולעדכן אותם שהכאב באשכים ובבטן אמנם הולך ונרגע אבל אני לא יכול לעבוד במחרצאות הגיהנום.
אני לא יודע למה החיים כל כך קשים עכשיו, אבל אני לא מפרש את זה כענישה מהיקום אלא כחשיפה של נקודות תורפה והזדמנות להתבוננות ותיקון.
