זה פאקינג לא יאמן !
גרושתי התקשרה עכשיו, ובישרה לי שהיא יורדת מהסיכום הזמני שביקשה, שאני אסכים שהיא תיקח אותו לביתה לסופ"ש בניגוד לצו, ואז היא תביא אותו אלי ביום ראשון לשבוע. כששאלתי אז מתי אני כן אקח אותו, היא ענתה : "אף פעם" .
עכשיו הוא כנראה בבית הוריה, אבל אין לי מושג איפה הוא יהיה בהמשך. התקשרתי אליו, והוא התחיל להתיילד ולהשמיע קולות משונים ושטותיים כפי שהוא התחיל לעשות לאחרונה, כשהמעבר התחיל להתקרב. לא כעסתי עליו, הבנתי שזה איך שהוא מתמודד עם המצב הקשה, בהימנעות רגשית וברוח שטות מופרזת שבאה לכסות על כאב וחרדה. אמרתי לו שאני מאוד אוהב אותו ומאוד מתגעגע אליו, ושאני מבטיח שגם אם לא נלך בשני הקרוב לערוץ הילדים כפי שקבענו, נעשה את זה בזמן אחר. בשלב הזה כבר ממש אי אפשר היה לדבר איתו והוא דיקלם משפטים סתומים בטון מזעזע כזה. אני דואג לו מאוד, הוא נשמע במצוקה רגשית נוראית.
ד"א, תודה על התמיכה והתגובות החמות, אבל בקשר לעצות אופרטיביות, עדיף שלא תנסו - התיק הזה מורכב מאוד ועם היסטוריה ארוכה, ואני משתדל לכתוב כמה שפחות פרטים מסיבות מובנות, ובאמת שאין איזו עצת קסמים שלא נוסתה עדיין.
לפני 17 שנים. 3 באוגוסט 2007 בשעה 13:36
