מתחת לפרווה

השבת עברה בעצלתיים. בבוקר סידרנו קצת את הבית, חיפשתי את קופיקו ולבסוף מצאתי אותו אצל דודה שלו או משו. הילד נע ונד כנווד. אחר כך אכלנו ארוחת בוקר, ואז פחות או יותר רבצנו, ואז היתה מעין אינטראקציה פמדומית עצלה וקצרה, שגם נקטעה באמצע כי היה פון, והרגשתי שאני חייב לענות כי אולי זה קופיקו, אבל זו היתה רק אמא שלי שהתקשרה בוכיה ומודאגת לגורלו של קופיקו, והייתי צריך להרגיע ולהכיל גם אותה. ואז אכלנו ארוחת צהריים לפנות ערב, וב19:30 נרדמנו בספונטאניות במיטה. תהום התעוררה הרבה לפני, ואני המשכתי לישון, נהנה סוף סוף משינה רגועה יחסית, תוך ניצול מלוא משאבי המיטה ובתנוחה שנוחה לי. מדי פעם התעוררתי מעט ותמהתי על השקט חרף דלת חדר השינה הפתוחה והאור הדולק בסלון, אבל השינה היתה כל כך מתוקה שהתמדתי בה.

בשלב כלשהו הייתי צריך פיפי והתעוררתי. הבחנתי בדלת הארון של תהום פתוחה. בצאתי מחדר השינה, נתקלתי בתהום, לבושה בתחתונים וחזיה אדומים, ואחרי מקלחת. שאלתי אותה אם היא יוצאת לאנשהו והיא השיבה שכן, היא קבעה דייט ספונטני. היא חשבה שאמשיך לישון עד הבוקר.
היא המשיכה בהתארגנותה, ואז באה ושאלה אותי אם זה בסדר מבחינתי, ועניתי לה, עוד מבעד לקורי השינה, שכן. לאחר עוד כמה דקות של איפור מושקע ובישום והכל, היא באה ושאלה שוב אם זה בסדר, ושהיא לא רוצה לעשות משו שלא עושה לי טוב.

השבתי לה שעניתי לה כבר, ואיך היא מצפה שאני אגיב וארגיש, במיוחד כשזה נוחת עלי כך בהפתעה מוחלטת בשניה שאני מתעורר. ואז היא אמרה בכעס שהיא תבטל, ואז בדיוק הדייט שלה התקשר, והיא התחילה למלמל משו על 'סליחה שזה ברגע האחרון', ואני התעצבנתי ואמרתי לה שזה עוד יותר מעצבן אם עכשיו היא עוד מבטלת, ובסוף היא לא ביטלה, ואז דיברנו עוד קצת כשהיא חוזרת על דברים שהיא כבר אמרה. ואז היא יצאה אחרי שאמרה שהיא תחזור עוד שעתיים, ואני השבתי לה שתחזור מתי שהיא רוצה ושתעשה מה שהיא רוצה.

סופ"ש נהדר זה היה, מה אני אגיד. בשישי היא עבדה רוב היום, ומתי שלא היא היתה בבאסה עמוקה עקב הסימנים על הציצים, באסה שהוסיפה ופיעפעה גם בשבת, ואני עסקתי בעידודה ובהכלתה, וכל טיפת תמיכה או פינוק בי הייתי צריך לדרוש ולנתב. במשך היום היא היתה נפולה ובלתי אנרגטית, והייתי צריך ממש להזכיר לה מפורשות שעם כל הכבוד לציצים שלה, גם אני מתמודד כאן עם צרות, וטיפה יותר גדולות. רק באיזה חמש אחה"צ היא הואילה בטובה להתקלח וזרקה על עצמה משו, ובטח שלא התייפתה או משו. אני דווקא התקלחתי והתגלחתי בבוקר ולבשתי גופיה אדומה שידעתי שהיא אוהבת, וגם ניקיתי את הרצפה במטבח לבקשתה. ועכשיו אני עירני יחסית, חצי לפני חצות, היא יצאה, העיסוק הכי מהנה שאני יכול למצוא לעצמי כרגע זה לעבוד, ומחר על הבוקר אני ממשיך להילחם, בכל הגזרות. יופי לי.