כמה קל זה להרעיל באר. הרבה יותר קל מנניח, לטהר ג'ורה.
לג'ורה יש חיים קלים. אי אפשר לפגוע בה על ידי השלכת פסולת מזוהמת, היא כבר רגילה. היא נהנית מזה. מתענגת על תשומת הלב שבשופכין, על מגע הנוזל העכור על דפנותיה. וממילא כל מי שיעיז וינסה לטהר אותה, ייתייאש עוד בטרם יגרד פרומיל מהסירחון.
לבאר לעומת זאת, יש עולם ומלואו להפסיד. היא נשענת על איזון אקולוגי עדין, טוהר וזכות המים הנובעים ממנה חשופים לגמרי ויכולים להיפגע מכל משתין אקראי שיחשוב שזה מגניב להטיל את מימיו פנימה. ממשליכי אבנים, ממזרימי רעלים. אם הזיהומים יהיו אקראיים ונדירים, מנגנוני ההתחדשות של הבאר, הבקיעה הטבעית, לאט לאט ישטפו את הרעל החוצה והמים יחזרו להיות מתוקים וטהורים. אבל אם הזיהום יהיה עקבי וחסר רחמים, אם ישליכו לתוכה עוד ועוד רעל ונזק, תיסתם הבאר ותניב רק מעט מים דלוחים ומעופשים.
ואם תגן הבאר על עצמה ותחסום את הפתח, יציפו אותה המים ויפוררו אותה מבפנים.
לפני 18 שנים. יום ראשון, 12 באוגוסט 2007 בשעה 19:21