הבשורה הצפוייה הגיעה, ומשמעותה שלפחות בחודשים הקרובים ויתכן שבשנים הקרובות, אני אראה את קופיקו רק בפיקוח, או משו. אני אמשיך להאבק, אבל זה יקח זמן, ובינתיים זה מה שכנראה יהיה.
את הכאב כבר הרגשתי קודם, בשבועות האחרונים. בימים האחרונים נתתי לו לנוח קצת, ועכשיו הוא חזר. זה בסדר, אני אומר לעצמי. כואב לי כי אני אוהב, כי המצב הזה הוא רע ושגוי. אני מנתב את הכאב, דרך הזמן הפנוי הרב שנוצר, ליצירה, לבילויים, לחזרה לעצמי. אני מסתכל על הדברים בראייה רחבה. אני במקום גבוה.
אני תוהה אם זה בסדר, שאני ממשיך לחיות, שאני לא נופל מזה, שאני לא מתאבל. כי אני לא. תהום עכשיו בדייט עם מישו למטה, ואולי תעלה להזדיין איתו לעיני. מחר אמור לבוא מישו למטרה הזו בדיוק, וגם להרביץ לי ולהשפיל אותי יחד איתה. סגרתי שני שירים ממה שמתהווה להיות אלבום חדש שלי, והוא בהישג יד. אני חושב שהצלחתי לשקף את עצמי, כפי שאני, בתקופה זו. השירים של השנים האחרונות זוכים סוף סוף להפקה המלאה, לגירסת המאסטר. לשירה יציבה וברורה, בקדמת הבמה. אפילו יותר מדי בחוץ בשבילי, אבל כשאנשים שומעים שירים בעברית הם מצפים לקבל את השירה לפנים ולהבין כל מילה, בעוד ששירים באנגלית הם יכולים לפזם כל ימי חייהם בלי לדעת בכלל על מה השיר.
אני עושה שכיבות שמיכה וכפיפות בטן. אני מתחרמן מתהום ומתענג עליה, אני מתכנן הופעה אנפלאגד (יעני, בלי פלאג) , אני מתכנן את הוצאת הסינגלים. אם קופיקו לא ממש יראה אותי במציאות, שיראה אותי בטיוי, שישמע אותי ברדיו. ספגתי את הוייב השלילי, הכלתי אותו, שרדתי אותו, והוא הוצג בצורה כל כך מוחלטת וחסרת פשרות, שאי אפשר שלא לגחך למולה, ולהגיד וואלה.
תהום כבר שעה למטה, אני באמצע המיקס השלישי. הסופ"ש היה נחמד, אתמול בילינו עם הדומית המסנוורת שמימשה את הבטחתה ובאה. שבע שעות, ואף לא הצלפה אחת ! (; אבל התוודענו אחד לשני כאנשים, וזה מה שחשוב. אני למדתי שלהעביר ערב עם שתי בלונדיניות זה לא בהכרח כיף , והן למדו שכשאני נתקל בקרירות מאופקת שמגיעה מכיוונן של נשים מאוד יפות אני נהיה אדיוט ((; .
בכלל, קרירות זה רע, נראה לי. אני מעדיף להימנע ממנה.
לפני 17 שנים. 19 באוגוסט 2007 בשעה 20:45
