זה היה לילה מדהים ומלא קסם, עשרות מטאורים מרהיבים עם שובלים בוהקים וצבעוניים, שיחות עמוקות עם ילדת הפלא, צחוק מתגלגל, ריקוד צלליות לאור ירח, שקט אינסופי, חגיגה של גרמי שמיים, שקיעה, זריחת ירח, זריחת שמש, וגלקסיה מרהיבה שנפרשה כקשת אדירה מעל ראשינו הסחרחרים מאבק כוכבים.
למודות נסיון מהפעם הקודמת בה נסענו לראות מטר פרסאידים, הפעם הזמנו מקום מבעוד מועד בחאן בארות הנהדר בלב מכתש רמון, ובחרנו בלילה שלפני שיא המטר כך שלא יהיה המוני מדי. קראתי המון על צילום שביל החלב, ולמדנו איך להיעזר באפליקציית photopills כדי לדעת היכן להתמקם ומתי, ולאן לכוון את עינינו ואת המצלמה. הגענו לפנות ערב והתמקמנו על גבעה מעל החניון, כך שהיה לנו שילוב מושלם של ביטחון ונוחות עם שקט ופרטיות.
חששתי שיהיה אובך ושהתמונות לא יצליחו, אבל ברגע שהחשיך מספיק וצילמתי את התמונה הראשונה בעזרת הטכניקות שלמדתי עלה לי חיוך רחב שלא נמחק לאורך כל הלילה. כל פעם שמטאור גדול במיוחד חצה את השמיים בדרמטיות השמענו קריאות התפעלות ספונטניות ונלהבות. עם אור ראשון התחלנו את הדרך חזרה דרך הכביש החדש והמקסים שמטייל דרך גן לאומי צבעי מכתש רמון. הרגשתי מלא בהודיה והוקרה על החוויות המטריפות שסיפק לי הקוסמוס בלילה המיוחד הזה.
