מתחת לפרווה

לא כל בוקר אני קם מלא אמונה ומוטיבציה ואנרגיה.
לא כל בוקר אני תקשורתי, פתוח, שוצף וגועש.
לא כל בוקר מחכה לי משו שעושה חשק לקום בשבילו.
לא כל בוקר אני חרמן ומחוייך.
לא כל בוקר אני אוהב את עצמי ואת החיים.

יש בקרים שכל מה שבא לי זה לחזור לישון.
יש בקרים שהדחיינות מושלת.
יש בקרים שכל משימה נראית מייאשת ולמעלה מכוחותיי.
יש בקרים שאין חשק לכלום.
יש בקרים שרק תרחישים פסימיים עולים בראש ומסתובבים שם כמו זבובים.
יש בקרים שהכל נראה מלוכלך ומבולגן.
יש בקרים שהדאגה משתקת במקום לתת מוטיבציה לעשייה.

והבוקר, למרבה הצער, (ועכשיו בכלל צהריים) הוא מהקבוצה השנייה.