אבל גם בבוקר כזה אני חייב לתפקד, כי אין ברירה.
אז הפעלתי על עצמי שליטה מנטאלית, ועשיתי רשימה של כל הזבובים שהתרוצצו לי בראש. והתחלתי לטפל בהם, אחד אחד, בכוח, והתחלתי בזה שהכי לא רציתי לעשות. (זו היתה תחרות קשה) . התקשרתי לעשות גבייה בשביל הכסף שכבר עבדתי בשבילו, והתקשרתי להוצל"פ שישלחו לי שוברי תשלום מזונות בשביל הילד שאסור לי לראות. התקשרתי לקדם את נושא היח"צ לסינגל שאני רוצה להוציא, החלפתי מיתרים בגיטרה החשמלית, הכנתי דואר, הוצאתי מיילים, וקבעתי עבודה להיום.
זה משעשע ואירוני, הצורה שבה הגעתי ל'עולם השליטה'. הגעתי לכאן בעודי נמלט מנשים אכזריות שניסו ואף הצליחו לשלוט בי *באמת*. אמא שלי, גרושתי, אפילו האקסית (למרות ששליטתה נעמה לי יותר...) . אותן נשים ראשוניות עדיין מנסות לשלוט בי, והן גם המתנגדות הגדולות ביותר להימצאות שלי כאן, ב'עולם השליטה', ולא בכדי. כאן השליטה משוחקת, כאן השליטה היא מאהבה ולמטרות הנאה הדדית, כאן השליטה מחזקת את הנשלט והופכת אותו לעצמאי ושלם יותר, וממילא נתון הרבה פחות למרותה של שליטה אמיתית.
אף פעם לא הבנתי מה כל כך מעורר התנגדות במשחקי שליטה, בסאדו מאזו. כלומר, אני יכול לראות למה מישו פשוט לא ימשך לזה, אפילו יעוות את פניו בגועל, אבל למה הצורה בה שני מבוגרים מענגים זה את זה בהסכמה יכולה להיחשב אסורה מזיקה ושטנית, וול, זה אף פעם לא הבנתי, וכנראה שגם אף פעם לא אבין. לא בחרתי במסע הצלב הזה, הוא בחר בי. ובמקרה הזה זה WIN OR DIE, כוחות האופל שמושכים אותי למטה ישאבו אותי אליהם ברגע שאפסיק לשאוף למעלה. והדרך למעלה חייבת להיות דרך של אמת, של אור, של אהבה. כל הדברים שכוחות האופל שונאים.
לפני 17 שנים. 17 בספטמבר 2007 בשעה 12:46
