היה אוויר קריר ומחייה אמש, כשיצאתי לבדי לגנון. הרגשתי שוב קצת באד בוי... תהום הרגישה רע ונראתה נייחת ועצובה עד מאוד. היא מדוכאת בעבודה שלה ושואפת לעזוב אבל בגלל שהיא מדוכאת אין לה כוחות לעשות פעולות בשביל למצוא עבודה חדשה. כשחזרתי שעתיים וחצי אחרי היא היתה עוד ערה לאחר שלא נרדמה, ועשיתי לה שיחת מוטיבציה מנערת.
והיה לי דווקא נחמד ללכת לגנון ברגל, לבד, כמו בגוד אולד דייז. היתה אווירה חמימה, (המזגנים עדיין מושבתים) , קידמנו את נושא מסיבת הגברים הספקטקולרית המתהווה, פיזרתי חיוכים וחיבוקים והרגשתי חופשי ומאושר, לאחר יומיים שטחנתי בהם עבודה של שבוע, כי רק כשהשעון מתקתק בהיסטריה אני מצליח להתגבר על הביקורתיות המוגזמת ושאר המחסומים היצירתיים שצומחים בתקופות שאני עובד פחות.
היה לי העונג להתוודע ליפהפייה המרשימה ששבתה את עיני בגנון גם לפני שבוע אבל אז הרגשתי חלש וחסר ביטחון והתביישתי. "זהו, נשברתי", אמרתי בעודי פוסע לקראתה אחרי שמבטינו הצטלבו בפעם האלף. הצלחתי לחלץ מעצמי "את יפה בצורה שגורמת לי להילחץ" (אני תמיד נהיה טיפשי ומגומגם ליד יפהפיות זרות) והיא אמרה שהיא קוראת אותי בקביעות ויודעת עלי הכל ושאני ממש יודע איך לדבר עם נשים. (: אולי אני אזמין אותה להיות אחת מהסאביות במסיבת הגברים שלנו. אנחנו שומרים על דיסקרטיות בנוגע לעיתוי ולזהותן של הסאביות המטריפות, כדי למנוע נסיונות סיכול מרושעים מצד גורמים פמדומיסטים עוינים.
האוויר הטוב המשיך גם הבוקר, עם שמיים אפרוריים ומבטיחים. ירדתי למטה לשחק קצת כדורסל. התחלתי לחזור לכושר, אחרי שהקיץ והחגים הותירו אותי בהריון ואסמטי. קצת אחרי הגיע למגרש פנתר שחור ואתלטי, (נראה לי פועל זר) חיך אלי, והתחיל לזרוק לסל שממול. הוא היה חתיך, לבוש בבגדי ספורט, ונראה ממש כאילו הוא אחד הזרים של מכבי. (טוב, אולי יותר כמו אחד הזרים של הפועל גבת) . תמהתי אם להציע לו את תהום ואם כן אז איך לעזאזל, ושמחתי שהוא לא הציע לי לשחק איתו. במצבי הייתי חוטף דום לב אחרי 3 דקות.
כשחזרתי חיכתה לי הודעה מהעין הסוציאלית בחדרה. מסתבר שעבר פידבק חיובי ממרכז הקשר, ש"הקשר בינינו זורם", ושביום חמישי אני אורשה לצאת עם קופיקו ממרכז הקשר ולהחזיר אותו הביתה שעתיים אחרי.
והאוויר הטוב המשיך לנשוב.
לפני 17 שנים. 17 באוקטובר 2007 בשעה 11:00
