לפני 19 שנים. יום שישי, 26 באוקטובר 2007 בשעה 1:18
לגמור את הבכי, אחת ולתמיד. לצאת גבר. לייבש את ביצת הדמעות. לכתוב את השיר האחרון. לא להצטרך יותר, כלום. להשלים עם המשקל. להשלים עם ההכרה, שבעצם שומדבר כבר לא משנה יותר. שומדבר. לראות את החומה הסינית מלמעלה.
חרבותיהם לעיתים, קלשוניהם לפעמים, מילותיהם כשיבולים. נשרפות, כאש בקליפורניה, כמו כל הסודות שלא מספרים.
אם יש אלוהים, בבקשה אל תעירי אותי מחר בבוקר. אני מתנצל. לא יכול יותר. תמצאי לך מישו אחר.
להיות לבד.
לא להזדקק.
לא להתחייב.
לא להיות, בעצם. להשאר אמורפי ובלתי ממומש, כמו המילים, כמו המנגינות, כמו כל מה שיכול היה להיות, ולא.
למות.
להתאבד.
להדרס.
להרצח.
לחלות במחלה סופנית, כאילו לא כולנו חולים במחלה סופנית.
מחר בבוקר,
זה חשבון מהגיהנום.
אני מעדיף לא להתעורר.

