היי בייב.
אז כמו שאמרתי כבר ארבעה חודשים אין כיף או שמחה בכלל.
הוצאתי את הסוללות מהמצלמה, הפלאש, הגו-פרו ומפנסי-הטיולים.
באחד הלילות האחרונים חלמתי שאני מטפס לגלריה בדירה (שהזכירה את הדירה האחרונה שגרתי בה עם אשתי הראשונה, ליד כיכר רבין), מוצא שם פרחי קנאביס, שומר את הגילוי לעצמי, מטפס על הסולם מהצד השני של הגלריה, מנסה לפלס לעצמי מקום דרך החפצים שמונחים שם ומגלה שזו המצלמה וציוד הצילום שזרוקים ברישול מחוץ לקייסים שלהם, ושאולי השלכתי אותם בצורה גסה מדי ושברתי משהו. התעוררתי די נרעש מהחלום, כי לא צרכתי קנאביס כבר 33 חודשים (אחרי התמכרות קשה של 25 שנה), ולא עישנתי טבק כבר כמעט 4 שנים, אבל בחלום זה נראה שעמדתי לעשן את מה שמצאתי.
מה שכן, הצלחתי להפחית את השימוש שלי ברשתות חברתיות ובאתרי אקטואליה ב98%, אחרי שבמשך כל שנת הקורונה זה היה רוב מה שעשיתי בזמן הפנוי (והיה הרבה זמן פנוי). ראשית ניקיתי את רשימת החברים בפייס מאנשים רעילים/מיותרים והסתרתי מהפיד את כל מה שבא לי רע, ואז הפיד נהיה רפטטיבי ומשעמם, מה שעזר להבין שאין לי מה לחפש שם, במיוחד שאין לי תמונות יפות מטיולים להעלות ואז לבדוק את הלייקים ולהגיב לתגובות.
בהמשך סידרתי את כל הbookmarks בתיקיות, והעלמתי מהסרגל העליון את כל אתרי האקטואליה והמדיה החברתית. הסדר שנוצר עזר לי לראות שבעצם אין לי שום דבר מהנה לעשות באינטרנט. למדתי מהגמילות הקודמות שלי שההצלחה תלויה באם ומה אני מוסיף לחיים שלי במקום הדברים שאני מוותר עליהם.
יום אחד קיבלתי מייל מטומסו זיליו, מורה לגיטרה שאני עוקב אחריו, קנדי ממוצא איטלקי שמלמד תיאוריה על הגיטרה במבטא מקסים ומתחיל כל סרטון יוטיוב במילים: “Hello Internet, so nice to see you” בעודו מניד בחיוך את מגבעתו. המייל בישר על שידור לייב עתידי, בו יארח מורה אחר לגיטרה בשם טום הס. נרשמתי לקבל התראה.
כעבור מספר ימים קיבלתי את ההתראה שהלייב עומד להתחיל, אבל הייתי באמצע העבודה עם לקוח. כשכבר התחברתי לשידור הוא היה ממש בסופו, אבל משו גרם לי להיכנס לאתר של טום הס ולקרוא את התכנים שם. איכשהו מפה לשם מצאתי את עצמי נרשם, ועושה מבחן ארוך מאוד לבחינת הידע שלי בתיאוריה ואת המיומנות שלי בטכניקות גיטרה שונות. למחרת כבר נרשמתי לשיעורים מותאמים אישית ולתכנית אימונים מסודרת לשיפור הטכניקה של נגינת רוק מתקדמת (Shredding).
כך במקום לשנן את הפיד של הפייסבוק ולהתחרש מהרעש שאנשים עושים כשהטמטום בתוכם עולה על גדותיו, התחחלתי לשנן סולמות וארפג׳ים ולהתאמן 105 דק׳ מדי יום על שלל התרגילים החדשים, לשנות מהיסוד את עבודת המפרט שלי וגם את הצורה בה אני מבצע ויברטו ומתיחות. במקביל גם חזרתי לקורס הנגינה בפסנתר שהתחלתי לפני כשנתיים ועזבתי באמצע כשנהיה קשה.
נרשמתי גם לאתר חינני לשיעורי פיתוח קול עם קמיל ואן נייקרק, מורה קליפורנית ממוצא דרום אפריקאי בעלת יופי יחודי וכריזמה מהפנטת. תהום ראתה אותי צופה מוקסם במורה החדשה שלי ונתקפה קנאה רגעית נדירה: ״הלו לא להתאהב לי!״.
זה פאקינג מדהים, אילו משאבים ללמידה יש היום ברשת. קורס הפסנתר התקדם לפרק על Ballad Style, והתחיל להציק לי שאני לא קורא תווים. אני מוזיקאי מקצועי כבר רבע מאה ויותר, אבל עם תווים אף פעם לא ממש הסתדרתי. מצאתי אפליקצית משחק כמו Space Invaders רק שבמקום חלליות של חיזרים באים עלי תווים במהירות ואני צריך לזהות אותם. בהתחלה הגעתי לכמה מאות נקודות אם לא נפסלתי ישר, ועכשיו כבר שברתי שיא של 112949.
מצאתי אתר נוסף שמתמקד במשחקים ללימוד תיאוריה (מרווחים, זיהוי סולמות, רצפי אקורדים, קריאת מקצבים וכו׳) ו*עוד* אתר שמתמקד במשחקים לבריאות המוח ולחיזוק החשיבה, הזכרון, והמהירות. הסתבר שאני טוב מ95.2% מהמשתמשים האחרים בקבוצת הגיל שלי במתמטיקה, תארי לך! ביתר התחומים אני עוד משתרך מאחור אבל משתפר מדי יום… בכל זאת יש נזק מעשורים של סמים, תזונה הרסנית ועורקים סתומים.
ויש עוד קורס מתקדם במודוסים ואקורדים שאני רוצה לעשות (של המורה עם המבטא האיטלקי), וקורס כתיבת שירים של Ben Levin היוטיובר הגאון המופרע והמקסים, וקורס לטכניקות חדשות בDAW שלי, וללמוד מתיחות ויוגה ואולי גם עריכת וידאו ואפטר אפקטס ואנימציה כדי ליצור וידאו ארט? ואולי מתישהו גם לחזור ליצור מוזיקה לשם הביטוי והיצירה??… אין לי מספיק שעות ביממה!
בייב אני מקווה שאני לא משעמם אותך עם כל זה. חשבתי שאולי תמצאי בזה עניין או תועלת, או לפחות תהני לשמוע ממני גם דברים חיוביים לשם שינוי…
את יפה כל כך כשאת מקשיבה לי ככה ונוכחת בעיני רוחי.
