תהום יצאה לדייט, והפעם הבטן שלי דווקא כן קצת מתהפכת...
היה מין רצף כזה, שהיא תיזזה אותי בכל מיני דברים אחרי הצהריים אחרי שהיא חזרה מהעבודה ואני סיימתי לעבוד, ואז הבאתי לה משו מתוק, והיא קראה לי למיטה וירדתי לה וליקקתי לה ת'תחת, ואז אוננתי וגמרתי בצורה שהיתה לי קצת עקרה משעממת ושגרתית, ואז היא הלכה לישון ואני לעבוד, ואז היא קמה ללכת לחפש בר לעבוד בו בלילה, ואז כשהיא חזרה כבר הייתי עם לקוחות, ואז היא התארגנה והתייפתה ונראתה מיליארד דולר ויצאה לדייט עם בחור שרמנטי ומנוסה עם הארלי דיווידסון. וזה, בניגוד למאהב לשעבר השפן, דווקא כן ירכיב אותה, ויקח אותה הרחק מכאן על מפלצת הברזל שלו. למעשה, כבר לקח.
כמו שתהום אמרה לי בזמן שליקקתי לה ת'רקטום : " אולי אני לא אמשך אליו אבל לפחות אני אתרגש ויהיה לי מעניין ואני אראה מה גברים אחרים מוכנים לעשות עבורי, וזה עדיף לי על עוד ערב משעמם *איתך* "
עכשיו הלקוחות הלכו, אחרי שעודכנו על ידי לאן היא הולכת, מהממת כל כך, והצעיר מבניהם ציחקק בצורה שהביכה אותי. השמעתי להם את 'מתחתייך'. אני קצת רועד.
לאורך הימים, אני מרגיש את עצמי מטפס אט אט מהדכאון העונתי. הוא עדיין כאן ככותרת, אבל מפה לשם אני כבר מרגיש יותר חי לפרקים. זה חשוב לי להתעורר. לא שבינתיים המצב רע, גם בשיא הדכאון אני תפקודי לפי כל קנה מידה נורמטיבי. זה רק שהשאיפות שלי מעצמי ומהחיים נמצאות הרחק מעבר לזה. הפמדום מעניק לחיים מימד של גדולה, אפילו שברגעים מסויימים אני לפתע תופס מרחק מכל העניין ואז הכל נראה פתאום נורא מוזר, עד שאני מתחרמן שוב ממשו, ואז זה כבר לא מוזר בכלל, זה הכי טבעי בעולם.
אני מרגיש שהמילים האמיתיות באמת, חסרות המחשבה, נמצאות שם יחד עם כל שאר הדברים הבאמת טובים, מתחת לשכבות של פחדים ושל סייגים. יש בזה גם משו הגיוני, מאז שהבלוג הזה קיבל מעמד של מסמך משפטי. זה פועל בכל הרבדים, כל הזמן. מאידך, מהם החיים ללא הרפתקה, נת'ינג ונצ'רד נאת'ינג גיינד, וכו'.
זה בסדר שאני אהיה נשלט קצת? כאילו, מצדכן הקוראות ומצדכם הקוראים... מותר לי?
לפני 16 שנים. 27 בנובמבר 2007 בשעה 21:52
