השעה שתיים עשרים ושש בלילה.
תהום עוד לא חזרה, אחרי שיצאה באחת עשרה בערך, אולי אפילו קצת קודם.
הייתי בצ'ט. עם שרידיה הרוחניים של אושה, ליתר דיוק P:
מעריצה אלמונית עשתה לי זהב, כך בישר לי כלובי בכבודו ובעצמו. תודה בייב, מעומק לבי. }}}{{{
השעה שתיים עשרים שבע.
לא עבר מספיק זמן מאז שהתחלתי לכתוב.
קר לי קצת.
לרגע הרגשתי כאילו הפתק "אני אפס" שהיא תלתה עלי אתמול עדיין תלוי עלי.
התקלחתי הערב, לפני שהלקוחות הגיעו, גם כי צריך, וגם למקרה שהיא תישאר בבית. המקלחת התבזבזה, אני הולך ומזדהם לי לאיטי, עד שהיא תחזור כבר לא תשאר בי טיפת רעננות.
אם היא לא שוכבת חלילה באיזו תעלה לאחר תאונת אופנוע מחרידה.
אני לא אתקשר.
היא בטוח בסדר, המון פעמים דאגתי בחיי, ואף פעם לא היתה לזה הצדקה בסופו של דבר.
במעט הפעמים שכן קרו דברים רעים, לא דאגתי בכלל.
פינטזתי על זה הרבה, שהיא יוצאת ומשאירה אותי לבד. לפי התמונות שהוא שלח לה, היא לא אמורה להתלהב ממנו יותר מדי. כנראה שיש לו אישיות מקסימה. וכסף גם, כנראה.
לא נורא, באמת מגיע לה הכי טוב בעולם, ואני בטוח שהיא נהנת יותר ממה שהיתה נהנית לו היתה נשארת איתי בבית.
שתיים שלושים ושתיים.
פאק.
לפני 16 שנים. 28 בנובמבר 2007 בשעה 0:32
