חלק ג׳ של העדכונים יהיה בסעיפים, אך קודם כל רגע של שביעות רצון מהלוק שלי הסופ״ש :
(תמונה באדיבות תהום)
1. היונים הפסיקו לדגור על הביצים בחלון בסלון. אחת מהן קצת בקעה/נשברה, אולי זה קשור. לא ראינו אותם מאז יום ה׳ וכנראה שנצטרך לזרוק את הביצים.
2. אתמול באימון הגיטרה היומי (105 דק׳) הפתעתי את עצמי בחלק של האימפרוביזציה על טרק ליווי. (25 דק׳, שני טרקים שונים). הרגשתי כמו סטריאני…זרמו לי רעיונות, ביצעתי אינטגרציה של טכניקות וליקים, ויברטו, מתיחות, טאפינג, צלילות עם הוואמי בר, ראנים של חלקי סולמות לפני תווים מנצחים, רעיונות מלודיים, ארפג׳ים וסופר סליידס ובק סליידס ולגטו מהיר וליקים מהירים עם המיתר הפתוח וטרמולו והכל קלח…
שמחתי לגלות שהאימונים מביאים תוצאות, זה לא תמיד מרגיש ככה, במיוחד באילתור חופשי. זה דבר אחד לנגן טכניקה מסויימת במהלך תרגיל ודבר אחר לשלב אותה בהקשר מוזיקלי בזמן אילתור בצורה מוצלחת.
3. הצלחתי השבוע להניח את ידי על הזמנת עבודה מעירייה בצפון הארץ בה מתקיים פסטיבל מחול שנתי! (אני אחראי בין היתר על מלאכות הפקה מוזיקלית לשני מופעי האמפי הגדולים).
לפני כשבועיים כשהתחלתי לעבוד קיבלתי מהמפיקה מייל עם הסכם (״מה? רק שמונה עמודים??״) והחזרתי אותו חתום עוד באותו יום, אבל מאז לא התקדם עם זה כלום ובאמצע השבוע שלחתי מייל למפיקה ותזכרתי בנימוס שטרם קיבלתי הזמנת עבודה חתומה.
המפיקה שלחה אותי לפנות ישירות לפונקציונרית בעירייה, כי אצלה זה תקוע. התקשרתי והגב׳ אמרה שההזמנה כבר אושרה ושזה פשוט תקוע בחתימות, והגזברית היתה עכשיו שבוע בחו״ל וחוזרת מחר, ושהחמור של המשיח היה תקוע על ניוטרל ואוטוטו מעביר להילוך ראשון, ושמחכות לשלג דאשתקד ולניצת הדובדבן, ושצריך שיופיטר יתיישר עם המאדים בוקטור של 90 מעלות.
היא הבטיחה שאם זה עוד לא מוכן היא תשלח את זה למחרת לכל המאוחר, ואני נשאתי תפילה חרישית ונצרתי רסיסי אמונה במעמקיי לבי המצולק.
למחרת למרבה ההפתעה הזמנת העבודה החתומה אשכרה הגיעה!! (עוד נראה איך ילך עם הגביה).
4. בתחילת השבוע הבנתי שמשככי הכאבים לא ממש עוזרים לכאבי הגב התחתון ומנגד רק עושים אותי מנומנם ומטומטם. שינתי אסטרטגיה ועברתי לעשות תרגילי מתיחות יעודיים וללבוש חגורת גב ונראה שהכאבים הולכים ועוברים.
5. כמו שניתן להבין בין השורות, השבועות עמוסים מאוד בעבודה ועשירים בהתרחשויות.
כמו שניתן להבין גם (אם אתן קוראות נבונות, פיכחות וחדות עין), יש אישיוז וכעסים עם האישה שגרה פה.
השבוע הראשון בו הייתי נעול בטריינר עבר באמת נחמד, מחרמן ומקרב. בשבוע השני תהום היתה כבוייה, מרוחקת, שקועה בעצמה ולא מינית וזה הרגיש סתם. בחמישי נסענו לצלם כוכבים ובשישי בערב תכננו ״דייט״ אבל הייתי מחוק מכאבי גב ותשישות מצטברת, ועוד עבדתי באותו היום על עריכת התמונות והסרטון ויצירת מוזיקה לטיימלאפס. בערב פשוט קרסתי, ולמחרת התעוררתי ללא שינוי ניכר. אחה״צ ביקשתי שתשחרר את הנעילה כדי שאוכל לנקות את העניינים ולגלח את הזיפים מהביצים אבל אחרי שניקיתי וגילחתי היא המשיכה להיות שרועה על הספה סתורה ומרושלת ולנשנש חטיפים.
הרגשתי שהופקרתי לנפשי, כמו העציץ המלופף שלה. לפנות ערב, עדיין באותה פוזיציה היא ביצעה איזשהו ניסיון רפה לקרוא לי לכוס שלה. אמרתי שאני עייף והיא עקצה (ולא בפעם הראשונה באותו יום בו הרגשתי נורא במיוחד): ״אתה כל הזמן עייף״. (וול, *מישהו* צריך לעבוד בבית הזה).
הערב התקדם והיא לא הזכירה את הטריינר ו/או יזמה איזושהי פעילות, וכך התחלתי את השבוע התזזיתי (בביקור במשטרה) כשאני משוחרר וכל הנושא פשוט נשטף כנגר עילי לביוב. זה היה כל כך מכבה שלקח לי כמה ימים בכלל *לרצות* להביא ביד שוב.
כמו שכתבה בתבונה טלי35 המהממת, החכמה והמופלאה: ״קיר שאתה נשען עליו והוא זז - הוא לא קיר בשבילך״.
כעבור יומיים תהום ניסתה ליזום שיחה ולהשלים ואמרתי שאין לי זמן וכוחות להמשיך לגדל אותה כל הזמן, במיוחד שבפעם בעשרים מיליון שנה שגם אני צריך לרגע תמיכה והישענות היא נעלמת ודועכת.
וכזכור, הרעיון לנעול אותי לחודש היה *שלה*, והיא שבה וחזרה עליו פעמים רבות. אם היא נועלת רק כדי לשכוח ממני ולהזניח אותי והתוצאה היא כמו חיי המין הדלוחים הרגילים שלנו רק שאני גם לא יכול לעשות ביד אז מה הואילו חכמות בתקנתן?
