מתחת לפרווה

בנסיון להימנע מההמולה במכתש החלטנו לצפות השנה בשיא מטר הפרסאידים מגן לאומי ממשית.
הגענו בשישי אחה״צ, הקמנו את האוהל וסיירנו בסמטאות העיר הנבטית. כשהחשיך שמענו הרצאה מחכימה ומשעשעת על הכוכבים ותהום התרגשה לראות את שבתאי בטלסקופ.
חווינו משפחות עם ילדים שהתנהגו כמו פרסומת להגבלת הילודה ודילול אוכלוסיה, לצד ילדות נבונות עם תשוקה וסקרנות אמיתית לאסטרונומיה וטבע.

זיהום האור מכל הכיוונים היה משמעותי ומאכזב, אך בכל זאת תהום הצליחה לראות 6 מטאורים ואני אחד וחצי. בלילה נאבקתי בכרית שהיתה נמוכה מדי ביחס לגוף עד שלבסוף היתה לי פריצת דרך וגיליתי שאם אני משעין את הכרית על התיק אני מצליח לישון יותר משניה ורבע רצוף. הייתי שמח להיות קרוקודייל דנדי כזה שיכול לשכב על הגב, להשעין את הראש על אבן, להוריד את הכובע על העיניים ולשקוע בשינה מתוקה. בפועל אני יותר כמו הנסיכה על העדשה.
בבוקר עלינו למצפור המכתש הקטן ותהום צברה עוד קצת מהביטחון בהליכת שטח שאבד לה מאז הפציעה. ב8:00 כבר היינו אחרי המסלול, כבר היה חם כמו בג׳הנום ונסענו הביתה לא לגמרי מסופקות אך עם תיאבון לעוד.