אמש עלינו צפונה במונית, אחרי חצות, עם נהג מאשקלון שטען שאין מה לעשות בעיר הזו. שאלתי אותו מה הטעם שלו והוא ענה ששומדבר מיוחד ושהוא 'זורם'. אמרתי לו שזו תשובה של אנשים שיש להם טעם מאוד ספציפי ושהם מתביישים להודות בזה. כשהשיחה הוסיפה להתגלגל ואיכשהו המילה 'אורגיות' נזרקה לחלל האוויר הוא נדלק ואישר את חשדותיי. סיפרנו לו על הלימיט והתלהבותו גאתה עוד, והוא אמר שהוא שולט ולא נשלט.
ואז ירדנו בבן יהודה ומיד נתקלנו בחבורת הסוטים השמחים שהיו כבר בשלב מתקדם של החגיגות. (איחרנו באיזה שעתיים וחצי) . רובם הצטופפו בחוץ ועישנו. (איזה חוק מטומטם זה, בחיי). היה שם שמח ונחמד, אבל כעבור חצי שעה ועוד בטרם סיימנו את הבירה נקראנו בבהילות ע"י המאפיונר להצטרף אליו למונית שכבר חיכתה ולנסוע דרומה ללימיט. הייתי עסוק בלהרים את ילדת היומולדת, וצעקתי לו : "מה הבעיה, המונה רץ, לא? " .
ללימיט הגענו בעיצומו. אני כבר פחות בהלם כשאני מגיע לשם, וגם נראה שיש שיפור מסויים במוסיקה ובוייב, למרות שעדיין גנון זה לא. הייתי נחוש להנות, במיוחד על רקע מורעבות הבילויים מהשבועות האחרונים. התיישבתי עם האמזויינע על מיטה באחד החדרים ודיברנו, ואחרי כמה דקות התקבצו סביבנו כמו זבובים כמה גברברים עם מבטים חרמנים בעיניים, ואחד מהם השמיע את קלישאת הלימיט הידועה : "אפשר רק לשאול אותך משו?" . (: אמרתי להם שאני והאמזויינע בעיצומו של סשן מנטאלי ושהם יכולים לצפות. מאותו הרגע כמובן שהשיחה כבר התעקרה מתוכן, האמזויינע שתקה במסתוריות ואני עניתי תשובות מפגרות לשאלות המפגרות ששאלו הזבובים, עד שלבסוף אמרתי לה : "יאללה, סיימנו. גמרת פעמיים, לא? " היא חייכה ואמרה : "שלוש" , לשביעות רצונם של הזבובים.
תהום היתה במצברוח ככה ככה, מה גם שקיבלה מכה לא נעימה על הגב מאיזה קיין תועה. אם הגבר המכה קורא שורות אלו, אני חושב שמגיעה לה התנצלות כנה. באמת כואב לה, עדיין, והיא הסתובבה בתחושת עלבון כל הערב. אני במקביל הוספתי להשתובב פה ושם, ולהתפעל כתמיד מאורלי. לקראת הסוף הייתי בפליירום עם המסג'יסט, ליד הכלוב. עמדה שם צעירה עם עיניים ירוקות יפות, ועשתה פוזות מגרות. התחלנו לדבר, בהתחלה היא היתה קרירה, ואז התוודתה שזו הפעם הראשונה שלה ושהיא רוצה להתנסות אבל פוחדת. לקחתי את ידה בידי ונתתי לעצמי סטירה עם היד שלה, שבעקבותיה באו סטירות נוספות ועם ביטחון הולך וגובר מצדה. אחר כך התחלנו להתסכל זה לזו בעיניים, והיא הציעה לי לשבת כי "זה יהיה ארוך". לא התיישבתי, וזה גם לא היה כל כך ארוך. הרגשתי אותה נמסה מהמבט, היא התחילה לדמוע, ואז נהייתה רכה כחמאה. הצגתי לה את תהום וסיפרתי לה עלינו. תהום שאלה בת כמה היא והיא ענתה "18 ובמבה". הכנסתי אותה לכלוב ועשיתי לה קצת פוזות מיילדומיות ומזמוזים דרך הסורגים, היא שאלה אם לי ולתהום יש חוק שלא מתנשקים על השפתיים עם אחרים (כי היא ראתה משו כזה באיזה סרט) והשבתי בשלילה, והתנשקנו בחיבה ותשוקה.
תהום קראה לי שהיא רוצה ללכת, נפרדנו יפה מכולם, ובעודנו הולכים על שוקן עצרה לידנו מכונית וקול גברי ידידותי קרא : "ונוס ותהום!" . היה זה חבר קהילה בוגר וחיובי עד מאוד שהכרנו באיזה מפגש ושמעריץ את תהום, ותפסנו איתו טרמפ לדרך הקצרה הביתה.
לפני 16 שנים. 15 בדצמבר 2007 בשעה 12:29
