לפני 19 שנים. יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 2:55
ואני לא מאמין שהצלחתי לעמוד בכל הדדליינים ולבצע את כל העבודות והמטלות. אני גאה בעצמי.
אתמול הפגישה בבצפר היתה נעימה בהרבה מהפגישה ביום ראשון. היו שם המנהלת, המחנכת, היועצת, איזו סטאז'רית, העין מהרווחה, פסיכולוג בית הספר, גרושתי כמובן, ונדמה לי שעוד מישי שאני לא זוכר. ולא היה אפילו דיבור אחד על סקס וסאדו... הוסכם שאני אהיה מעורב בביה"ס מעכשיו, כמו שהייתי בשנים קודמות.
אחרי השיחה קופיקו עשה לי סיבוב בבצפר, הכיר לי מורים, ולקח אותי לכיתה שלו, שם הספקתי במהלך הפסקת האוכל להסתחבק קצת עם הילדים שהסתכלו עלי בעיניים משתאות. (היה באוויר ריח מוכר של לחמניות ונקניק ושוקולד למריחה) . הייתי עם מעיל העור וכפפות המדונה כדי שישמרו עלי מהקור הפיזי והרוחני, והילדים אמרו שאני נראה פאנקיסט. הם התגודדו סביבי במבטים מעריצים, וקופיקו היה מרוצה ונרגש. המורה הצעירה לאנגלית אמרה : "יו, איזה אבא צעיר יש לך, איזה כיף" , וקופיקו חיבק ונישק אותי לעיני המחנכת הנרגשת שמחתה דמעה מבצבצת. עוד בשיחה קודם עלה כמה הוא מדבר על המפגשים איתי ועל החוסר בהם. זה החזיר לי מעט מהאופטימיות, ומהתחושה העצמית שלי שאני עושה את הדבר הנכון, חרף הקשיים.
עכשיו יש לי יום עבודה ואז נסיעה לחדרה, שלישית השבוע. ובלילה יש גנון, שזה נחוץ לי עד מאוד.
KEEP THE FAITH, ולהתראות בלילה }{