מתחת לפרווה

נו, אז ברור שבסוף השתובבנו, זה היה בלתי נמנע.

את הדילמות פתרתי אחת אחת. לא התקלחתי, לא שתיתי אף לא טיפה אחת, וחיפשתי לה ארגזי קרטון אך לא מצאתי.

היא הגיעה, והרגשתי חזק. הביאה מכתב שכתבה לי. ארזה המון המון דברים. רק נעליים זה איזה שלושה ארגזים. השאלתי לה תיקים כי נגמרו לה הארגזים שהביאה (ושלחה אותי לאוטו להביא) . פריטים שונים הזכירו נשכחות, ועשו כואב בלב על כמה פוטנציאל היה וכמה מעט ממנו מומש בפועל.

הורדתי את הדברים למטה, משו כמו עשר נגלות. עלינו חזרה, צרבתי לה את תיקיית 'מור' במחשב. דיברנו. סיפרה לי על השלישיה שעשתה אתמול, עם בחור מהעבודה שלה והשותף שלו או משו. כאן התברר שהעצה של נשלייט לעשות ביד לא צלחה. עשיתי שלוש פעמים לפני שהיא באה, ועדיין התחיל לעמוד לי, במקביל לנחיתה המזוכיסטית המוכרת בבטן, שאף פעם לא יודעים אם היא יותר כואבת או יותר מענגת. סיפרתי לה בתמורה על היום שלי עם הפרחונית באמצע השבוע. דיברנו עוד, היא שלמה עם הפרידה, היא לא חוזרת לנס ציונה אלא נשארת בעיר אצל סבתא שלה בשאיפה לעבור לדירה משלה.

אחר כך היא התקרבה אלי והתיישבה עלי, וכמובן שנראתה לי מהממת לגמרי ושובת לב, ואז העיפה לי סטירות ונשכה אותי ודיברה על זה שהיא רוצה שאני אהיה העבד נקיון שלה כשתהיה לה דירה ועוד דברים מחרמנים שכאלו, ואז נתנה לי לרדת לה, ורציתי לגעת בה והיא לא נתנה, ורצתה לשמוע אותי מבטיח שאני אהיה העבד שלה, אך הצלחתי לתחמן את היוצרות ולגמור לפני שהבטחתי, ואז חזרתי להיות שועלי עם חיוך גברי ומעצבן ואמרתי שאני דווקא לא חושב שזה יהיה רעיון טוב שאני אהיה עכשיו העבד שלה, (ושלא נראה לי שזה *רק* מה שהיא רוצה ממני) ושנינו הסכמנו שנדרש נתק ממושך לפני אי אילו אינטראקציות אם יהיו.

היא נסעה, עם הדברים, וחיוך חצי מנצח וחצי עצוב, ואני מזגתי לי לשתות והתיישבתי לכתוב.
זה לא צריך להגיד כלום, שהיה סקס מדהים. כתבתי כבר פעם, נדמה לי, שסקס עם האקס זה הרבה יותר טוב מסקס עם אותה בחורה כשאתם ביחד. גם עם האקסית הקודמת הייתי נפגש אחת לכמה חודשים ובפרידות הקודמות מתהום, וכל פעם זה היה מדהים מחדש, ואמנם כואב, אך זה טען אותי באהבה להמשיך הלאה. אבל קודם צריך נתק, וצריך לסגור את הדלת כדי שדלתות חדשות יוכלו להיפתח. ואפילו תהום אמרה, הזמנים שהיא חזקה בהם זה בפרידות שלנו. בזוגיות היא מאמצת מקום חלש ותלותי.

אז מילות סיכום.

תהום עזבה את קן הציפורים, בפעם האחרונה.
היה לי סיפור אהבה מדהים איתה. כבשתי איתה פסגות וקרקעיות. היא גרמה ללב שלי לפעום כפי שלא חשבתי שיוכל לפעום יותר. היא גילתה לי עולמות חדשים שלא הכרתי, גם בעצמי. והיא היתה יפהפייה לגמרי, צוף (ארסי) טהור.
טוב שזה נגמר, כשזה עוד הזיכרון שנשאר, ובלי כעס ריב ועוינות.

עכשיו היא הולכת לפרוח. לכבוש את העולם.

ומי יודע,

אולי גם אני.