מתחת לפרווה

השיר הבא מופיע בסרט Meaning of Life של מונטי פייטון. לביתו של זוג בורגני נכנסים שני אחים גברתניים בחלוקים לבנים ודורשים את הכבד של הגבר כי הוא חתם על כרטיס תרומת אברים. הוא מסביר להם שהוא משתמש בו , הם מוציאים בכוח עם קלוזאפים על הדם והכבד השלוף, ואז האח השרמנטי מביניהם מנסה לשכנע את האשה לתרום את הכבד שלה גם היא. הוא פותח את המקרר וממנו יוצא גבר בחליפה מחוייטת צבעונית ושר את השיר :

מתי שהחיים מדכאים אותך, גב' בראון
והדברים נראים קשים
ואנשים הם טיפשים מעצבנים או סתומים
ואת מרגישה שכבר הגיע לך עד כאן

רק
זכרי שאת עומדת על כוכב שמתפתח, מסתובב בתשע מאות מייל לשעה
שמקיף בתשעה עשר מייל לשניה, כך יודעים, שמש שהיא המקור לכל הכוח שלנו
השמש ואת ואני וכל הכוכבים שאנו יכולים לראות, זזים מיליון מיילים ביום
בזרוע היקפית ספירלית בארבעים אלף מיילים לשעה, של הגלקסיה אותה אנחנו מכנים שביל החלב.

הגלקסיה שלנו כוללת מאה ביליון כוכבים, היא מאה אלף שנות אור מצד לצד
היא מתרחבת באמצע, בעובי שש עשרה אלף שנות אור, אבל באזור שלנו היא רק שלושת אלפים שנות אור ברוחבה
אנחנו שלושים אלף שנות אור מנקודת מרכז הגלקסיה, מסתובבים סביבה כל מאתיים מיליון שנה
והגלקסיה שלנו היא רק אחת ממיליוני מיליארדיות ביקום המופלא והמתרחב הזה

היקום עצמו ממשיך להתרחב ולהתרחב בכל הכיוונים אליו הוא יכול לפרוץ
כמה מהר שהוא יכול, במהירות האור, את יודעת, שנים עשר מיליון מייל בדקה וזו המהירות הגבוהה ביותר שיש
אז זכרי כשאת מרגישה מאוד קטנה וחסרת בטחון, כמה מופלאה ולא סבירה היא עצם לידתך
והתפללי שיש חיים תבוניים אי שם למעלה בחלל כי כאן למטה על כדור הארץ הכל מלא בחרא

"So can we have your liver then?"

"Allright you talked me in to it"

"ERIC!!!!!"