לפני 16 שנים. 28 בינואר 2008 בשעה 7:13
בררררר...... קר לי.
היום זה שבועיים לפרידה. שבועיים לא דיברנו בפון, לא נפגשנו, לא החלפנו הודעות. נתק מוחלט ובריא. וכואב.
מתעורר לבד, מתגעגע, וקר לי.
אז אני לובש עוד שכבה, וחובש את כובע הצמר האדום שאני נראה בו כמו בנדיט (מצאתי אותו בסוף שלשום, בתוך שרוול של סווטשירט) , ומזכיר לעצמי שזה ככה, זה כואב, זה אמור לכאוב.
בדסם ואהבה... very strong stuff. למה לא יכולתי להתעניין בסודוקו ובנישואין?
יאללה. לשרוד עוד יום. ניהול מוסיקלי של חזרה, נסיעה לחדרה, טלפונים, סידורים. להמשיך לצעוד, ליפול, לקום, לצעוד, בדרך הבודדה הקרה והמפחידה הזו.
